כמו כל אהבה עמוקה גם זו התחילה אצלי במקרה. בזמן לימודי הייננות בבורדו הציע לי חבר ספרדי, בעל יקב מאזור ה- Ribera De Duero, להשתתף בטעימת יינות מאפלסיון קטן ולא מוכר יחסית בספרד שנערכה בסוף אותו שבוע. הטעימה הוקדשה לאזור פריוראט, כיכבו בה מיטב היצרנים מהאזור והיא השאירה עלי רושם מצוין. בניגוד ליינות בורדו שהכרתי, היו אלה יינות מעולם אחר. בנוסף לצבע השחור עמוק שלהם, הגוף העצום והפרי החד היו גם רבדים נוספים שלא היו מוכרים לי עד אותה עת ביין אדום, בעיקר מינרליות שהתקשרה לי יותר עם יינות לבנים. בטעימה היה נוכח בין השאר גם אחד היצרנים, בחור צעיר העונה לשם אדריאה. "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, סביר להניח שיירה במערכה השלישית", תזכרו את השם אדריאה.

פריוראט – פרופיל האזור
גידול גפנים החל באזור פריוראט בשנת 1162 על ידי הנזירים הקרטושיאנים ממסדר סנט ברונו, שנתבקשו על ידי שליט קטלוניה, המלך אלפונס, להתיישב באזור שנכבש זמן קצר קודם לכן. ייסוד המנזר הקרטושי ב- Scala Die לרגלי הרי מונטסנט כלל את תושביהם של שבעה כפרים באזור תחת שלטונו הפיאודלי של ראש המסדר, או ה- Prior. מכאן השם Priorat.

בתחילת המאה ה-20 הגיע מזיק הפילוקסרה גם לאזור זה. כרמים רבים נכחדו ונטיעות חדשות נעשו על כנות ממקור של גפן אמריקאית העמידה למזיק. הרכב הזנים הנטועים השתנה עם הזמן והיום ניתן למצוא בנוסף לגראנש נואר וקריניאן גם זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון ומאוחר יותר סירה ומרלו.

אזור פריוראט הינו חלק מפרובינציית טאראגונה, ממוקם מדרום מערב לברצלונה, כ–50 ק"מ מהים התיכון. האזור יבש יחסית הודות לרכס הרים המפריד בינו לבין הים. כוחות גיאולוגיים ובלייה יצרו כאן מעין אמפיתיאטרון הררי מסביב לפריוראט. האזור מחולק לשני תתי אזורים: בליבו נמצא אזור גידול יין פריוראט, ומסביבו מצוי אזור גידול יין מונטסאנט.
באזור פריוראט נטועים כיום 16 אלף דונם, המחולקים בין 550 מגדלים. גובה הכרמים נע בין 100 מטר מעל פני הים באזור Bellmunt del Priorat ועד 600-700 מ' מעל פני הים באזור Forrera.

על טרואר ומאפיינים אחרים
הקרקע (ליקורייה, בפי המקומיים) היא המאפיין הבולט ביותר, האחראי לאופיים המיוחד של יינות האזור. קרקע המאופיינת במבנה אבני המתפורר בקלות לשכבות דקות, יוצרת מבנה קרקע עני יחסית, מנוקז ומאוורר, המאפשר העמקת שורשים ומניעת סחף במדרונות.
הכרמים נטועים באופן מסורתי על מדרונות תלולים (15% ומעלה), ללא כל טרסות, הודות לאדמה השומרת על מרקם שמונע סחף גם בגשמים החזקים ביותר. כיום הנטיעות מתבצעות בערוצים ובעמקים או בטרסות רחבות (טבעיות או מלאכותיות) כדי לאפשר עיבוד ממוכן המוזיל את עלות חומר הגלם.

האקלים ים תיכוני מתון עם חורף קר וגשום ועונת גידול חמה ויחסית יבשה (ממוצע טמפרטורות של º6 צלסיוס בחורף ו-º23 בקיץ), מאפשרת הבשלה טובה וסכנה נמוכה לריקבון ומחלות עלים.
ההבדלים בגובה מעל פני הים באזורים השונים יוצרים הבדלים במועדי ההבשלה, מאמצע ספטמבר בחלקים הנמוכים והחמים יותר עד לאמצע אוקטובר בחלקים הגבוהים. רכס ההרים המפריד מהים מאפשר הבדלי טמפרטורה בין היום והלילה, המאזנים את חום היום ושומרים על רעננות ואיזון טוב בין הסוכר לחומצה בתקופת ההבשלה.
המבנה הטופוגרפי מאפשר חדירה של רוחות צפון מזרחיות יבשות לאזור מה שמוריד עוד יותר את הסיכוי להתפתחות פטריות בעלים ובפרי ומאפשר למשוך את מועד הבציר עד להבשלה אידיאלית.

