מיליוני התיירים שמגיעים מדי שנה לפירנצה, אחת הערים היפות בעולם, לא יודעים שממש למול עיניהם מסתתרים סיפורים מרתקים וסודיים, שאפילו רבים מבני העיר לא מכירים. לפני כ 500 שנה, עוד לפני שמארק צוקרברג פינטז על הפייסבוק והרשתות החברתיות, היו דרכים שונות לעשות "שיימינג" למישהו או מישהי. על שניים מקוריים במיוחד ועל שדים ורוחות שמתקיימים גם בימינו אלה בכתבה הבאה.

השיימינג לנודניק –הגרפיטי שעשה מיכאלאנג'לו

מסתבר שבמהלך העבודות שעשה מיכאלאנג'לו בכיכר הסיניוריה לקראת הצבת פסל דוד שלו, בחזית בית העירייה העתיק של העיר palazzo vecchio, היה אחד מתושבי העיר שלא הפסיק לנדנד ו"לחפור" לו. מיכאנג'לו היה ידוע במזגו הזועף ורבים חששו ממנו ומתגובותיו, אבל אותו נודניק היה בן למשפחה עשירה וידועה בעיר ולמיכאלאנג'לו לא נותרה ברירה, אלא לחרוק שיניים ולשאת בסבלנות את ה'חפירות'.

באיזשהו שלב, כדי להראות לאותו מטריד שהוא מאוד עסוק ושאין לו זמן לדבר, החל מיכאנג'לו לסתת במרץ צורה של פרצוף על אחת מאבני הבניין של בית העירייה. לדעת מומחים, הוא סיתת למעשה את קלסתר פניו של הנודניק – מה שנקרא עשה לו שיימינג של ימי הביניים.

כל אחד יכול בקלות לראות את הגרפיטי, אולי הכי יקר ונדיר בעולם. האבן נמצאת בפינה הימנית התחתונה של בית העירייה (אם עומדים עם הפנים כלפי הכניסה הראשית) והוא מוסתר ע"י פסלו של הרקולס. עשרות פעמים טיילתי בפירנצה, נפגשתי עם מדריכים מקומיים רבים, אבל מעולם לא ידעתי על הגרפיטי הזה, עד לביקורי האחרון בפירנצה בשבוע שעבר.

כתובת: piazza dellasignoria

המאהב והשיימינג שהכין לבעל הנבגד

במהלך בנייתה של הקתדרלה הענקית והמדהימה של פירנצה - "סנטה מריה דלה פיורי", התאהב אחד מהבנאים באשתו היפה של האופה העשיר, שבכל בוקר נהגה להגיע למאפייה של בעלה, שהיתה ממוקמת ממש ממול לפיגום עליו עבד הבנאי / פסל. מבטיו העזים של האומן הצעיר והשרירי לא נעלמו מעיניה של אשת האופה ובתוך זמן קצר חילופי המבטים הפכו לרומן לוהט ויצרי. כעבור זמן מה האופה הנבגד גילה את מעשי השניים ומיהר להגיש תלונה נגדם להיררכיה הכי גבוהה של אז בפירנצה – לבית המשפט הכנסייתי, שבידיו היו סמכויות להכריז על נידוי ואפילו על הוצאה להורג.

בית המשפט לא הותיר לבנאי הצעיר כל ברירה: "או שאתה מפסיק מיד את הרומן האסור", נאמר לו, "או שאנחנו מנדים אותך, תסולק מהעיר עם אות קלון ונאסור להעסיק אותך בכל עבודה שהיא". עונש כזה היה מקביל, למעשה, לגזר דין מוות. מטבע הדברים, האומן הצעיר בחר להישאר עם לב שבור, אבל בחיים וחזר לעבודתו בפיסול וסיתות אבני הכנסייה הענקית, כשהוא נחוש לנקום בבעל המאפיה שגרם לו להתנתק מאהובתו.

