למרות הנוחות התל אביבית העוטפת והאירוח המושלם של דושי ושאר צוות מסעדת דלאל שבנווה צדק, ניכר היה שאנשי רקנאטי מעדיפים היו לערוך את אירוע השקת "סדרת כרם אודם" החדשה במשכנם החדש והיפיפה שבצפון, במרכז המבקרים של יקב רקנאטי אשר סגור הוא מאז פרוץ המלחמה, זמן קצר בלבד לאחר שהושק לתקופת הרצה.
אז הם הגיעו לתל אביב בהרכב מלא, עם לני רקנאטי ואורי שקד, הבעלים, עם אלי גידור, המנכ"ל, שחשף בגאווה את שלישית הנשים שהצטרפה לאחרונה לניהול הבכיר של רקנאטי: דורית מנהלת היצוא, דנה מנהלת השיווק ועמית המנהלת המסחרית, תגבורת מרעננת ומעוררת קנאה, עם אפי קוץ שכל כך יודע יין, אפילו עם המנות המעוררות אותן רפאל אנג'ל, השף שלהם, תכנן עבור מרכז המבקרים וכמובן קובי ארביב, יינן היקב, אשר מוליך את היקב לכיוון ברור, מסודר וגבוה, בגיבוי מעורר השראה של הבעלים, ובאירוע נוצץ ומאורגן להפליא של אורנה בן חיים וחבורתה חשפו את הסדרה החדשה, היוקרתית של היקב – "סדרת כרם אודם".
את האירוע פתחה הרצאתו המרתקת אך מלחיצה עד מאד של יוסי יהושוע, הכתב המצוין לענייני צבא וביטחון של ידיעות אחרונות אשר התמקד בזירה הצפונית, זו המשקיפה על היקב הסגור של רקנאטי. אז אגיד שאולי הבנתי במעט יותר את עומק הברוך בו אנו מצויים, ושאני בדרך לקנות גנרטור חירום ושאר אביזרים ובעיקר אגיד שטוב שאחריו עלה קובי עם יין טוב ביד, הרבה יין טוב. זה עזר ולו במעט להקהות. מציאות מטורפת.
קובי ארביב מתאר את "סדרת כרם אודם" כחלק ממשהו יותר גדול שקורה ברקנאטי. בשנת 2000, עת הוקם היקב, הפוקוס היה על אותם זנים מוכרים, בינלאומיים אותם נפגוש היום – קברנה, מרלו, סוביניון בלאן, אך מאזורים נמוכים יחסית, פחות תואמים. האקלים, כך קובי, מחייב התייחסות אחרת.
נקודת המפנה הראשונה הייתה ב 2009 עם חשיפת הקריניאן פרא. ברקנאטי הבינו שנכון וצריך לעשות יין בצורה מעט שונה, תואמת אקלים.
נקודת המפנה השנייה הייתה עת עברו ביקב לשימוש בזנים אנדמים, השייכים רק לאדמת המקום. אלה היו המראווי והביתוני שמאותתים שלא עוד קברנה לבדו…
נקודת המפנה השלישית מתרחשת בימים אלה. השפה הים תיכונית לא מתחילה ונגמרת בזן הענבים אלא בגישה. יש לנו אקלים מגוון, בואו נמצא את המקומות הנכונים ליצור יינות גסטרונומים, כאלו שלא מאפילים על הארוחה בכבדותם, בעץ, בריבה.
כרם אודם היא החלקה הצפונית ביותר, נטעה בשנת 2017, רק היום יוצא לשוק הבציר הראשון, 2020. האדמה באודם לא שונה מהותית משאר אדמת הגולן. המרכיב השונה המשמעותי הוא הגובה. לגובה יש השפעה מהותית על היין, בעיקר בהיבט של ההבשלה. לקברנה ולמרלו ישראלים יש בדרך כלל ביטויים ריבתיים, בשלים בצד ירקרקים. כשאין התאמה בין הזן לאזור הגידול, ההבשלה הסוכרית מקדימה את הפנולית האחראית על הטעמים והארומות ונשבר האיזון. באודם, כך מסביר לנו קובי, יש התאמה. מורגשת ההבשלה הפנולית, הפחות סוכרית.
