חלפו אמנם רק כשלושה חודשים מאז הסיכום הקודם, חווינו מאז חגים מלוא החופן, ומסתבר שמה שאנחנו אוהבים בישראל באופן כללי, חל אצלנו גם בתחום היין, שכן התרחשויות שונות במדינת היין הקטנטונת שלנו לא פוסקות מלהתדפק על דלתותינו. אז הנה לפניכם כמה דברים שמהם נהנינו השנה, כמה דברים שחשבנו לסכם עימם שנה וכמה דברים שנצפה להם בשנה הבאה.

הכינו את הכסף והסבלנות
נתחיל דווקא מחו"ל. אם יצאה נפשכם ליינות העולם הישן, דעו לכם כי רבים מיצרני היין המדורגים בשורה הראשונה והשניה של יקבי בורדו ולא רק הם, קבעו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "בציר 2016 ייחשב לבציר היסטורי כמו זה של 1982" אמר Rémi Edange מדומיין דה שבלייה כשביקרתי אצלו. Nicolas Santier, מנהל הטעימות של יקב פישון לונגוויל ברון סיפר "השנה היתה זו עונת בציר ארוכה, לאדם צרפתי זה סיוט כי זה אומר שצריך לעבוד יותר, התחלנו ב 26 בספטמבר וסיימנו ב 18 באוקטובר. לבציר השנה יש פוטנציאל גדול מאוד". דברים דומים נשמעו גם בשאטו מרגו, סמית' הו לפיט, מוטון רוטשילד ועוד.

האם ההבטחה תעמוד ליקבי בורדו? זאת נדע בעוד מספר שנים (לא מעטות) או בעזרת הנגוסיין שידרגו את היינות ויגרמו למחירי שוק גבוהים מבעוד מועד.

"אני מבין מה זה לאבד בית" (ב.נ)

החוזר והיהודי הנודד.

אבי פלדשטיין אמנם פסק מהיות יינן יקב סגל מזה מספר שנים, אבל נוכחותו מעולם לא חלפה מתודעת תעשיית היין הישראלית. אגב, גם היין הייחודי שלו "סגל לא מסונן" ממשיך לזכות בפרסים אף שאינו מיוצר עוד. בצעד לא מפתיע ואחרי שהתבשל ככל הנראה די זמן, פרץ פלדשטיין חזרה למדפי היין עם יינות "פלדשטיין". ברוך השב אל המשחק במלוא העוצמה ובהצלחה.

הידיעות על עידו לוינסון, עד לאחרונה יינן (ראשי) ביקב רקנאטי וביקב הפרטי שלו יקב לוינסון, פוצצו את הפיד בפייסבוק עת התפשטה הידיעה על עזיבתו המפתיעה את יקב רקנאטי ועוד יותר מכך, מינויו ליינן ראשי של יקבי ברקן, במקום היינן אד זלצברג הפורש לגמלאות. היהודי הנודד הזה, הסעיר וודאי את החביות ברקנאטי ועובר, בשקט מופתי מצדו, לברקן.

עמיאל אפשטיין - סוף
אי אפשר לסיים את השנה מבלי לציין את אחד מרגעיה העצובים, עת עזב את עולמנו עמיאל אפשטיין ז"ל, בעל חברת הכרם. יוסי בוזנח, שהיה ביחסים קרובים עם אפשטיין, ספד לו באתר סנהדרינק: "עם עמי עצמו היתה זו מערכת יחסים מורכבת. אישית זו היתה אהבה ממבט ראשון אשר לא התעמעמה, ולו במעט, גם אחרי עשרים שנה. בין רגע התאהבתי באיש הגדול הזה, שכולו עוצמה ואצילות. נראה היה שהוא ממלא את החדר בהדרו, עוטף אותך באישיותו ומקרין כוח אדיר". חיים גן, כתב אף הוא דברי פרידה מן האיש: "האיש המיוחד והמרשים הזה תרם רבות להתמקצעות ענף האלכוהול, השיכר והיין בישראל יותר מכל איש אחר, נקודה. הרף המקצועי שעמיאל חתר אליו, גם בעידן דור המדבר הנאיבי, הוביל את הענף ואת "חברת הכרם" בפרט להיות מהסמנים של הרף המקצועי בתעשייה".

