הצווים של האוצר מ 2012/3 בתחום המס על בירה ועל כהילים נועדו לכאורה לבלום תאונות דרכים קטלניות ומעשי אלימות. למהלך הפופוליסטי-פוליטי קדם מסע חסר תקדים בעיתונות, בעיקר היומית הכתובה - כתבים ופובליציסטים שאינם מבינים הרבה בשוק האלכוהול, שאינם מבחינים בין יין לוודקה, התלהמו וגרמו נזק בל ישוער לתרבות השתייה המושכלת, הכייפית והאחראית, המתפתחת לאט לאט בישראל
זה לא כבר הוחזרו שיעורי המס שהיו בתוקף עד 2012 ושר האוצר כחלון אמר: "מתאפשר לנו להביא לעם ישראל בשורה לקראת החגים. נמשיך לפעול להורדת יוקר המחיה בישראל...". לפתע פתאום, לאחר שהעלאת המס לא הביאה לעלייה בהכנסות האוצר, מתברר שאפשר לחיות עם תאונות דרכים ומעשי רצח אכזריים...
מה כן עובד? מסע ההסברה "אם שותים לא נוהגים",
מוכיח את עצמו ככלי יעיל למניעת תאונות דרכים.
הוסיפו לכך חינוך בכל הגילים, בראש ובראשונה בבית,
הנחילו את הרעיון ששתייה לא נועדה "לדפוק את הראש"
אלא לענג, שמדובר במוצרים הקשורים לתרבות
מן "הרפורמה" נותרו בין השאר התקנות המחייבות כיתוב על בקבוקי היין בנוסח "אזהרה: מכיל אלכוהול – מומלץ להימנע משתייה מופרזת". 23 חברי כנסת מלומדים תמכו בשעתם במהלך הזה ובמהלכים אחרים בקריאה שנייה ושלישית, האם הם הבינו שמדובר במוצר חקלאי בעת שהניפו את ידיהם למעלה? לכל אותם מחוקקים דגולים נזכיר את התיקון ה 21 לחוקת ארצות הברית ששם קץ ל 14 שנים של עלייה בפשיעה ולהתחזקות המאפיה. שנת 1933 חייבת להיחרט במוחם של כל המטיפים והמחוקקים למיניהם כשנה שבה התברר ש Prohibition Act אינו הפתרון לבעיית השתייה הלא מבוקרת. אנו מכנים את התקופה ההיא "תקופת היובש" אבל שמה האמיתי הוא "תקופת האיסור", ובאמצעות איסורים, אין משיגים הרבה.
מה כן עובד? מסע ההסברה "אם שותים לא נוהגים", מוכיח את עצמו ככלי יעיל למניעת תאונות דרכים. הוסיפו לכך חינוך בכל הגילים, בראש ובראשונה בבית, הנחילו את הרעיון ששתייה לא נועדה "לדפוק את הראש" אלא לענג, שמדובר במוצרים הקשורים לתרבות. זה לא יקרה מחר, אבל חשוב לשמור על פרופורציות ולא להיגרר לפופוליזם זול – הצריכה של כהילים, של בירה ושל יין בישראל נמוכה במאות אחוזים לעומת מדינות מערביות אחרות.
חזון לשנה החדשה
מעבר טוטאלי של תעשיית היין העולמית לייצור
יינות אורגניים אינו צפוי בשל המורכבות והסיכונים הרבים.
עם זה יצרנים רבים מתמקדים בקיימות, sustainability,
תפישה הרואה את התעשייה משתלבת בהגנה
על הסביבה, בכרם, ביקב ובקהילה
נפתח בציטוט מרשים המיוחס לצ'יף סיאטל האינדיאני (1852): "איננו יורשים את האדמה מאבותינו, אנו מקבלים אותה כהלוואה מילדינו, חובתנו להחזירה להם". זו אמירה אקטואלית, חדה, מרגשת ומאתגרת, אני מפנה אותה, לא בפעם הראשונה, אל תעשיית היין היצירתית בארץ:
בישראל קשה לדבר על זנים מקומיים או על מאפיינים אזוריים ועלויות הייצור אינן מאפשרות להתמודד עם מוצרים זולים מחו"ל. ואולם דווקא מכאן חייבת לצאת הבשורה של "יינות אתיים", יינות שיצרניהם חושבים על הדורות הבאים ומכבדים את הסביבה. קידום ערכים של קיימות עשוי לקרב את היין הישראלי אל ציבור צרכנים הולך וגדל הדורש מוצרים אתיים וחשוב לו לדעת היכן וכיצד יוצרו.
מעבר טוטאלי של תעשיית היין העולמית לייצור יינות אורגניים אינו צפוי בשל המורכבות והסיכונים הרבים. עם זה יצרנים רבים מתמקדים בקיימות, sustainability, תפישה הרואה את התעשייה משתלבת בהגנה על הסביבה, בכרם, ביקב ובקהילה. מדובר בהגברת המודעות שחיוני לפעול למניעת זיהום הקרקע והאוויר, שיש להשתמש באנרגיות חלופיות, שיש לעבור לאריזות "ירוקות".
מובילי החזון הזה מאמינים שערכים של קיימות יסייעו ליקבים להגיע אל ציבור שמבקש לקנות מיצרנים בעלי אחריות, שהשמירה על הסביבה והשקיפות חשובה להם. צרכנים כאלה יהיו מוכנים לשלם בעבור "יינות אתיים" כפי שהם מוכנים לשלם יותר בעבור מוצרים אורגניים. עם זה, היעד יושג רק בתנאי שהמוצרים יהיו ברמה גבוהה.