לדעתי זה זמן לטעום יין.
סוביניון בלאן כרם אודם 2021 – קובי מדלג על בציר 2020 שלא היה מספיק טוב בעיניו (גיבוי מרשים מהבעלים כבר אמרנו?) ויוצא לראשונה עם 2021, אשר יושן על המשקעים במשך 9 חודשים בחביות צרפתיות מוארכות.
היין מכוון למקומות אחרים. אולי צרפת, עמק הלואר, אולי סנסר שאני כל כך אוהב. הצליח לו? כן. היין הוא אלגנטי, עצור מעט, בהחלט לא הסוביניון בלאן הישראלי הקלאסי. האף נהדר, עשיר, עשב ירוק. החך עדין, בתחילה דומה שחסרה מעט חמיצות, בהמשך מתגלה שאין בה צורך. היין מאוזן וטעים, בוטח בעצמו ונוכח.
מחיר מומלץ: 169 שקלים. עד המחיר מאד אהבתי.
מרלו כרם אודם 2020 – ארומה לא חזקה של פרי אדום, נעימה, חבית עדינה מורגשת, רומזת על 18 חודשים בחביות גדולות בהן התיישן היין. גוף בינוני, חמיצות גבוהה, טנינים מורגשים, גוף בינוני, טעים לי.
יש בו בשורה ביין הזה. אפשר לייצר בארץ מרלו טיפוסי, המדגיש את הזן הכל כך מיוחד הזה, האדמתי, העשבוני, פחות הבשל, הריבתי. אז כן, הוא פחות עוצמתי מסובביו, הוא פחות שופע, אבל הוא יותר מרלו. הרבה יותר מרלו.
מחיר מומלץ: 189 שקלים.
קברנה סוביניון כרם אודם 2020 – טוב, עדין, יותר כבד, לא ריבתי, לא מתקתק, גם הוא לא אופייני לחבריו הישראלים. אלגנטי וכייפי על הפה, שומר על מעט קשיחות מקומית בצד חוסר רצון בולט להחצנה כלשהי, טנינים מורגשים היטב, תורמים לתחושה שעדיין נדרש פה זמן, שזהו יין למרחקים ארוכים ואנחנו מתרשמים ממנו לטובה כבר בתחילת דרכו. חכו קצת.
היין מגיע משלוש תת חלקות עם "כיווני אוויר" שונים, אשר ניטעו ב 2017 בסמיכות לחרמונית ולרגלי החרמון, כאמור בגובה 1,050 מטר. השילוב בין שלוש החלקות נהדר, מביא המון עושר וייחוד.
מחיר מומלץ: 189 שקלים.
מילה על המחירים. לא זול. אני יודע. במחיר הזה יש המון יינות חו"לים נפלאים, גם את זה אני יודע. המחיר מכוון גבוה גם במונחים ישראלים, אך זכרו שהוא נותן ביטוי לעשייה איכותית ויקרה במיוחד. האם נרצה לשלם על יינות טובים אלו כמו על יינות בורדו, למשל? ימים יגידו.
המחיר הוא עניין אישי. כאן צריך לחזק את הדרך, את הרצון לייצר משהו שונה, לעיתים בעלויות גבוהות יותר, של יקב רקנאטי, אשר בצד קו מוצרים בסיסי וזול יודע לייצר גם קו איכותי יותר, של יינות איכות עם טביעת אצבע ברורה של היינן. וקו האיכות הזה הולך ומתעבה.
ואיך סיים קובי את סקירתו המעניינת? "שתדעו שברקנאטי קורים דברים קצת שונים". צודק.