הכרמים הבוגרים מקנים יתרון של יינות עשירים בצבע וטעמים כיאות לזני הגראנש והקריניאן. בכרמי הגראנש והקריניאן המבוגרים, היבולים עומדים לרוב סביב 150 ק"ג לדונם!! יקבים רבים נוטעים כיום יותר ויותר זנים כמו קברנה סוביניון, סירה, מרלו ואף טמפרניו בכמויות קטנות מאוד, בהם ניתן להפיק יינות עשירים בפוליפנולים גם בגפנים צעירות. בפריוראט מיוצרים בעיקר יינות אדומים (90% לעומת 10% לבנים) עם כמות זניחה של יינות רוזה. הזנים הלבנים הנפוצים הם: גרנאשה בלאנקה, מאקבאו (מוכר גם בשם וויורה) ופדרו חימנס.

The Gatallops Project
בעשרים השנים האחרונות הפך אזור פריוראט לסיפור הסינדרלה של עולם היין הספרדי. עד לפני כמה עשרות שנים היה ידוע האזור כיצרן של יינות זולים, לא מושכים, עתירי אלכוהול וצבע. אך המקום עבר מהפיכה ותוך כמה שנים הפך לאזור בו לא נדיר למצוא בקבוקי יין במחירים של עשרות ואף מאות יורו לבקבוק.
את המהפיכה אפשר לזקוף בעיקר למספר דמויות בולטות הפועלות גם היום באזור. בתחילת שנות השמונים הגיעו לפריוראט מספר יצרנים בהחלטה לעשות יין שימצה את הפוטנציאל הטמון באזור נשכח זה באותם ימים. הייתה זו קבוצה קטנה של ייננים חדורי מוטיבציה שהחלו בשיקום כרמים, נטיעות של זנים חדשים באזור כמו קברנה סוביניון, מרלו וסירה ואף נטיעת כרמים המצויידים במערכות השקיה.

את יינותיהם הראשונים עשו במשותף ביקב קואורפרטיבי שהקימו במיוחד למטרה זו בכפר Gratallops. לימים כונתה הקבוצה בשם The Gatallops Project. הם חרגו בהכנת היינות מהגבלות ותקנות האפלסיון ולכן לא זכו להיכלל במסגרת ה- D.O. Priorat, מה שלא ריפה את ידיהם. נהפוך הוא, הם היו חופשיים לחלוטין מכבלי תקנות האפלסיון ויכלו להשתמש בכל טכניקה שחפצו בה בהכנת היינות.

עם הזמן פרש כל חבר להקמת יקב משלו והשורדים מאותו מיזם מקורי הם כיום כוכבי האזור. ביניהם ניתן למנות את: קארלס פסטארנה מיקב Clos de l'Obac ורנה בארבייר הצרפתי מיקב Clos Mogador, חוזה לואיז פרז מיקב Mas Martinet ואלוורו פלאסיוס, בוגר לימודי ייננות מהפקולטה בייננות בבורדו, מיקבAlvaro Palacios המייצר את היין היקר בפריוראט- l'Ermita .

כרמים תלויים
כבר מספר שנים שפריוראט נמצא אצלי ב'מחסנית' אזורי היין היותר מעניינים לביקור. יצאנו שניים, אנוכי ואבי, אברהם פז, שבשבילי הוא השותף הראשון לחוויית היין במשפחה וממנו ירשתי כנראה את הסקרנות הרבה שהביאה אותי למקומות רחוקים ומעניינים. לאחר נחיתה בברצלונה ונסיעה לאזור פריוראט הגענו לתחנה הראשונה, Falset, שהיא העיירה המרכזית באזור, מרוחקת כשעה וחצי נסיעה מברצלונה וממוקמת בשולי אזור היין פריוראט, בתוך אזור D.O. Montsant.

