ניצולת שואה שמשפחתה נספתה באושוויץ דורשת מאחוזת יין מרכזית בטוקאי להכיר במשפחתה כבעלים לשעבר של היקב
"יין המלכים ומלך היינות", כך תיאר לואי ה 15 את יין הקינוח המתוק ההונגרי הנפלא מחבל "טוקאי", בהגישו את היין לפילגשו הרשמית - מדאם דה פומפדור. עד כדי כך מחשיבים ההונגרים את היין הלאומי שלהם, המיוצר בחבל שעל שמו קרוי היין בצפון מזרח המדינה, עד שה"נקטר" נזכר גם בהמנון ההונגרי. אולם, מסתבר כי למלך היינות ההונגרי ישנם גם שורשים יהודיים עמוקים, אשר נגדעו בתקופת השואה. שורשים אלו מצויים כעת במרכזו של דיאלוג לוהט, המתנהל בין צאצאיה של ניצולת שואה מארה"ב, שבני משפחתה יצרני היין - משפחת צימרמן נספו בשואה, לבין אחד היקבים המרכזיים של חבל טוקאי – Royal Tokaji.
אתר forward.com המביא את סיפורה המעניין של סוזי אוסטר, אמריקנית בת 87, ניצולת שואה. הגב' אוסטר מספרת שידעה כל השנים שהוריה היו בעלי אחוזת יין ידועה בעיירה מאד שבטוקאי, וכי בבעלות המשפחה היה רכוש רב, אשר נלקח ממנה בעת שבני המשפחה הוגלו לאושוויץ ואולם, גורל המשפחה והזיכרונות הקשים והכואבים, מנעו ממנה עד כה להוציא את הדברים אל החוץ. גם כיום, היא מבהירה, היא או ילדיה, אינם מעוניינים בנקמה או בפיצוי, אלא רק בהכרה רשמית בשורשיו היהודיים של היקב וכרמיו ובמקומם של יהודי החבל בהיסטוריה של תעשיית היין המקומית.
הקשר המשפחתי ליקב Royal Tokaji התגלה לגברת אוסטר לגמרי במקרה, כאשר בתה החלה לתכנן טיול שורשים ויין להונגריה, אשר כלל כמובן ביקור בעיירה Mad שם מוצאה של אמה משרד הנסיעות שלח לבתה תמונה של מבנה היקב בו תכננו לבקר, הוא יקב Royal Tokaji. הבת זיהתה מיד בתמונה את בית משפחת אמה, בו כבר ביקרה יחד עם הוריה, שלושה עשורים קודם לכן. היא שלחה את התמונה לאמה, אשר אישרה כי הבית המשמש כיום את משרדי היקב, הוא אכן הבית בו התגוררה משפחתה עד לפני כשבעים שנה.
בנה ובתה של הגב' אוסטר ערכו בירור ומצאו שהבית, מרתפי היין והכרמים שמסביב להם, עברו לבעלות היקב בשנת 1994, כאשר רכש אותם מאת בעליו הקודמים - משפחת ברטה, אשר בתורה רכשה את הנכס עם נפילת הקומוניזם במדינה מאת ממשלת הונגריה, אשר הלאימה את הרכוש שנים רבות קודם לכן. האם העלתה בפני ילדיה לראשונה זיכרונות ילדות בנוגע לגידול הענבים בכרם, המכלים הגדולים בהם נשמר היין במרתף ועל כך שיהודים דתיים מהעיירה היו מגיעים אל היקב בעת בציר, על מנת לדרוך את הענבים ברגליהם היחפות, מאחר ומשפחת צימרמן עצמה לא הייתה שומרת מסורת ומכיוון שהמשפחה ייצרה גם קו של יינות טוקאי כשרים, אשר שווקו בעיקר לפולין.
אולם העובדה שהמשפחה היתה יצרנית יין מוכרת ובעלת קשרים טובים עם שכניה הנוצרים, לא עמדה לימינה כאשר הוגלו יהודי החבל וביניהם גם משפחות נוספות שעסקו בייצור יין לאושוויץ, במצוות שלטון הכיבוש הנאצי. גברת אוסטר עצמה שרדה את השואה והגיעה ללונג ביץ' בקליפורניה. בקבוקי יין מבציר 1928, של יקב "צימרמן – ליפוט", יקב מקומי שהיה בבעלות קרובי משפחה אחרים, מסתובבים עדיין בשוק אספני היין.
לאחר נפילת הקומוניזם בהונגריה, פתחה ממשלת הונגריה את שעריה למשקיעים זרים ובפרט בתחום היין, כאשר מצבו של ענף היין היה אז בשפל, לאחר עשרות שנות שלטון קומוניסטי במהלכן ההכוונה הייתה לייצר כמה שיותר יין, ולצורך כך להגדיל את היבולים למקסימום, מבלי להתחשב כלל באיכות. כתוצאה מכך נסגרו רבים מיקביו ההיסטוריים של חבל היין ונגרמה פגיעה אנושה למוניטין המלכותי של יינות טוקאי. אל אותו וואקום נכנסו משקיעים מרחבי העולם ובתוכם חברות בינלאומיות, כמו זו אשר רכשה של יקב "רויאל טוקאי", חברה שבין בעליה, מצויים לא אחרים מאשר מומחה היין והכותב הנודע – הבריטי יו ג'ונסון וגם יעקב רוטשילד, בן השלוחה הבריטית של משפחת הבנקאים היהודית המפורסמת, שהינו אספן יינות נדירים.
מאז גילו בני משפחת אוסטר, ובעיקר ילדיה של גברת אוסטר - בתם של יצרני היין, כי חלק מן המבנים המשמשים כיום את היקב וגם האדמות שמסביבו היו בעבר רכוש משפחתם שנספתה, מתקיימת חלופת דואר אלקטרוני בין בני המשפחה לבין הנהלת היקב. דרישת המשפחה אינה לקבלת פיצוי כספי כזה או אחר, אלא רק לכך שהיקב יכיר בשורשים היהודיים של אדמותיו ובמעורבות המשפחתית בייצור יינות טוקאי בעבר, ויציין את הקשר במסגרת סיפור ההיסטוריה של היקב.
מנהליו של יקב רויאל טוקאי מצדם, אינם מזדרזים להיעתר לבקשה. לדבריהם, החברה בעלת היקב עסוקה עדיין בחקר ההיסטוריה של היקב והאזור. עם זאת, שוקלת החברה ברצינות, עם סיום עבודת החקר, לציין גם את השורשים היהודיים ואת מעורבותה ההיסטורית של משפחת צימרמן בייצור יין באזור. גברת אוסטר עצמה לעומת זאת, אינה שותפה לבקשת ילדיה, מבחינתה – שהיסטוריית ייצור היין המשפחתית תיוותר בארגז המאובק בו שהתה מאז נשלחו בני משפחתה למחנות ההשמדה, בשנת 1944.