מדליות בע"ה

תחרות טרה וינו שהתקיימה בין פרוס תשע"ז לתחילת 2017, סיפקה הצצה מפתיעה למסורת וענבי יין. לא זו בלבד שהאוכלוסייה הדתית בישראל שותה בשנים האחרונות יותר יין, יותר יין איכותי ויותר יין יבש, סרוגי הכיפות (ואל תתפסו אותי בזרמים השונים) תפסו חלק נכבד על בימת הפרסים אשר חולקו השנה בטרה וינו. יקב טפרברג, יקב 1848, יקב גוש עציון, יקב סרור, A.G, אבוהב, גיתות, גבעות, חבל יהודה, כביר, שירן, טורא ועוד יקבים ביתיים רבים, כבשו את הבמה לקול תשואות הקהל שהגיע לחגוג עימם את הזכייה. כיוון וקהל מתפתח וכדאי לשים לב אליו.

ואם כבר בע"ה אז גם בעזרת העולם – יקב טוליפ ויקב הרי גליל זכו לאחרונה להיכלל ברשימת היינות המצטיינים השנה של רוברט פארקר; יקב הרי גליל ויקב צרעה זכו בכבוד מלכים עת יינותיהם שובצו ברשימת 100 היינות הטובים ביותר של מגזין Wine Spectator; יקבי רמת הגולן זכו להיכלל ברשימת המומלצים לחג של מגזין דקנטר בזכות Heights Wine; וגם יקב בזלת הגולן זכה במדליית זהב באיטליה. כנראה שפוליטיקה ואנטישמיות נותרו מנת חלקה של תחרות האירוויזיון בעוד היינות הישראלים משווים איכות עם יינות העולם, פורצים מכל עבר וזוכים בפרסים ואזכורים מכובדים.

האם מכון היין יגיע לגיל 96?
הכותרת רומזת כמובן לחוסר היציבות של מכון היין שנסגר (פחות או יותר) בקול תרועה לפני ארבע שנים וכעת מתחדש? (פחות או יותר). גילו של מנכל"ו הראשון, שקיבל השנה פרס מפעל חיים במסגרת ערב הגאלה של טרה וינו, מר שרל לואינגר, הוא 96. מכון היין הספיק לחיות 60 שנה ומאז ההכרזה על סגירתו העגומה גוסס לאיטו. אלא שבנובמבר 2016 פרסם העיתונאי ניר טל בעיתון כלכליסט ידיעה על כך שמשרד הכלכלה שוקל לחדש את מכון היין הישראלי, או לכל הפחות את רישיון המעבדה שלו לבדיקת יין מיובא על מנת להגביר תחרות בתחום הבדיקות. מה יהיה הסוף? האם יחזור המכון לימיו הגדולים? כנראה שלא. מעניין יהיה לעקוב אחר ההתרחשויות בשנה הקרובה.

להשתעשע עם המחר
השנה גילינו שהיקבים הגדולים ממשיכים להפנים שאיכות היין תקבע בסופו של דבר את עתידם ואת קהלם. כיום גם הסדרות הנמוכות של היקבים הללו זוכות להתייחסות אחרת והיינות הופכים ראויים יותר ויותר. אולי, רק אולי אלו הם עודפי היין שמדברים ואשר מזרימים "דם חדש" ממיכלים המיועדים לסדרות גבוהות יותר אל אלו של הנמוכות יותר. אולי. ואם כן, לעודף יש יתרון המחייב חשיבה מחודשת על כמות למול איכות. בכל מקרה ישמחו אוהבי היין אם יהיו כאן יינות זולים וטובים במקום להתקנא בהיצע היין במרכולים באירופה. (עוד באירופה...כן?)

השנה גם גילינו ששיווק נכון עושה את ההבדל. כך במקרה של יקב טפרברג וכך במקרה של היינות משבלי. השפה השיווקית של היקבים חייבת להשתנות ולפנות ישירות לקהל הצרכנים. הקהל השבוי בעולם היין יבין את המהלך ולא ייעלב ממנו, להיפך! אני בטוח שכולנו רוצים לראות עוד ועוד חובבי יין מצטרפים לחגיגה. ראינו זאת בתחום האלכוהול בשנתיים האחרונות כשקהל חדש, צעיר ומחייך נהר לשתות קוקטיילים וראינו את זה מתרחב מעט גם לאירועי יין, אבל לא מספיק.

סבתא שלי, ברטה זיידנוורם עליה השלום, הייתה נוהגת לומר "מה זה קשה? קשה זה ללבוש מכנסיים דרך הראש. נו, זה קשה". לפעמים נראה שתעשיית היין הישראלית מנסה ללבוש את המכנסיים דרך הראש, אבל אנחנו רואים גם תנודות ושינויים חיוביים, מי ייתן והשנה הבאה תהיה שנת מפנה חיובית לכולנו.