תשכחו ממרלו וקברנה, היכונו להיפרד מריזלינג ושרדונה. במדור זה תקראו אך ורק על זני ענבי יין שכנראה לא נתקלתם בהם מעולם ושסביר מאוד שגם לא תתקלו בעתיד. כאן תוכלו לפגוש זנים עלומים או נעלמים ולעיתים גם הזויים למדי, זנים המצויים מחוץ לספקטרום של עולם היין המוכר לנו, היכונו לסיפורי ענבים...
RUCHE – הסוד השמור ביותר של פיימונטה
המקום: פיימונטה, איטליה.
הצבע: כהה.
האיכות: טובה.
בין הגבעות של פיימונטה שבצפון מערב איטליה, אזור הידוע בעיקר ביינות הברולו, ברברסקו וברברה שלו, בסמוך לכפר Castagnole Monferrato, מסתתר סוד שמור ושמו Ruchè. הנטיעות משתרעות על קצת יותר מאלף דונם ורק כעשרים יצרנים מייצרים יינות מן הזן. איש אינו יודע כיצד הגיע לכאן, יש הטוענים שמבורגונדי, יש האומרים מדרום צרפת וקיימות גם שמועות על ריוחה, בעוד שהמקומיים משוכנעים שהזן גדל שם מאז ומתמיד. טובי מומחי ה-DNA של אוניברסיטאות צפון איטליה מנסים לפענח את מקורו של הזן, אך זה עודנו בגדר תעלומה.
רוקה הוא אחד מאותם זנים כהים נדירים שניתן לכנות את יינותיו ארומטיים, תיאור המתאים לרוב דווקא ליינות לבנים. הוא מציג בעיקר ניחוחות עדינים של פרחים: ורדים, אירוסים ולבנדר ופרי אדום, לצד תבלינים כמו מוסקט, קוריאנדר ופלפל שחור. בפה מורגשים הטאנינים וגם החומציות טובה.
עד לשנות השבעים של המאה הקודמת השתמשו היצרנים המקומיים בענבי הזן לשם ייצור יינות מתוקים, במידה רבה בשל כך שהענבים מגיעים להבשלה פנולית רק לאחר שהסוכר הבשיל במלואו, כך שרמות האלכוהול מגיעות לרוב ל-15%-16%. אב הכנסייה המקומית, דון גואקומו קאודה היה הראשון שניסה כוחו בייצור יינות Ruchè יבשים. עד לתחילת האלף הנוכחי שימש הזן בעיקר בבלנד של ברברה לחיזוק הארומטיות ואילו בשני העשורים האחרונים ניתן למצוא יותר יינות רוקה זניים. בשנת 2010, שנתיים לאחר מותו של ממציא יין הרוקה היבש, קיבלו יינות הזן את הסיווג האיטלקי הגבוה ביותר- DOCG (Ruchè di Castagnole Monferrato DOCG).
