כבר כתבתי בעבר שלא ניתן באמת לסכם תערוכת יין כמו סומלייה. כמות גדולה כזו של יקבים, מהארץ ומחו"ל ומי יודע כמה יינות, ברור שאי אפשר לטעום הכל, לשוחח עם כל הנציגים וגם אם בעזרת כוחות יין על טבעיים מצליחים לחוות את כל מה שיש לתערוכה להציע, וודאי שאין אפשרות להעלות את הכל על הכתב. כאשר זה המצב, אין ברירה אלא לבחור לעצמך מראש כיוון - מה תרצה במיוחד לטעום? באיזה דוכן לבקר? ואיזה נושא לסקר? וגם אז, מובטח שבמהלך הביקור יתגלו הפתעות חדשות, שיגרמו לך להבין שאין מצב להגביל את עצמך רק למה שכיוונת מראש.
הפעם, החלטתי להתמקד ולהתרכז בדברים המיוחדים, הלא שגרתיים, השונים, בין אם זה יקב יוצא דופן, יין מיוחד, זנים או אזורי גידול ייחודיים, טעימה לא רגילה, כיוון חדש והפתעות למיניהן. אנסה להביא בפניכם את התרשמותי מכמה ספיישלים מתערוכת סומלייה 2020. מראש אבקש את סליחתם של כל אותם יצרנים ויבואנים של היינות "הרגילים" הנהדרים שטעמתי בתערוכה, אשר אקווה לסקור בהזדמנות אחרת.
תיירות יין – יוק!
צילום: עידן בר אולפן
אפתח באכזבה, על מנת שהמשך הכתבה יוכל להיות כולו חיובי ומשמח. טרם להגעתי לתערוכת סומלייה, עברתי בדרך בגני התערוכה, לביקור בתערוכה אחרת שהתקיימה במקביל – תערוכת התיירות הבינלאומית של ישראל – IMTM. תערוכת תיירות ומיד לאחריה תערוכת יין, הביאו אותי באופן טבעי, לחיבור המתבקש בין שתי התערוכות: תיירות יין. עד כמה באה תיירות היין, החשובה והמרכזית כל כך לידי ביטוי בתערוכות? ספוילר: בקושי רב, וזו מחמאה.
בדוכנים של כמה מועצות אזוריות בשדרת "תיירות המרחב הכפרי", היו מונחים בקבוק יין או שניים לטעימה, בדרך כלל של יקב אחד מן האזור וכן חומרי פרסום של כמה מן היקבים. בדוכנים בודדים מתוכם מאזכרות חוברות התיירות האזוריות את יקבי האזור. המועצה האזורית מטה יהודה הציגה חוברת יין אזורית עצמאית לצד חוברת התיירות הכללית ואילו חבל בנימין, אשר העמיד דוכן עצמאי גדול מחוץ לשדרת התיירות הכפרית, אף בנה קיר תצוגה של יקב גבעות, עם עמדת טעימות.
מכאן לסומליה. מצב תיירות היין בתערוכת היין הישראלית קשה עוד יותר. למעט עמדה של חברת Vinspiration, המוכרת סיורי יין לחו"ל, לא מצאתי בתערוכה ולו מציג אחד המציע תיירות יין, ככזו. יותר מכך, הנושא נעדר לחלוטין גם מדלפקי היקבים עצמם. המבקרים בתערוכות יין ברחבי העולם, פוגשים יקבים רבים, בפרט באזורים תיירותיים, המציעים לא רק יין, כי אם גם שרותי תיירות – לינה והסעדה, גאים בכך ולעתים גם הופכים את ההארחה למוקד המשיכה העיקרי של היקב. בישראל כמעט ואין לכך זכר. נכון שהסיבה לכך נעוצה בחלקה ברשויות – המאבקים מול רשות מקרקעי ישראל לקבלת אישורים והחששות מפני אימת הרגולציה, אולם אין זה משנה את המצב שבו תחום תיירות היין הוא בגדר נפקד קבוע.