את היום הראשון התחלנו בנסיעה קצרה מפלסט לכפר Bellmunt del Priorat ליקבCeller de Fuentes. היינן Jose Anjel שעובד ביקב מאז בציר 2001 קיבל אותנו כמתוכנן והציב בפנינו שתי אפשרויות: סיור ביקב כולל טעימות סטנדרטיות או סיור מקיף במספר כרמים מייצגים של היקב ולאחריו טעימות אורך ורוחב של חלקות שונות, זנים שונים ויינות מבוקבקים. כמובן שבחרנו בהתלהבות באפשרות השניה.

היקב הוקם בשנת 1995 ונקנה על ידי איש עסקים סקוטי בשנת 2002. ליקב 320 דונם של כרמים, חלקם של חלקות ותיקות של קריניאן וגרנאש והשאר כרמים צעירים מהזנים המקומיים וכן זנים חדשים, בעיקר קברנה סוביניון וכן מרלו וסירה. הכרמים הותיקים נטועים על מדרונות ללא טראסות, לעיתים בשיפועים תלולים של 45% ונראים ככרמים 'תלויים' באוויר. אדמת ליקורייה הינה יחודית בתכונתה להפוך מסלע רך לאדמה השוקעת בין רווחי הסלע. התוצאה היא פני שטח מכוסה בשכבה עבה של אבנים בגדלים שונים. שכבה זו שומרת על מרקם הקרקע מסחף של רוח וגשם ומאפשרת למעשה את גידול הכרמים על מדרונות תלולים ללא שימוש בטראסות. כיום השימוש המסורתי בסוסים ככוח עבודה בכרם לא קיים. כדי לאפשר עיבוד ממוכן של הכרם, ניטעים הכרמים בשטחים מישוריים יותר או בטראסות מלאכותיות ברוחב 2-3 שורות גפנים הנחצבות במדרונות.
לאחר ביקור בכרמים חדשים וותיקים חזרנו ליקב לסיור וטעימות. היקב מתפרש בתוך מבנה שהיה בעבר אחד מבתי הכפר. על הצפיפות והאי נוחות שיוצר המבנה מפצים ציוד חדיש שחלק ניכר ממנו נבנה על פי מידות היקב המגבילות וצוות מסור. בנוגע לחוזה אנחל מדובר ביינן צעיר, חדור מוטיבציה, התלהבות ואמונה בייחודיות האזור. ככל שהשיחה התפתחה הטעימות רבו וחוזה הוביל אותנו ממרתף אחד למשנהו ופרש את התלבטויותיו ואת חזונו לעיצוב היינות היחודיים.

ולטעימה..
כל היינות שטעמנו היו מרוכזים, בעלי עוצמה ובשלות גבוהה מאוד (15.5%-16.0% אלכוהול!!), המאוזנת על ידי חמיצות טבעית מצויינת מצד אחד ומינרליות חדה מצד שני. הקריניאן כאן אלגנטי ובעל פירותיות מרוכזת והגרנאש עמוק ומורכב. כל הזנים ה'חדשים' שטעמנו, להוציא את הטמפרניו, שמשום מה אינו מצליח כאן, הפיקו יינות עזי צבע ומבנה עם אופי שונה לחלוטין ממה שאפשר לצפות מהם. המרלו שחור אטום, בעל מבנה טאניני עצום ו'דחוס מדי' ולכן משולב בבלנדים כ'תיבול' בלבד. הקברנה סוביניון סמיך, שחור, סגול ולצד העוצמה שלו ניחן גם באלגנטיות. היה לנו קל להגדיר את הקברנה כתמצית פירות שחורים. הסירה מאופיין באותה מינרליות מקומית עם הרבה חדות של פרי כחול ועוצמה של טאנינים בשלים. השימוש בחביות: 100% חדשות ליין הראשון ו-100% חביות משימוש שני ליין השני. בכל היינות, בעיקר בפרי המגיע מכרמים ותיקים, נוהג היינן לאפשר מגע קליפות ארוך מאוד, עד 35 יום.

