סצנת האלכוהול מתחזקת. נראה פתאום שבברים בהם עד לאחרונה 'דפקו' סביבם רק בירות, וודקה ואחד את השני, "לכל פקק יש בקבוק, ולכל דלי יש סמרטוט". פתאום הסצנה מתעוררת ללילה של תחכום, עידון והרבה סקס אפיל לפני ומאחורי הדלפק. בשנה האחרונה התחזקו בתודעה כמה תופעות שכדאי יהיה לעקוב אחריהן גם בשנה הבאה, אם עוד תראו משהו מבעד לאדי האלכוהול.

מזקקות מִתְחֲזְקות ומשקאות מחוזקים בישראל –
• Golan Heights Distillery – תכירו את המזקקה של דייויד זיבל הממוקמת בצמוד ליקבי רמת הגולן. דייויד נולד בצרפת וגדל בארה"ב וקנדה וגר כיום בישראל. את חלומו על ארץ זבת חלב וויסקי הוא מגשים על ידי ייצור וויסקי, גראפה, אבסינט (70% אלכוהול) וערק. יישון הוויסקי מתבצע בחביות מיקב רמת הגולן, מהם הוא גם לוקח קליפות של ענבי גוורצטרמינר לזיקוק.

• מזקקת פלטר – מפעלם המשותף למחצה של טל פלטר, יוסי בוזנח וטל חוטינר. למה למחצה? כי כפי שבוזנח סיפר ממש לאחרונה, פלטר חושב 20 צעדים קדימה, מבצע ואז מודיע. ככה זה כשצלע אחת ברמה ושתיים אחרות דוהרות אל הרמה ולא מספיקות. המזקקה כבר מוכרת ג'ין, ברנדי תפוחים (כי היו תפוחים מיותרים), Eau De Vie, עראק, ברנדי ובהמשך גם זיקוק תמרים, אולי הראשון מסוגו בעולם. התווית שלה סיפור משלה מדליקה לא פחות מהמשקאות והחבר'ה שמזקקים אותם (אם כולם מספיקים להגיע).

• ÜBER – לא, אנחנו לא רוצים לתפוס מונית, אבל לא נתנגד לתפוס ראש עם עידן עוז, טל קירשהיימר וינאי סגל (איש יין ואלכוהול, רוקח ואמן בהתאמה). השלושה הביאו עלינו את הבשורה המרה העונה לשם ÜBER, הארוזה בבקבוקון שחור ועליו איור של מי שבפולניה אומרים עליו ששכח ללכת בזמן.

בצד ייצור מקומי, חובה להזכיר את עלייתם המופלאה של ברי הקוקטיילים המוקפדים בתודעת הקהל לצד פרגון אישי לאיש הענבים על פסטיבל הקוקטיילים שהוקדש כולו לטרנד הזה ונחל הצלחה אדירה, תוך השקעה מדהימה של המותגים השונים. כן, הקהל הצביע ברגליים. אין ספק שבעוד המילה (Cock Tail) מעבירה בשכמותי רטט, לאחרים, בעיקר בסצנה התל אביבית, היא משווה לוק דונלד דרייפרי מוערך עד מאד.

העוברים, השבים וכמה מנכ"לים
מה עוד היה לנו השנה? כמה אנשים באו וכמה אנשים הלכו, האם ישובו בנים ובנות לגבולם? אין לדעת, אבל הנה דוגמא אחת אותה הזכרנו בשנה שעברה כנעלמת מעין כל, סם סורוקה, יינן מוערך מאוד במחוזותינו, אשר חזר בגדול לתוך עבודה ביקב ירושלים. הנה סקירה קצרה אודות השנה החולפת –

• יקב דלתון – נעמה סורקין ייננית יקב דלתון, עברה לנהל את כרמי היקב ואת מקומה תפס היינן הצעיר, בוגר דייויס, גיא אשל. עוד מוקדם לשפוט האם יכולותיו מתבטאות בבקבוק, נבחן בעוד שנה שנתיים אם צלח את ה Bottle shock.