נדמה שגורמי התיירות בישראל – מוסדיים ופרטיים כאחד, טרם הפנימו את מקומה של תיירות היין במפת התיירות העולמית וכיצד ניתן לעשות שימוש בתיירות היין כמנוף לפיתוח התיירות הכפרית בכלל, תיירות פנים וחוץ. אחד מן הקולגות שלי כתב שסומלייה 2020 מעידה על התבגרות תעשיית היין הישראלית. בתחומים רבים כנראה שיש בכך צדק, אולם עד שתיירות היין לא תקבל את המקום הראוי לה, נדמה שעדיין לא יצאנו מגיל ההתבגרות.
אזורי גידול וזנים לא שגרתיים
צילום: עידן בר אולפן
מיקום מצוין לחפש את השונה והמיוחד, הוא בדוכן התצוגה של "אוצרות יין" של שחר זיו. המיזם מעיקרו נועד על מנת לאפשר חשיפה ליקבי בוטיק ויוצרי יין ייחודיים, בעלויות המותאמות לגודלם ולתקציבם.
את העין משכו שם מיד שני בקבוקים שמנמנים של יין מבעבע, מפתיעים גם מבחינת היצרן – היקב הביתי A. BUFFA השוכן בגבעת ישעיהו ולא פחות מכך, בשל זני הענבים, המאוד לא שגרתיים לייצור יינות מבעבעים. Brut Rose Petit Verdot-Merlot ו Brut Blanc de Noir Pinotage (האחרון הפתעה מהנה של ממש), שניהם מבציר 2018.
שונות וייחוד ניתן היה למצוא בדוכן גם מבחינת אזורי גידול – כמו זה של יקב MOA שכרמיו נטועים במישור הרוחות בסמוך למצפה רמון. יקב אדם של אורנה לב מייצר אף הוא את יינותיו מענבים הגדלים באזור יוצא דופן - שלוחת צבאים בחלק הדרומי של רמות יששכר. לא הרחק מאוד משם – יקב סריג מעמק יזרעאל שיינותיו מיוחדים לא רק בשל אזור הגידול, אלא גם בזכות הזנים של דרום צרפת: טאנט, מרסלן, גרנאש, מורבדר וסירה.
דרום צרפת זה כאן
צילום: עידן בר אולפן
זני דרום צרפת מצויים ללא ספק בגרף עליה בישראל, וניתן היה לפגוש בתערוכה לא מעט יינות המורכבים מזנים אלו. כך למשל יינות הפרימיום החדשים מבית יקב תבור (שאגב התחדש עכשיו במנהלת חדשה – האגרונומית הותיקה של היקב מיכל אקרמן). תבור טאנאט 2014 מציג אף נהדר, טאנינים מודגשים ועוקצניים ולפניו עוד לא מעט שנים של השתבחות. תבור מרסלן 2016 הוא יין מוכן יותר לשתייה, המציג ניחוחות וטעמים אופייניים לזן, עקצוץ נעים בלשון וסיומת טעימה. יינות טובים, אך אפשר שבמחיר של 130 ₪ לבקבוק, תומחרו מעט גבוה.
יצרן אחר, המסעדן הניו יורקי ז'אק קפסוטו טוען שהוא בכלל זה אשר ערך לזנים של דרום צרפת את ההיכרות הראשונה (או נכון יותר החוזרת) עם ארץ הקודש, שכן לטענתו רבים מאותם זנים מקורם בכלל כאן, והיו כאן עד שנעלמו בתקופת הכיבוש המוסלמי. הגפנים של קפסוטו גדלים בסמוך לאגם מונפורט שליד מעלות ובפקיעין החדשה. הבלנדים האדומים שלו אותם טעמתי – קווה סמואל (גרנאש, קונוואז וסירה) ו קווה מרקו (גרנאש, מורבדר וסירה), היו איכותיים וטעימים.
זן לא שגרתי אחר במקומותינו, מכל מקום כשהוא מובא בדמות יין זני, הוא דווקא הזן הכי ישראלי שיש – ארגמן, זוהרו של הזן, אשר מעולם לא היה בהיר במיוחד, הועם מאוד עם השנים. דוגמא טובה לכך שהזן יודע גם, בתנאי שמטפלים בו נכון, לייצר הרבה יותר מאשר רק צבע טוב, מגיעה מיקב היוצר: ארגמן מסדרת ליריקה, מענבים שמקורם לא הרחק מבית שמש.