ליקב שלוש רמות של יין: התווית השלישית Cartus, ע"ש הנזירים הקרטושיאנים, נמכר כולו לחברת הפצת יין אמריקאית בבעלותו של בעל היקב הנוכחי. מורכב לרוב מגרנאש וקריניאן. התווית השנייה Finca el Puig מורכב בעיקר מגרנאש וקריניאן עם אחוזים משתנים משנה לשנה של קברנה סוביניון, סירה ומרלו. מתבגר בחביות בין 12-8 חודשים, בהתאם לאופי הבציר.
התווית הראשונה Gran Clos, מקור הפרי ליין זה מחלקות הגרנאש והקריניאן הותיקות ביותר, בתוספת של קברנה סוביניון לרוב בשיעור שנע סביב 10% מכלל הבלנד. מתבגר בחביות בין 12-8 חודשים. לפי העושר וההרמוניות שלו אפשר להבחין בשימוש בחומר גלם יוצא מן הכלל.

בטעימה נדירה שנערכה באביב 2005 'טעימת העשור של יינות פריוראט', בה התחרו בטעימה עיוורת עשרות יינות פריוראט, הוא נבחר ליין הטוב ביותר!

היקב מייצר גם כמות מזערית של יין לבן Vinya Llisarda מהזנים גרנאשה בלנקה ומקבאו. הוא מותסס ונשאר להמשך התבגרות בחביות אלון חדשות בנפח 300 ו-500 ליטר לעשרה חודשים. הלבן הצנוע הזה מפגין אמנם אינטנסיביות טובה של פרי טרופי ולימוני ארומטי ומורכבות טובה של עץ, אבל הוא מחוויר תרתי משמע ליד אחיו האדומים, שהם ללא כל ספק מלכי האזור. חוזה אנחל עובד כיועץ ליקב נוסף ובבעלותו יקב משפחתי קטן. הוא 'מדלג' בין שלושתם – מה שנתן לנו נושאים נוספים לשיחה.

ענבים, זיתים ושקדים

לאחר הביקור המאלף, המשכנו לביקור הבא, ליקב משפחתי בשם Mas D'en Gil שהוקם בשנת 1998 כאשר משפחת Rovira , יצרנית יין מאזור Penedes קנתה אחוזת יין ותיקה ליד Bellmunt del Priorat. הביקור, תמציתי ויעיל והתמקד, איך לא, בכרמים. זוהי אחוזת יין אמיתית המזכירה אחוזות דומות מאיטליה: בבעלותם 450 דונם של כרמי יין ביניהם משולבים כרמי זיתים לשמן וכן מטעי שקדים ועצי אגוזי לוז. היקב מייצר 4 יינות: Coma Blanca, יין לבן יבש מגרנאשה בלנקה ומקבאו המותסס ומתבגר בחביות צרפתיות. Coma Vella, מורכב מגרנאש, קריניאן, קברנה סוביניון וסירה. זהו יין מודרני עם פרי דומיננטי ומורכבות של עץ משולב היטב מיישון של 12 חודשים בחביות צרפתיות. Clos Fonta, מהווה למעשה את התווית הראשונה של היקב (חוץ מבשנים בהם מיצרים את ה- Gran Buig), יין עוצמתי יותר ומורכב, מבטא את האופי הפריוראטי בו יש שימוש בפרי מכרמים ותיקים יותר. בלנד של גרנאש, קריניאן וקברנה סוביניון. Gran Buig, עד היום יוצר למעשה רק מבציר 1998. מורכב מגרנאש וקריניאן מהכרמים הותיקים ביותר, ורק בשנים בהן, לדברי Martha Rovira, המארחת שלנו, מושגת "אלגנטיות, עדינות ומורכבות אשר עולים על הכוח והעוצמה המתקבלת לרוב ביינות פריוראט".

בנוסף ליין מייצר היקב כאמור מוצרים נוספים כמו שמן זית איכותי וחומץ ייחודי הנקרא AGREDOLÇ. כל בני משפחת Rovira מעורבים בעבודות השונות ונראה כי הם הצליחו להשיג את מטרתם: ייצור יין ברמה גבוהה תוך שמירה על אופי מקומי מובהק וחיזוק הקשר לקרקע, דרך מוצרים חקלאיים מקומיים נלווים כמו שמן זית וחומץ נדיר.

האקדח מהמערכה הראשונה
היום השני החל בנסיעה קצרה לכפר Porrera שבחלקו הגבוה של פריוראט. אם Bellmunt del Priorat נחשב לאזור נמוך וחם יחסית, בו הבציר נמשך בין תחילת ספטמבר לתחילת אוקטובר הרי ש- Porrera נחשב לאזור הקר בו הבציר מאוחר, לעתים קרובות אף כחודש מאוחר יותר.