ואכן הנקמה לא איחרה לבוא. אומן האבן פיסל ראש של פר בעל זוג קרניים, שפונות הישר לכיוון חנותו של האופה. המשמעות היתה ברורה לכל מי שנחשף וידע על הרומן, לא רק שהבנאי "הצמיח קרניים" לאופה העשיר, הוא גם דאג לכך שדבר האופה "המקורנן" ואשתו שהעדיפה מישהו אחר על פניו, יונצח לעד ועובדה היא שגם אנחנו, כיום, לאחר מאות שנים, מזכירים את  הנושא.

זה מה שנקרא לעשות לאופה "שיימינג" באבי אביו. כדי לראות את ראש הפר וקרניו המוטות כלפי מטה, יש להגיע לצד הצפוני של הקתדרלה, בין הרחובות  Via Ricasoli ל Via dei Servi, שם בדיוק מתחיל בית הרוחב שעליו הכיפה הענקית של הכנסייה. צריך לעמוד אל מול דלת הכניסה הצדדית, ה Portadella Mandorla המובילה לכיפת הדואומו, להרים את הראש לעבר הפינה הגבוהה, שנמצאת משמאל לדלת ולגחך אל מול השיימינג האלמותי.

כתובת: santamaria dell fiore, doumo

החלון הפתוח ששומר על הארמון

כ 400 מטר צפונית לדואומו נמצאת כיכר סנטיסימה אנונציאטה. במרכז הכיכר ניצב בגאון פסל הפרש הגאה של פרדיננדו ה 1 הדוכס הגדול של טוסקנה. כשמגיעים לכיכר מכיוון הדואומו ופונים מיד שמאלה, רואים ממולנו בנין עתיק בצבע אדמדם.

הבנין נקרא פאלאצו בודיניגטאי, הוא הוקם במאה ה 16 עבור משפחת גריפוני, שהתגוררה בו מאות שנים. כשמסתכלים על הבנין רואים דבר מוזר – החלון הימני שבקומה השניה כל הזמן פתוח. תושבי פירנצה קוראים לחלון "לה פינסטרה סמפרה אפרטה" (החלון הפתוח תמיד), כי הם מאמינים, מניסיון העבר, שאם יסגרו את החלון צפויים אסונות, אז למה לקחת את הסיכון?

הסיפור הוא, שבמאה ה 16, התחתן אחד מבני משפחת גריפוני עם צעירה מקומית יפה. הזוג המאוהב חי לו באושר ועושר בארמון המשפחתי, עד שיום אחד גויס הצעיר למען המאמץ המלחמתי ונשלח לשדות הקרב. לפני שנפרד בנשיקה מאשתו האהובה, הבטיח לה גריפוני הצעיר שהוא ישוב במהרה ושהם ימשיכו את חייהם באושר ובאהבה. האשה הביטה בדמעות מבעד לחלון חדרה בבעלה המתרחק והחלה לשבת ליד החלון מדי יום, בהמתנה ובציפייה לבעלה שיחזור. הימים הפכו לשבועות, השבועות לחודשים, החודשים לשנים והשנים לשנות דור, אך האשה שלא איבדה את התקווה, המשיכה לשבת בסבלנות ליד החלון, עד ליום מותה.

כאשר נפטרה האישה ובאו הקברנים לפנות את גופתה מהחדר, נשבה רוח חזקה וקרה מבעד לחלון הפתוח. הקברנים סגרו את החלון ומיד החלה רוח חזקה להשתולל בתוך החדר, ספרים התעופפו מהמדפים, חפצים נפלו והתרסקו והרצפה רעדה בחוזקה. הקברנים המבוהלים מיהרו לפתוח שוב את החלון ובבת אחת שככה הרוח ודממה חרישית השתררה בחדר.

מאז ועד היום, אם זה בקיץ הלוהט ואם זה בחורף המקפיא, החלון נשאר תמיד פתוח, איש לא מנסה לשוב ולסגור אותו ושלומו ושלוותו של הארמון לא מופרעים.

כתובת: Piazza Santissima Annunziata 

אני ממליץ להיכנס לאתר של עמירם צברי "לטייל בין סיפורים" ולקרוא ממאמריו המרתקים: amiramtsabari.com

*חיים קוזניץ, מדריך טיולים ומספר סיפורים, בעל הטור "מיומנו של מדריך טיולים" בג"לצ.