• יקב כרמל – מחדש פניו עם מנכ"ל חדש (סוף כל סוף), ארז פז. פז אינו מגיע מעולם היין, אבל בהחלט מגיע עם רקורד של ניהול ושיווק בכיר. נקווה שעל אף שאינו מתוך תעשיית יין, הוא איש של יין. לא זו בלבד שליקב הגדול בישראל מנכ"ל חדש, זוהי תקופה בה עבר היקב למתקן חדש באזור תעשייה אלון תבור ויעמוד בפני מבחן לא פשוט עד להתאקלמותו המלאה במתקן. אין ספק כי מדובר בשני מהלכים חשובים מאוד עבור היקב ועבור התעשייה בכלל.

• יקב ירושלים – מנכ"ל חדש ליקב ירושלים, מנכ"ל ששמו נקשר זה מכבר לאירועים משמחים פחות, ארז ויינר, אל"מ במיל' שהיה עוזרו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי. היקב מייצר 3 מליון בקבוקי יין ומיץ ענבים ונמצא באזור התעשייה עטרות. איחלנו לחייל בהצלחה.

• יקבי עמק האלה – דורון רנד, מנכ"ל היקב, עזב את תפקידו לאחר כהונה קצרה בת כשנה. מקורות ביקב מספרים כי אלון לוי, מי שמשמש מזה מספר שנים יו"ר הדירקטוריון מטעם הבעלים, מונה כמנכ"ל היקב.

• יקב אבידן – היקב שאיבד את יינניתו צינה אבידן ז"ל, חזר לפעילות תחת משפחת שקד ויינותיו כעת מיוצרים ביקב רמות נפתלי בעזרת היינן עמית טולדו, בוגר לימודי ייננות באיטליה, האחראי גם על יינות "טריו".

• יקב מוני – לאחר תקופה של אי וודאות, מונה ששון בן אהרון (לשעבר יקב בנימינה) ליינן יקב מוני. האם בן אהרון נחבא אל הכלים? בשנה החולפת לא שמענו יתר על המידה עד כמעט בכלל לא על היקב והיינן החדש. לתשומת לב היקב, נכון למועד כתיבת שורות אלה, באתר האינטרנט שלכם סם סורוקה עודנו היינן.

שאו ציונה נס ודגל והניפו אותו בכל פינה בעולם 

שני אירועים נפרדים לחלוטין שאירעו בישראל קשורים בזעפם של עמלק עלינו ישראל ולפחות אחד מהם נושא בשורה, גם אם לא במכוון. על הפרק יואב לוי וורד בן סעדון. הוא מיקב בזלת הגולן, היא מיקב טורא. שניהם "סובלים" מחוסר הכרה של הקהילה הבינלאומית בשייכותם לאדמה עליה הם יושבים ועובדים.

כשהקולות לסימון מוצרים מישראל גברו השנה, החליט יואב, בעלים ויינן יקב בזלת הגולן לייצא את יין השרדונה שלו כשפקקו מצוייד בדגל ישראל. כשנכנסו תקנות סימון המוצרים לתוקף, התרחש בארץ אירוע הגאלה של תחרות הטרה וינו. ורד מבעלי יקב טורא בישוב רחלים, המצוי בעברו השני של הקו הירוק, זכתה לעדנה עת זכו יינות היקב בלא פחות מארבע מדליות, מתוכן אחת זהב כפול. כשעלתה בפעם האחרונה לבמה, ביקשה להצהיר כי זכיות אלו של יקב טורא, הן התשובה לסימון המוצרים ולחרם אותו רוצים להטיל עלינו בחו"ל. להפתעתה כך נראה, הגיב חיים גן, איש הענבים, כי הוא כולו תקווה שיינות ישראל "יסומנו" בכפיפה לאזורי יין אשר יוגדרו בישראל. הגיע העת לחלוקת הארץ, במובן היינני של המילה.

