את לואינגר פגשתי בהרצליה, שם הוא מתגורר כיום עם רעייתו מאז ומעולם סאלי. שנות הנישואין וההיכרות ההדדית מסתכמות כמעט במניין גילם של בני הזוג. לזוג שלושה ילדים, 13 נכדים ויותר מ-30 נינים. לואינגר נולד בשנת 1920, אחד מחמישה אחים למשפחה משטרסבורג שבצרפת. מהמשפחה הגרעינית נותרו הוא ואחיו הגדול, ז'ורז' לואינגר (George Loinger) בן ה – 105.5 המשמש היום נשיא ארגון המחתרת היהודית וסגן נשיא המחתרת הצרפתית. שני מפורסמים מבני המשפחה עליהם ניתן לספר הם בן דודו, הפנטומימאי המפורסם שאת שמו במחתרת אימץ - מרסל מארסו ובת אחותו של לואינגר, ירדנה ארזי.  סיפורו של לואינגר, הוא סיפורן של אהבה, ציונות, יהדות ומאורעות המאה ה-20 ששינתה את פני האנושות לא אחת ואת פניה של ישראל מחזון למדינה ומענבים ליין.

לואינגר פרש לפנסיה בסוף שנת 1986, והמשיך ללמד יין במקומות שונים, כך עד הגיעו בשנת 2000, לגיל 80. הוא מתעניין, קורא ושומע על תעשיית היין ואפילו כותב מעת לעת במגזין בית יוליאנה בו גר. לזכותו יאמר כי לפני קיומו של הראיון אף הטריח עצמו למכון היין ברחובות לבדוק האם אכן נסגר וחזר מעודד מאוד ממנהלת המכון אשר סיפרה לו כי קיימת תכנית דווקא להגביר ולהרחיב את פעילותו של המכון.

ציונות ויין בצל המלחמה

לואינגר וחברתו סאלי (מי שלימים נישאה לו), השתייכו לארגון נוער ציוני בשטרסבורג "התקוה". כוונתם הייתה לעלות לישראל בבוא היום. בגיל 15 הציעו ללואינגר לפנות ללימודי אגרונומיה היות והיה זה מקצוע נדרש בארץ ישראל. וכך עשה, עזב את התיכון ופנה ללמוד בבי"ס אזורי, ובסיום לימודיו החל להתכונן ללימודי אגרונומיה באוניברסיטת מונפלייה. בשנת 1939, היו בצרפת שלוש אוניברסיטאות שלימדו תחום זה – גריניון ליד פריז, רן ליד ברטראן ומונפלייה בדרום. על 40 המקומות שהיו בכל אחת מהפקולטות של האוניברסיטאות, התמודדו 1,500 אנשים. לואינגר קטף את המקום ה-37, אולם תוכניותיו ללמוד בגיריניון, השתבשו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה והפיכת האוניברסיטה לבסיס של הצבא הצרפתי. כך, מצא עצמו מתחיל את לימודיו ברן ולאחר מכן, בעקבות שינויים פוליטיים במונפלייה.

בשנת 1941 הצליחה חברתו לצאת עם משפחתה לדרום אמריקה, לא לפני שנישאו השניים נישואים אזרחיים יומיים קודם לכן, בעצת קונסול אורוגוואי בצרפת, אשר טען כי ללא תעודת נישואין סיכויו של לואינגר לויזה קלושים. הצבא הצרפתי סירב לאפשר ללואינגר לצאת את המדינה. בצר לו פנה לגנרל בממשלת וישי אשר טען כי לואינגר חייב לשירות צבאי. "הגנרל ענה לי שנכון שאני יהודי ואין לי זכויות, אבל מוטלות עלי כל החובות". למרות זאת, ב-28 בפברואר 1942, שלושה חודשים לפני הבחינות הסופיות ומספר חודשים לפני השתלטות גרמניה על צרפת, הצליח לואינגר לצאת את המדינה ולהגיע לאורוגוואי. (משפחתו ניצלה כמעט כולה וחלקה לחם במחתרת הצרפתית).

חצי שנה לאחר הגעתו של לואינגר לאורוגוואי ולאחר שמצא עבודה כמצוות חותנו, נישא הזוג כדת וכדין. באורוגוואי, מרכז עבודתו הייתה בכרמים והוא ניהל את יקב "לה קרוז". המומחיות ביין הגיעה מאוחר יותר לדבריו.