היקב הראשון Cims de Porrera היה מוכר לי כבר מישראל, וזו ההזדמנות להודות לעידו לוינסון, יינן צעיר ומוכשר שרכש את השכלתו הייננית באוניברסיטת מילאנו וכרגע משמש כיינן לשני יקבים באזור עמק הרון. עידו עזר לי ביצירת קשר עם יינן היקב, קשר שיתברר לי מאוחר יותר כסגירת מעגל. בנוסף, עידו, שמכיר את חיבתי לזן הקריניאן הביא איתו באחד מביקוריו בקבוק של Cims de Porrera 1999, יין נפלא שחיזק אצלי את הרצון לצאת למסע בין יקבי וכרמי פריוראט.
לאחר ניווטים קצרים בכפר הצלחתי למצוא את אדון א. פרז, יינן היקב, שעזר לי דרך תכתובות מייל ארוכות ורבות לתכנן את הסיור ביקבי פריוראט. פרז, או בשמו המלא Adria Perez הביט בי במבט המפורסם, האופייני לישראלים של "אני מכיר אותך". גם לי הוא היה מוכר.

זוכרים את הטעימה בבורדו, האקדח במערכה הראשונה? פתאום מסתבר לשני ייננים משתי קצוות הים התיכון שהם מכירים מתקופת הלימודים, מבורדו! המעגל שנסגר היה כפול, אותו אחד שהכיר לי את פריוראט בטעימה בבורדו ב-1999, דרכה הכרתי את הקריניאן הטוב, הוא האיש שמייצר את אחד היינות שמשכו אותי כל כך לבקר בפריוראט.
אדריאה, מלא מרץ, קופץ לתוך רכב עם גג נפתח ולוקח אותנו לסיור קצר בכרמים ותיקים, מהם הוא עושה את היינות הגדולים שלו. הכרמים מעורבים, קריניאן וגרנאש יחדיו, ולא מתוך בחירה, כמו שקורה במשתלות כרמים שניטעו לפני עשרות שנים. על פי דברי פרז, הרבה מהבלנדים הסופיים ביקבים נקבעים כבר בכרם, כשכל הכרם המעורב נבצר יחד. במקרים רבים בהם מצוין על התוויות אחוז כל זן, הדבר מייצג למעשה את הרכב הזנים בכרם.

בכרמים הנבחרים שמוכרים ליקב של אדריאה את הפרי, נעשה בציר סלקטיבי, ראשית הגרנאש שמבשיל מוקדם יותר ובהמשך הקריניאן הנוטה לאחר בהבשלתו. חלוקה זו מייקרת מאוד את עלות הפרי אך כשמדובר ביינות היקרים אין פשרות.
היקב מתבסס על כרמים ותיקים של גרנאש וקריניאן עם מעט מאוד קברנה סוביניון וסירה. העבודה בכרמים ה'תלויים' סיזיפית כמעט וכוללת ניקוש מכני לעשבייה במקום ריסוסים, דילול ענפים וכן דילול פרי לקראת הבציר על מנת להגיע ליבולים של 500-700 גרם(!) לגפן. לשם השוואה, בכרם עם נטיעה דלילה כנהוג בעולם החדש, באיכות טובה מכוונים לרוב ליבולים של בין 3.5-5 ק"ג לגפן.

היין הראשון Cims de Porrera מתבגר ב-100% חביות צרפתיות חדשות, ליין השני Solanes 20% חביות חדשות והשאר חביות משימוש שני ושלישי.

טעימה חווייתית
לאחר סיור ביקב שמצויד היטב בציוד חדיש, בין השאר מסחטה ורטיקלית ומכלי נירוסטה קטנים (2,000 ליטר) להפרדת האיכויות השונות, אנו יורדים לטעימת חביות במרתף, שהוא בעצם מיכלי תסיסה עתיקים מבטון שהוסבו לחלל אכסון לחביות.
קשה לתאר את עוצמת החוויה. הטעימה היתה לימודית להפליא ובנוסף מרגשת ברמה האישית. לא כל יום נופלת בחלקי הזכות לטעום כל כך הרבה יינות גראנש ובמיוחד קריניאן, הזן האהוב עלי אישית, ממקורות שונים. כרמים בגילאים שונים, מפנים שונים ושלבים שונים בהתבגרות בחבית.