ייצוג וייצוא בחסות מדגמית של מכון הייצוא

מלבד המדליות הרבות שקוטפים יקבים ישראלים ברחבי העולם ובארץ, חשוב להזכיר שני אירועים שחשיבותם בפתיחת השוק הבינלאומי ליקבים ישראלים, ואחד שחשיבותו בביסוס תקשורת אחוות עמים מהמעלה הראשונה.

האירוע הראשון הוא תערוכת PROWEIN, מן המובילות באירופה. לצורך השתתפות בתערוכה זו התאחדו שבעה יקבים ישראלים כלכלית ורעיונית וייצגו את ישראל בלוויית MW Caro Maurer שערכה הרצאות וטעימות. מכון הייצוא הדיר את רגליו מתמיכה ביקבים והם, שנאלצו לארגן בעצמם את נוכחותם שם מן המסד ועד הטפחות, במעורבות חברת 'זג יינות', עשו זאת בכבוד רב ויש שאמרו כי אף טוב יותר מהשנים בהם מכון היצוא היה מעורב.

האירוע השני, אשר נערך בחודש מרץ בלונדון, הוא אירוע בו נטעמו יינות שקיבלו 90 נקודות ויותר מידו ה"קפוצה" של רוברט פארקר. בהתייחס ליינות ישראל, הרי שהיד הקפוצה שייכת ל"מומחה" מטעם פארקר, הלא הוא מארק סקווייר. אין כאן מדליות אבל יש כאן הרבה מאוד פרסום ושיווק מאחד האנשים שעדיין משפיעים מאוד על תעשיית היין העולמית.

האירוע השלישי התרחש דווקא בישראל, ביקב טוליפ שבכפר תקווה, עת נפגשו 14 יקבים תאומים ישראל-גרמניה באחווה נהדרת, שותפות, חברות ובעיקר יין מעולה אותו הציגו היקבים הישראלים והגרמנים זה לצד זה. את האירוע, שיזמו חוחי ורנה זלצמן מבעלי חברת 'זג יינות', אנצור בליבי בעיקר בזכות הכוונה הטובה ואחוות העמים ששרתה במקום. בהחלט לא עניין של מה בכך.

מי שלא שותה ולא מעשן, מת בריא

המשפט הוא משפט שמקורו אמנם רוסי, אבל שני קהלים מתבלטים לאחרונה בהתעניינותם בעולם היין הישראלי ובכלל, כל אחד בדרכו שלו. באופן קיצוני ניתן לקרוא לקהלים אלו הקהל הדתי והקהל יוצא ברה"מ לשעבר. שני קהלים אלו משמשים קטליזטורים לתהליכים בתעשיית היין.

קהל יוצאי ברה"מ לשעבר הוא קהל שנצפה יותר ויותר באירועי יין בכל הארץ. זהו קהל שמצטיין כלקוח נאמן ושיטתי של תעשיית היין, פטריוטי במידה רבה, קהל שמגיע לביקורים ביקבים, פסטיבלים, אירועי יין, קהל לומד ומתעניין החשוף לתעשייה הגלובאלית. בד בבד מדובר בקהל פילוגסטרונומי שאוכל על השולחן עבורו אינו רק מטרה, כי אם חגיגה אמיתית, בין אם בלווית אלכוהול או יין. קהל זה משמש קטליזטור הן לתעשייה המקומית והן ליבוא הרב לישראל ובהחלט קהל שמשקיע מזמנו ומכספו בהוויה הזו הקרויה תרבות יין.

הקהל הדתי, הצורך יינות כשרים, מתפתח ולמרות שלא הצלחנו לקבל אישור רשמי לכך, הרי שהתחושה היא כי הקהל צורך יותר ויותר יינות פרימיום, רוכש יותר יינות וחלקו אף הופך לאספן יינות. לא בכדי בתחרות טרה וינו האחרונה זכו במדליות מכובדות מאוד יינות כשרים ויקבים בישראל שלא היו כשרים הפכו כשרים בשנים האחרונות. דוגמאות בולטת הן יקב ויתקין ויקב אלכסנדר. ההבנה כי יקב המייצר מעל 100 אלף בקבוקי יין לא יוכל למכור אותם מבלי שיהיה כשר, חילחלה ועודנה מחלחלת בתעשייה המקומית.