ציונות בעיכוב של 20 שנים

בשנת 1963, שמע לואינגר שמחפשים בישראל מומחה יהודי להקמת מכון היין. כך מצא את עצמו בישראל, לא לפני שהתנה תנאי אחד, לסיים את הלימודים אותם קטע בזמן המלחמה. בשנת 1965, בגיל 45, חזר לואינגר לצרפת, אולץ ללמוד שנת לימודים נוספת ובתוך ארבעה חודשים, לאחר שחלפו 20 שנים מהפסקת הלימודים, קיבל תואר של אגרונום ומומחה ליינות.

מדוע נדרשה מדינת ישראל בהקמת מכון היין?

בשנת 1963, היה משרד התעשייה אחראי על היצוא, 'אויר לנשימה' עבור המדינה הצעירה. טיב היצוא, היה בבחינת גורם מכריע ביכולת לייצא ולכן תפקידו של מכון היין היה בפיקוח על הטיב, הכנסת חוקים ותקנות בתחום היין (בתקופה זו עיקר היצוא היה יין קידוש של כרמל מזרחי). כיום מודה לואינגר כי יצוא היין הוא בבחינת טיפה בים בהשוואה לתחומי היצוא הכללי של מדינת ישראל. "אז היין היה דבר גדול בישראל. זה קצת מסביר למה מאוחר יותר אבד העניין במכון היין לאור הצלחת ההי טק והתפתחותה של מדינת ישראל."

בתחילה שימש לואינגר מנהל מדעי למכון היין ומספר שנים לאחר מכן מונה למנכ"ל תחת יו"ר מועצת מכון היין, אברהם בן משה (לימים מנכ"ל כרמל מזרחי). "מיד אמרתי שאנחנו לא יכולים להסתפק רק בבקרה על היצוא. כל זמן שלא תהיה ביקורת על היבוא ועל השוק המקומי טיב היינות יפגע. לאט ובצעדים בטוחים קיבל מכון היין סמכויות נוספות עד כי אי אפשר היה לייבא יין מחו"ל מבלי שמכון הין בדק אותו. הצלחנו גם לבצע בקרה על השוק המקומי, דבר שחסר מאוד היום."

מהפכת זני היין בגבולות 1967

המחקר הנרחב הקיים היום לאיתור זני המקור של ארץ ישראל, לא היה חלק מסדר היום של מכון היין. לעומת זאת נטיעות של זנים חדשים הייתה אחת ממטרות העל של המכון. "אני קורא על פרסים שמקבלים יינות ישראלים, על יקבי הבוטיק שעזרו מאוד, על עלייה בטיב היין, אבל צריך לזכור דבר אחד שהוא המוטו שלי – בלי ענבים טובים אי אפשר לעשות יין טוב. זהו הבסיס הראשון לעשיית יין טוב. ייננים שיעשו יין, יש שיטות שאפשר לקרוא באלף ספרים שונים, אבל דבר אחד שאי אפשר לשנות, הענבים עצמם."

אנשי המכון בדקו את הקיים, פסלו חלק מהזנים דוגמת פטי קלארט, אוני בלאן ואת הקריניאן למשל, שמו בצד. את הקריניאן שזוכה היום לעדנה, פסל המכון היות וליקבים באותה התקופה הייתה מטרה אחת לדבריו של לואינגר, כמות ענבים וכמות יין. במקרה של קריניאן, כמות משמעו ירידת הטיב. "עשו מהקריניאן זן רווחי, בזכרון יעקב אפשר היה להגיע עד 5-7 טון ענבים לדונם. היום כשהטיב חשוב מהכמות, ודואגים ליבול נמוך, קריניאן חוזר."

זן הארגמן (הכלאה של קריניאן וסוסאו הפורטוגזי) למשל היה אמור להיות התשובה לקריניאן. יבול גבוה וצבע עוצמתי.

