מר אנטון הובס, בית לנסון צילום: גיא הרן

היה זה צ'רצ'יל שהכריז: "זיכרו, רבותי - זו לא רק צרפת שאנחנו נלחמים להציל, זו שמפיין!"; אך לא תמיד שמו של חבל ארץ זה נודע למרחוק בזכות היינות המבעבעים שמיוצרים בו. במשך שנים נחשב היין של מחוז שמפיין ליין בינוני בעל אחוזי אלכוהול נמוכים. זאת, עקב מחסור בשמש - שגורר מחסור בפוטוסינתזה - במחוז הצפוני ביותר שמייצר יין בצרפת. מנגד, לאזור הזה יתרון אחד גדול: קרבתו למרכז השלטון הצרפתי - פריז, אִפשר ליינות ממחוז שמפיין לרכוש מקום של כבוד בפנתאון היין הצרפתי.
לבריטים חלק בהפיכתו של שמפיין למקור לגאווה צרפתית לאומית, עת החל עידן ניפוח הזכוכית שהיתה חזקה מספיק לאכסון יינות מבעבעים. לפני הפיתוח הבריטי, איבדו סומליירים רבים את ראייתם ואיברים נוספים, כשהקריבו עצמם בתחזוקת מרתף היין שהכיל בקבוקי יין נפיצים אלה.

רעננות ואלגנטיות בבית לנסון
ב-1760 הקים פרנסואה דלאמוט את בית השמפניה שלו, שהחליף את שמו ל"לנסון" ב-1837, על שם ז'אן-בטיסט לנסון. ז'אן-בטיסט השאפתן קידם מאוד את הייצוא - בעיקר לאנגליה, להולנד ולרוסיה, וביסס את מקומו של בית לנסון בין בתי השמפניה המוכרים והמוערכים ביותר.
החברה הסקוטית מייבאת היום מגוון שמפניות מבית לנסון, והמאפיין המשותף והמיוחד לכולם הוא רעננות ואלגנטיות. נציג בית לנסון, מר אנטון הובס, אשר הדריך את טעימת הרוחב של השמפניות השונות, הבטיח שבית לנסון ימשיך להימנע מתסיסה מלולקטית - מה שיבטיח יינות מרעננים, נעימים ולא מתחנפים.  הצרפתים, כידוע, אוהבים לעשות דברים בדרך שלהם, וזו לא תמיד הדרך הפשוטה. בשמפיין הם הגיעו לשיא חדש עם תהליך הפקת יין מהמסובכים הקיימים בעולם.

טעימות ברמה גבוהה
בלאק לייבל, שמפניית הבסיס של בית לנסון, היא יין בסיסי שרוב הכנתו אורך שלוש שנים. נוסף על שלוש השנים הללו, ליין הבסיס מצורפים יינות מכשישה בצירים נוספים, על מנת לאזן את טעמה של השמפניה ולשמור על אחידות המוצר. הבלאק לייבל היא שמפניה רעננה וקריספית, בצבע קש בהיר ובעלת בעבוע רציף ואלגנטי וארומות מעט טרופיות.
שמפיין, מעצם היותה אזור צפוני וקר, אינה ידועה ביינות עשירים בצבע אדום, וכך גם שמפניית הרוזה של לנסון מציגה גוון סלמון בהיר, צבע המזכיר את צבע קליפת הבצל. הרוזה מעט עוצמתית יותר בטעמה אך שומרת על רעננות אלגנטית עם בועות קטנות ורציפות, ריח פרחוני ועדין וארומות של לימון ותפוח עם רמז לפירות יער אדומים חמצמצים. צבעה המיוחד וה"בלינג" שבמראה הבקבוק, הביאו הרבה יותר צרכנים בשנים האחרונות לבחור בגרסה הזו לבית לנסון.
כיום, רוב השמפניות הנצרכות בעולם הן יבשות, ובהתאם לכך יינות שמפיין זכו למגוון רמות וכינויים המבחינים בין הרמות השונות של היינות היבשים. בעבר, מספר הובס, רוב השמפניות היו מתקתקות יותר, כדוגמת האייבורי לייבל של לנסון, המכילה 35 גרם סוכר לליטר ומוגדרת כיין חצי יבש (Demi-Sec). יין הבסיס שמרכיב את השמפניה הזו הוא הבלאק לייבל, שאליו מוסיפים מעט ליקר דה דוסאז' - יין עם תוספת סוכר, רגע לפני הביקבוק. התוצאה שמתקבלת היא יין מתקתק מעט, המתאים במיוחד לליווי קינוחים כמו טארט תותים.

החברה הסקוטית מייבאת מבחר רחב נוסף של שמפניות מבית זה, כולל האקסטרה אייג' המיושנת לפחות שש שנים, שהושקה לאחרונה בחגיגות ה-250 ללנסון; והגולד לייבל הנהדרת, שהיתה המצטיינת בטעימה הזו עם צבע קש כהה יותר, בועות קטנטנות, ארומה עדינה של בריוש ומעט חמצון עדין שמוסיף עומק ליין. כל הענבים שמהם יוצרו היינות הגיעו מחלקות ברמה הגבוהה ביותר (Grand Cru).

* הכותב היה אורח של החברה הסקוטית