יצוא, יצוא, יצוא 

לאט לאט, לא רק מוחות וסטרט-אפ אנחנו מייצאים לחו"ל, זה קורה גם עם יין. נכון, לאט יותר, במחזורים כספיים קטנים יותר, אבל חכו ליום שבו הסינים יתאהבו ביינות שלנו. ישראל פלם אמר לי פעם - הלוואי וכל סיני ירצה לשתות טיפה של היין שלנו.

על פי נתוני מכון היצוא בחודשים ינואר – ספטמבר 2015 הסתכם יצוא היין והמשקאות חריפים בכ 30 מיליון דולר לעומת 29 מיליון דולר ב 2014 עליה של כ 2%. כ 63% מיצוא היין בחודשים אלה היה לצפון אמריקה, כ 25% לאיחוד האירופי, כ 7% לאסיה, כ 1% לאפריקה וכ 3% לשאר העולם.

לדברי יערה שמעוני, מנהלת ענף יין ותוצרת טרייה במכון היצוא: "המגמה הבולטת בשנת 2015 הייתה גידול ביצוא לשווקים ולאזורים חדשים, תוך דגש על שווקי המזרח הרחוק. גידול זה משקף את הרצון והמאמצים הרבים שעושים היקבים הישראלים בכדי לגוון את יעדי היצוא שלהם. בשנת 2016 נמשיך ונפעל להעמקת הקשר והחשיפה של תעשיית היין הישראלית בפני גורמי מפתח בשוק היין באסיה ובמיוחד במדינות טיוואן, סין ויפן. כמו כן, נמשיך לפעול בארה"ב כשוק יעד מרכזי עבור היקבים הישראלים".

עוד כמה דברים קטנים

כדאי אולי להזכיר עוד כמה אירועים, כמו מעבר יקב קסטל למשכנו החדש והגדלת כמויות הייצור, שנת השמיטה שעברה לה לאחר תכנונים רבים וכעסים לא פחות של החקלאים, שנה שבה עודפי היין ממשיכים לגאות במרתפי היקבים הגדולים בעיקר עד כי מאיימים להתפרץ ולשטוף את רצפות היקבים, הדרישה ליין לבן מקומי איכותי ממשיכה לעלות והיקבים עדיין אינם מצליחים לספק את הדרישה, יקבים קטנים ובינוניים ממשיכים להבין שמרכזי מבקרים הם הדרך למינוף עסקי ותדמיתי ומגבירים פעילויותיהם בתחום זה.

אה! כן! כמעט שכחתי, בארה"ב גילו גילוי מרעיש – שימו לב – כוס יין ביום מעכבת תופעות של דמנציה. מצד אחד לא ברור אם מדובר על שבירת הכוס או שתייתה, מצד אחר, מי זוכר...

מה לא קרה השנה? איך אומרים אצל עורכי הדין? – "מבלי לפגוע באמור לעיל", לא היו זעזועים גדולים, הפיכות או רעיונות מלהיבים ולמעט הבלחות קטנות שתרמו בעיקר לפן השיווקי פה ושם, לא הופיעו בתעשייה פרסונות או מיזמים שישנו את פניה בשנים הקרובות. שנה שקטה משהו ואולי שנה של תסיסה מתחת לפני השטח שתהפוך את השנה הבאה למפץ גדול. אולי?

נאחל שהשמפניות ודומיהן שייפתחו בקול רם בחצות השנה האזרחית 2016, יעוררו את היושבים במרומי כנסת ישראל והמועצות למיניהן לפעול לטובת אחד הדברים הבודדים שעושים כאן מתוך אהבה אמיתית לדבר.