קברנה סוביניון הגיע לישראל עוד בתקופת הברון אדמונד דה רוטשילד, אולם לא טופח כראוי. מכון היין הגביר נטיעות הקברנה סוביניון, הביא זנים חדשים כמו אמרלד ריזלינג, פרנץ' קולומברד, מרלו, פטיט סירה ועוד. "עשינו במכון היין 400-500 יינות בשנה בכמות של כ-10-15 ליטרים. היינות הללו נטעמו בטעימות מאורגנות אליהם הוזמנו נציגי יקבים, משרד התעשייה ומשרד הבריאות. כעבור 4-5 שנים היינו מחליטים האם הזן ראוי או לא, הבאנו הוכחות. ההמלצות שלנו עברו למועצת הגפן והיין, אשר נתנה אישור לנטיעות. תודות לעבודה זו, ישראל יכולה להיות היום גאה ביינותיה. יחד עם זאת המהפכה הגדולה מכמות לטיב, נעשתה על ידי יקב רמת הגולן וסחפה את שאר היקבים."

מלחמת יום כיפור ופרופ' קורנליוס או – מכמות לאיכות ביין

מלחמת יום כיפור הביאה לשקט יחסי ברמת הגולן ופתיחתן של אפשרויות חדשות בתחום היין. פרופ' קורנליוס או, הובא לישראל על ידי משרד התעשייה ועבד יחד עם לואינגר במכון היין ברחובות במשך 8 חודשים. מטרתו הראשונית לא הייתה רמת הגולן, אלא סיוע בארגון המחקרים שנעשו במכון. בשנת 1973 כשחזר פרופ' או לישראל, בחן את שטחי הגולן והמליץ על נטיעת כרמים במקום. "קיבלנו את עצתו, נטענו מעט כרמים וייצרנו יינות. מצאנו שטיב היינות מעולה והמלצנו גם כן על השטח כמתאים לנטיעות ענבי יין. יקב רמת הגולן הוא היקב הראשון שאני זוכר שקבע לכורמים מתי לבצור ואיך לגדל. בכרמל מזרחי זה היה אחרת – הכורמים התעניינו קודם כל איך להרוויח על כמות ענבים ואח"כ על היינות הזולים בשוק הרחב. יקב רמת הגולן היה הראשון שקבע כי מומחים של היקב יקבעו את המהלכים בכרם ועובדה היא שהיום ביקבים הטובים יש גם אגרונום וגם יינן."

עוד בטרם החל העניין הרב ברמת הגולן קבע מכון היין בראשותו של לואינגר כי האיזורים המיטביים לנטיעת ענבי יין הם איזור רמות נפתלי, עמק קדש שם ניטע הקברנה סוביניון הראשון שהחל את פריחתו בישראל, אזור מבואות ירושלים, קריית ענבים וכרמי יוסף, נמצאו אף הם כמקום טוב לגידול ענבי יין וכך גם אזור גדרה שנעלם כמעט כליל במרוצת הזמן. מאידך, איזור אופקים בנגב בו ניטעו המוני כרמים על ידי הסוכנות היהודית כדי לספק עבודה ליהודי מרוקו, שיושבו באזור, נפסלו על ידי המכון. הסוכנות היהודית הייתה שותפה ביקב כרמל מזרחי ולכן ענבים שנבצרו באזור זה שימשו ליצירת יינות בכרמל מזרחי. "מחקרים שלנו הראו שאחרי שנה היין נראה כבר כבן 5-6 שנים ולא מתיישן היטב."

מקצועות היין ושתיית יין

לואינגר טוען כי אדם המייצר יין אינו חייב להיות בעל תואר אקדמאי ביין, מספיק לעשות הכשרה בתוך יקב. "יש שלושה סוגי מומחים ליינות, העדיף מביניהם הוא האסכולה של האגרונומים, בתוכה אני נמנה, המכירים את הכרמים ולאחר מכן מבינים ביין והופכים ייננים. אסכולה שניה היא כימאים שמתמחים בבדיקת יינות ועושים מאוחר יותר קורס של יינן, אסכולה שלישית היא אוטודידקטים שהולכים לעבוד וללמוד ביקב. יקב רציני צריך איש מקצוע, מומחה. זה לא פוסל בשום אופן מישהו שבגלל אהבה ליין עושה יין. "

אחרי שפרש לואינגר את משנתו באשר להכנת יין, שאלתי את השאלה הקבועה – מדוע כמות השתייה פר ראש בישראל אינה עולה עם השנים. לואינגר מצדו הסביר שאופן השתייה היום שונה מבעבר וגם בצרפת בה היה אדם שותה 120 ליטר היום שותה 60 ליטר. לדבריו כשאדם פונה לשתות יין טוב, הוא כבר אינו יכול לשתות אותה הכמות, גם בגלל האיכות וגם בגלל המחיר הגבוה שאינו מאפשר שתייה מאסיבית.