ככלל הגרנאש מכרמים ותיקים הפגין צבע שחור כחלחל מבריק ואטום, אף עם פרופיל פירותי שנע בין רעננות של תות שדה מרוכז, ודובדבן אדום בהבשלות רגילות לשזיף אירופאי בשל ודובדבן שחור בהבשלות גבוהות יותר. בנוסף המבנה של היין מלא עם טאנינים בשלים, איזון מצויין וסיומת ארוכה אדמתית-מינרלית.

הקריניאן הדהים עם צבע שחור ארגמני אטום, אף שנע בין מינרליות-אדמתיות-פרי כחול ושחור בשל, פירחוניות, מנטה ופלפל לבן ושחור בהתאם להבשלה. בפה איזון מושלם, מורכבות ועומק עם סיומת עוצמתית ומדויקת.
לסיכום ולאחר שטעמנו גם את יין הדגל מבציר 2000 ו-2002 והיין השני מבציר 2003 במסעדה מקומית אפשר לסכם שב- Cims de Porrera שפירושו בעברית 'הפסגות של פוררה', אכן מגיעים לפסגה במיצוי מדוייק ומרגש של יינות מבוססי קריניאן וגרנאש הנעשים בשיטות מסורתיות בכרם עם שדרוג של טכניקות ייננות מודרניות ביקב.
בסיום הביקור הזמין אותנו אדריאה לביקור נוסף, למחרת היום, ביקב של אביו, לא אחר מאשר חוזה לואיז פרז הבעלים והיינן של יקב Mas Martinet.

מכאן המשכנו לכפר Torroja Del Priorat לביקור ביקב Rotlan Tora ששילב היסטוריה מקומית וטכניקות ייננות קלאסיות. לאחר סיור מקיף ביקב, מלווים בבעל היקבJordi הוכנה לנו טעימת חתך מייצגת של יינות היקב. ניתן היה להבחין שלצד התייחסות היקב למגמות מודרניות בצריכת היין על ידי ייצור יינות נגישים מאוד, פירותיים ומודרנים כמו ה- Selection Special 2004 שלמרות ה'ניואנסים הפריוראטיים' שלו הוא מפגין אופי ברור של עולם חדש (נגיש ופירותי, עץ מחניף ומתוק באף), שומר היקב על כיוון מסורתי עם שימוש בפרי מכרמים ותיקים כמו ב- Balandra ובמיוחד ב Amadis (גרנאש וקריניאן מגפנים בנות 70 שנה), שהרשים עם צבע ארגמן שחור, פרי בחזית עם המון מינרליות ואדמתיות ומורכבות.

נצר למשפחה יהודית
בהמשך היום, לאחר ארוחת צהריים קצרה המשכנו לכפר Gatallops בו החלה מהפיכת האיכות.
יקב Costers del Siurana, הידוע יותר כ- Clos de l'Obac שהוקם ע"י Carles Pastrana, אמנם ממוקם בפריוראט, אבל מרגע שנכנסים משהו צועק בורדו. פסטראנה, איש מבריק ודעתן יודע בדיוק מה הוא רוצה ביין שלו ובמיוחד איך להשיג זאת. מרגע ששמע שאנו ישראלים הכנסת האורחים הפכה אינטימית יותר. הוא גילה לנו כי הוא נצר למשפחה יהודית מהקהילה בברצלונה והוסיף שבזמן קיומה של נסיכות קטלונית עצמאית ונפרדת מספרד, שליט הנסיכות הגן בקנאות על נתיניו היהודים ועודד אותם לחופש יצירה ועיסוק. היקב הוקם בשנת 1987, משפחתו של קארלס עוסקת ביין באזור מאז שנות ה-70. הכנת היין ובמיוחד תקופת ההתבגרות בחביות זהים לשיטות בורדולזיות קלאסיות, החל משפיית היין בחביות מברז בצד החבית כל שלושה חודשים, דרך שימוש מאסיבי בחלבון ביצה ועד מיתוג היין. שתי סדרות ברורות המקבילות ל'שאטו', Clos de l'Obac הראשונה והיין השני נקרא Miserere. ביינות של פסטראנה מקבל הפרי הפריוראטי מעטפת 'בורדולזית'. הם אמנם לא ענקיים בצבע ובמבנה הטאניני אבל מתאפיינים באלגנטיות, מורכבות וגוף מלא.