זן ענבים נוסף, הפעם לבן, היה בעבר נפוץ הרבה יותר במחוזותינו ואילו כיום לעתים רחוקות בלבד נפגוש בו בארץ כיין זני, זהו פרנץ' קולומבר. יקב אסף פרנץ' קולומבר 2019, שבוקבק לפני פחות מחודשיים, עדיין לא התאושש לטעמי מהלם הביקבוק, אולם ניכר בו שזהו יין מוצלח מאוד, שיילגם בקלות ובמהירות.
לא שגרתי, לבן, מבעבע, נעים ובעל מחיר שהינו מפתה לא פחות מן היין עצמו (עודף ממאה ועשרים ₪), הוא עמק האלה בלאן דה בלאן Brut Nature 2009. מדובר ביין שבהכנתו החל יינן העבר של היקב דורון רב הון (כיום בעלים של יקב ספרה הפועל לא הרחק משם), עבר תחת ידי מספר ייננים על הדרך ויצא לשוק רק כעבור 10 שנים מעת הבציר. אמנם לא יין מבעבע גדול, אבל בהחלט תמורה טובה למחיר.
רימונים שהפכו ליין
צילום: עידן בר אולפן
את יקב רימון הגלילי כמעט כולם מכירים. יקב אמנם כן (שכן פירוש המילה יקב הינו מתקן שבו פירות (ולא רק ענבים) מעובדים למשקה אלכוהולי, אולם עד לאחרונה לא ייצרו שם יין, כי אם שיכר, שכן השם "יין" שמור אך ורק לעיבוד של ענבים. מדוע עד לאחרונה? מאחר ויקב רימון מייצר כיום גם יין של ממש, מענבים: בלאן דה נואר "THE NORTH LAKE".
זהו יין לבן המופק מענבים אדומים, מן הזנים קברנה פרנק וקברנה סוביניון. שמו של המותג נגזר ממיקום הכרמים הנטועים על צלע הר הבנוי ברובו מסלע שנוצר מהתפרצות וולקנית והצופים אל אגם דלתון בגובה של 870 מ' מעל פני הים. היין נעים מאוד לשתייה, רענן ופירותי עם סיומת מתמשכת. אמרו מעתה: יקב רימון – לא רק רימונים.
חדש על המדף
כבר הזכרתי שיקב תבור מחדש פניו. בנוסף ליינות הפרימיום החדשים, הציג היקב בתערוכה סדרה חדשה של יינות בלנד, בקבוצת המחיר של 70 ₪, האחד לבן (רוסאן, ויונייה, שרדונה) והשני אדום (קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שיראז ומרלו) העונים בינתיים, לשם הזמני Eco, המתכתב עם התדמית האקולוגית של היקב ועם מילה אנגלית אחרת – הד (הנכתבת כמובן בכיתוב שונה). אהבתי גם את היינות וגם את השם.
טועמים חבית
טעימה מעניינת במיוחד זומנה למבקרים על ידי חברת "החבית ההונגרית", המתמחה ביבוא לישראל של חביות יין באיכות גבוהה במיוחד עשויות מעץ אלון מעולה והמיוצרות בעבודת יד בהונגריה. אנחנו מרבים לדבר על השפעת החבית על היין, אך מסתבר שהדרך הטובה ביותר לחוש בה, היא על ידי טעימת החבית עצמה, ללא היין. לטעימה הוצעו 4 דוגמאות שונות של מי ברז, שכל אחת מהן שהתה בחבית אחרת, 2 חביות עשויות עץ המגיע מדרום הונגריה ושתיים מעץ הגדל בצפון המדינה, כשגם רמות הקלייה של החביות היו שונות – מכל אזור, חבית אחת ברמת קלייה של מדיום ואחת ברמת מדיום פלוס. גם מי שלא טעם חבית מימיו יכול היה לחוש בהבדלים.