ומה על היצוא? האם יוכל יין ישראלי לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהתמקם בשוק הכללי ולא רק במדפי הכשר? לואינגר סבור כי הבעיה ביצירת מהפכה כזו נעוצה בעובדה שישראל אינה מייצרת כמות יין גדולה מספיק. רוצה לומר שכשתרצו לפרסם בארה"ב לשוק הרחב, צריך יהיה לדאוג שמאחורי שלטי החוצות יעמוד נפח מספיק של יין כדי להצדיק אותם. עם הטיב אין בעיה.

כשרות ורגולציה – התלכנה שתיהן יחדיו כי אם נועדו?

רגולציה היא הכרח בעיניו של לואינגר, יקב בוטיק רציני שרוצה לגדול עם הזמן מ-5,000 ל-50,000 בקבוקים צריך להיות מאורגן. יש להבדיל בין רגולציה חוקית וכשרות. יקב ברבדו למשל, החל כיקב שמייצר יין לא כשר אולם ביום בו צבר מוניטין ורצה למכור יינות ברחבי ישראל, הפך לכשר. מבחינה זו, כשרות עוזרת לדבריו בכניסה למסגרת. כל היקבים הקטנים שקיימים כיום צריכים שתושת עליהם ביקורת. בזמנו של לואינגר היו כ- 13 יקבים בישראל ולכן היה קל יותר למכון היין לערוך ביקורת, כיום טענתו היא שגם אם איכות היין טובה, הוא אינו יודע לקבוע (בהיעדר ביקורת) האם היין חוקי ונעשה על פי חוק היין.

לואינגר נזכר בפרשה איומה שהתחוללה בזמנו עם יקב קונדיטון. רפי גינת, בתוכנית התחקירים שלו מצא שהיקב מוסיף מים וסוכר ליין. הדבר מותר על פי ההלכה במגבלות מסוימות, אולם אסור על פי חוק היין. "ביקשתי מגינת שלא יאמר בתוכניתו שהיין אינו כשר, אלא רק כי אינו חוקי, אבל הוא לא סר לבקשתי." בעל היקב, שור, היה מוכן לשלם ללואינגר כל קנס שיושת עליו ובלבד שיחזרו בהם בטלוויזיה שיינו אינו כשר, היות ונמנע ממנו להיכנס לבית הכנסת בו נוהג להתפלל. גינת אכן התנצל וסיפר כי היין כשר אבל לא איכותי.

יצירת אפלסיונים בישראל לעומת זאת היא גם כן צעד ברגולציה, אולם גם מקום לרמאות לדבריו של לואינגר. "אני בטוח שאנשים רבים היו רוצים שישתמשו בעובדה שיש אפלסיון. אני חושב שזה יכול לעזור למכור יין, אבל אתמוך בכך רק אם מדינת ישראל תהיה מסוגלת להבטיח שיחד עם השם של האפלסיון יהיה גם חוק מדויק. אני חושב שאנחנו מאוד רחוקים מזה."

מה התרומה הכי גדולה שלך לתעשיית היין הישראלית?

"לדעתי, תרומתי כאגרונום היא בזני הענבים. אם חומר הגלם אינו מספיק, הידע והלימודים לא יוכלו לסייע. זו תרומתו הגדולה ביותר של מכון היין. מהפכת יקבי הבוטיק מבוססת על העובדה שיש להם ענבים טובים לייצור יין, דבר שלא היה קודם לכן. מה שארע לאחר שעזבתי את מכון היין היה בעצם הגשמת החלום והחזון שלי.

דבר שני הוא הביקורת שנעשתה על טיב היינות ושלישית בהיותי חבר במכון התקנים, הכנסת חוקי השוק המשותף בתקן היין. הכנסתי 99% מחוקי ה- OIV לתקן היין בישראל."

איזו עצה תוכל לתת לצעירי ענף היין בישראל?

"הייתי אומר שהיום צריך לחשוב על דבר אחד – הטיב. גם אם היין יותר יקר כתוצאה מכך, הטיב הוא המעלה הראשונה. בשביל כמות שתו בירה או קוקה קולה. עדיף לשתות פחות אבל לשתות יין טוב ולשם כך צריך ענבים טובים ואנשים שיודעים איך לעשות יינות ולהשתמש בטכנולוגיה מודרנית."