יום ללא תכנון מוקדם
מכאן היה עלינו לחזור למלון בפאלסט אבל בשל הסקרנות של אבי פגשנו בהפתעה נוספת. ביציאה מ- Gatallops הבחין אבי, שעבד מאז שהיה בן 14 בבנייה וחי את הנושא עד היום, במבנה יוצא דופן בעיצובו ובגודלו. ההימור היה שמדובר ביקב חדש, אבל איזה יקב?
סקרנים, ניגשנו שנינו, לבדוק מקרוב את החידה. את פנינו קידם בחור צעיר ואנרגטי. הוא אישר שאכן מדובר ביקב, ולא אחר מאשר יקב Alvaro Palacios במיקומו החדש. הבחור, מתברר עונה לשם אלווארו פלאסיוס. הצגתי את עצמי ולאחר שיחה קצרה הוזמנו לסיור ביקב בהדרכתו האישית. אלווארו פאלסיוס, היהלום בכתר פריוראט, הוא היקב היחיד בו לא היה ניתן לתאם ביקור מראש. אלווארו, בחור מוכשר, נפרד מאביו, מיקב פאלסיוס בריוחה לטובת הרפתקאה בפריוראט שהתבררה כהימור מצויין. הוא בעל תואר בייננות מהפקולטה לייננות בבורדו ועבד בפטרוס שבפומרול.

היום האחרון בפריוראט היה המדהים מכולם, יום שהתמלא ללא תכנון מוקדם, בביקורים בשניים מהיקבים המפורסמים של האזור Mas Martinet ו- Alvaro Palacios.
בשעה 10:00, כמתוכנן הגענו לשערי יקב Mas Martinet. את פנינו קידם לא אחר מאשר אדריה. הצטרפנו אליו לרכב ועלינו לבקר בכרמים חדשים שניטעו סמוך לפסגות ההרים המקיפים את היקב.
בגובה 600 מטר מעל פני הים ניטעו כרמים חדשים על מפנים שונים, בעיקר גרנאש וסירה וכולם, בלי יוצא מן הכלל מושקים בטפטוף, שיטה אותה הביא אדריה מישראל, לאחר ביקורו פה. היקב הינו אחד היקבים הבודדים בעלי כרמים מושקים. מייצרים פה שתי רמות של יין התווית הראשונה Clos Martinet והשנייה Martinet Bru. היין הראשון עוצמתי, מלא ועשיר, מורכב מפרי המגיע מכרמים ותיקים בעיקר, והשני נגיש יותר, מיועד ליישון קצר ומקור הפרי בכרמים צעירים, לרוב מושקים.
ביקרנו בשני יקבים, אחד מנוהל על ידי האב ואחד על ידי הבן, שניהם שונים לחלוטין במקור הפרי, שיטות הגידול ובסגנון היינות.

ארמון המלך
אלוורו פלאסיוס מתהלך ביקב כמו מלך גאה בממלכתו, ויש לו על מה להיות גאה, היקב החדש מצוייד בצורה שגורמת לי ולקולגות רבים להזיל ריר כמו ילדים בחנות צעצועים. בנוסף למיכלי נירוסטה בגדלים שונים ומיכלי בטון חדישים לשיקוע ותסיסה מלולקטית מצוייד היקב בסוללה של מיכלי עץ אלון צרפתי קטנים המאפשרים שימוש במספר טכניקות התססה ומיצוי.
הארכיטקטורה והעיצוב ביקב עוצרי נשימה ומבטאים היגיון ונוחות תפעולית עם שליטה מקסימאלית על תהליכי הייצור ובנוסף חדשנות, מקוריות ויצירתיות. היקב הינו מודרני לחלוטין וההפתעה הגדולה מצפה לנו במרתף החביות. המרתף כולו מעוצב כמו צדף עם קורות בטון המשוכות לאורכו בקשת, המבקר מרגיש שהוא נמצא ב...חבית.
לאחר דיון קצר עם אלווארו על פילוסופיית ייצור יין, אהבה משותפת לזן הקריניאן וקצת סיפורים על הפקולטה לייננות בבורדו ניגשנו למנה העיקרית. ליקב שלושה יינות: Les Terrass, מורכב בעיקר מקריניאן, גרנאש ומעט קברנה סוביניון וסירה, התווית השלישית של היקב, יין שלא היה מבייש אף יקב כתווית ראשונה. צבע ארגמן סגול מבריק, אף של שזיף שחור, אדמתיות ומינרליות. בפה מאוזן מאוד, מנטה בולט עם הרבה פרי. סיומת נעימה מאוד ומאוזנת (למרות שמדובר בטעימת חבית מבציר 2004). הקריניאן בולט ומוביל את האופי של היין. Finca Dofi, בלנד שמורכב מ-60% גרנאש, והשאר מתחלק בין קברנה סוביניון, סירה ומרלו. צבע שחור סגול אטום, אף של ליקוריץ בולט, מינטי, בשרי, מינרלי עם הרבה פרי שחור כחול, תבלינים ושוקולד מריר. בפה גוף גדול מאוד מורכב פרי, מעושן, בשרי, שוקולד וטבק. יין מרשים מאוד שנשאר הרבה זמן בפה. l'Ermita, היין היקר ביותר של היקב וללא ספק אחד היינות הגדולים של ספרד. לרוב נמכר ב-400 יורו. כל שנה היקב מייצר כ-3,000 בקבוקים מיין זה. היין מורכב ברובו מגרנאש מחלקה בת מאה שנה ומעט קברנה סוביניון וקריניאן. זהו אחד היינות הספרדיים המדהימים ביותר. צבע שחור אטום, אף של פירות אדומים ושחורים מרוכזים (רכז רימונים) ופה מתפוצץ מגוף וסיומת אדירים. קשה לתאר את התענוג. יין זה מיקם את אלוורו יחד עם פיטר סיסק מיקב Pingus מה- Ribera del Duero ולדעתי גם ייננים נוספים כמו חוזה אנחל ואדריאה פרז, בקבוצה האקסקלוסיבית של יינני הדור החדש בספרד.

לא יכולנו למצוא דרך טובה יותר לסיים את הביקור בפריוראט מאשר להיות מוזמנים על ידי אחותו של אדריאה פרז (הכל נשאר במשפחה) לארוחת טעימות במסעדה שלה ב- Gatallops שנקראת l'Ireductible . מסעדת גורמה בניצוחו של שף יפני שעבד באל בוליו המפורסמת. אחותו של אדריאה Sara Perez, נשואה לרנה בארבייר (ג'וניור) בנו של לא אחר מאשר רנה בארבייר מיקב Clos Mogador . אדריאה אירח לנו לחברה במהלך הארוחה המפוארת, בעלת שבע המנות, כולן מתבססות על חומרי גלם מהאזור. את הארוחה ליוו יינות מיקב Clos Mogador. ראשון היה Clos Neli'nיין לבן מיקב Clos Mogador, מורכב מגרנאשה בלנקה, וויונייה ו... מיץ חופשי של פינו נואר. יין מעניין מאוד אף ארומטי ועשיר ובפה חדות טובה ורעננות של פרי לבן עם גוף עשיר. בהמשך, עם מנה עיקרית המבוססת על זנב שור וירקות שורש נהנינו מ- 2003 Clos Mogador המורכב מגרנאש, קברנה סוביניון, סירה וקריניאן. צבע ארגמן סגול, אף עשיר ואינטנסיבי של פרי מרוכז, מינרליות ועשן, בפה מבנה מצוין, מאוזן מאוד, עם המון פרי שחור וכחול, אדמה ומינטיות, ארוך והרמוני. הארוחה ארכה קרוב לשלוש שעות והייתה סיומת ראויה ביותר לביקור בפריוראט!

אנשים יפים, נופים עוצרי נשימה ויינות מרגשים

למרות שאזור פריאורט קרוב לברצלונה, ולמרות יופיו, עושר היינות והמטבח המקומי, הוא אינו מוכר בין אזורי טיולי היין וחבל שכך היות ויש לו מה להציע. למרות נסיקתו של האזור בין אזורי היין של ספרד ועליית קרנו בעיני מבקרי היין (ואיתם המחירים), מתברכים עדיין התושבים בתמימות והכנסת אורחים חמה, החל מהמוכרים במכולות ועד לאיכרים שעובדים בכרמים. פריוראט תישאר אצלנו בלב כחוויה נפלאה של אנשים יפים, נופים עוצרי נשימה ויינות נפלאים ומרגשים. כל אלה גרמו לנו להיפרד בעצב מהאזור בדרכנו לדרום צרפת, להמשך הטיול, אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת.