בכל ערב בשבוע שעבר נצבע שוק האיכרים בנמל תל-אביב בצבעי הדגל הבלגי והפך לבלגיה הקטנה. במהלך אותם ימים נערכו אירועי קולינריה שהציגו את המיטב הבלגי המתארח בארץ הקודש והציעו דוכני בירות בלגיות, שוקולדים (בלגים, איך לא) וכמות לא מבוטלת של טוגנים ונקניקיות.

בלגיה ידועה במטבחה האיכותי, ומלבד למעלה מ 800 מותגי בירות, ו 200 אלף טון שוקולד משובח המיוצר בה מידי שנה, נמצאות בה גם מיטב המסעדות בעולם. צריכת הבירה בבלגיה עומדת על כ 84 ליטר בירה לנפש בממוצע לשנה, לעומת כ 32 ליטר בירה לנפש בישראל. אמנם אנחנו עדיין לא שם, אבל בהחלט שאין לנו סיבה שלא להתגאות בצריכת הבירה בארץ. עתה, נותר רק המקום ללמוד מהמומחים, כיצד צורכים את הבירה בשילוב המנצח - בירה ואוכל.

את האירוע המקדים ארגנה מב"י, חברת מבשלות בירה לישראל, האחראית בין היתר על היבוא וההפצה של מגוון בירות בלגיות וביניהן סטלה ארטואה, לף והוגרדן. את האירוע העביר לא אחר ממארק שטרובאנט (Marc Stroobandt), מאסטר ביר סומלייר, או בקיצור סיסרון (Cicerone), או בעברית זכה - סומלייר בירה. איש בירה למהדרין שחי, נושם ואפילו שותה בירה. לטענתו, קיים צורך, ולא רק בבלגיה שופעת הבירה, בשידוך בירה לאוכל, בדיוק כפי שמתאימים יין לאוכל. בעת שתיית בירה אנו חשים בתחושת רעב, ולא מן הנמנע שנצרוך בירה ואוכל יחדיו. כשעושים זאת בצורה נכונה, האיזון בין האוכל לבירה לא מופר ואין הבירה משתלטת על האוכל, או להיפך. עוד טרם המנות הנוצצות שזרמו לשולחן וכוסות הבירה התמלאו בקצף חגיגי, הסביר מארק כי 60%-80% מטעמי הבירה מושפעים מצורת הכוס. בירות עשירות בארומות פירותיות, מיועדות להימזג לכוס גביע, לעומת בירות שניחוח הכשות בוקע מהן (מארק מתאר ניחוח זה כ"כרוב כבוש"), ימזגו לכוס בעלת פתח רחב ותחתית צרה.

כאמור, האירוע המוקדם נערך בשוק האיכרים באירוח מרהיב במסעדת "רוקח שוק" ובו השף והבעלים אייל לביא הציג וירטואוזיות ויצירתיות במנות תוססות שנתפרו בדיוק מופתי לטעמי הבירות שנמזגו.

ראשונה נמזגה לכוס סטלה ארטואה (Stella Artois), בירה לאגר בהירה, המתאפיינת בבהירות וצלילות. צבע הבירה מעיד על דרגת קליית הדגנים ובסטלה ארטואה הדגנים נקלו לפרק זמן קצר יחסית ובטמפרטורה נמוכה. דרגת הקלייה משליכה ישירות על טעמי הבירה - לסטלה טעמים קלילים, עשבוניים וחמצמצים במקצת, עם סיום יבש ומאוזן כשארומה נעימה בוקעת מכוס הבירה. להצעתו של מארק שטרובאנט, סטלה ארטואה מתאימה למנות טאפאס מטוגנות ולגבינות בשלות. המרקם השומני הקיים הן במטוגנים והן בגבינות משתלב מצוין עם הבירה ולא מאפיל על טעמיה. הבירה הוגשה לצד קלמרי מטוגנים השוחים ברוטב רווי גרגרי חומוס ותרד כשמשקיפה למעלה גבינת המאירי.

סטלה ארטואה, 5% אלכוהול בנפח.

מיד אחריה, נמזגה בגאווה הוגרדן (Hoegaarden). בירת חיטה בלגית לא שגרתית. הוגרדן הינה בירה "מעורפלת", שאינה עברה סינון, ובתהליך הפקתה משתלבים תבלינים שנועדו להדגיש את העוקצנות שבה. יצרני בירות חיטה מבלגיה לא מחויבים על הכללים הנוקשים עליהם מחויבים שכניהם מגרמניה, ובזכות זאת בירות החיטה הבלגיות מתאפיינות בטעמים "פאנקיים" מקפיצים ומתובלים. להוגרדן טעמי מנדרינות ותפוזים מודגשים וזאת בשל העובדה שהבירה מתובלת באותם פירות הדר המתבלים את ליקר התפוזים המפורסם "קוואנטרו". כמו כן, ניתן לחוש בניחוח של ציפורן וכוסברה המלווים כל לגימה. מארק מציע להגיש את ההוגרדן לצד מאכלים המכילים לימון, עגבניות ושידוך הולם יהיה אפילו הפלאפל שלנו. המנות שהוגשו לצד הבירה היו צמד ברוסקטות מעוררות חושים כשעל האחת סרדינים מעושנים ורוטב עגבניות חרפרף וברוסקטה נוספת עם ארטישוק כבוש, גבינת פרוביזולה וממרח פלפלים חמצמץ.

הוגרדן, 4.9% אלכוהול בנפח.

לאחר הפסקה קלה, כשבמלכה שתינו בירה כמובן, עברנו למשפחת לף (Leffe). מותג זה מציע בירות בסגנון אייל בלגי, כולן מורכבות בטעמיהן (האחת מורכבת מחברתה) ומנחמות בניחוח שלהן.

לף בלונד (Leffe Blonde): בירת אייל בצבע זהוב בעלת מתיקות עדינה ומלטפת עם מרקם קרמי סמיך, ארומות מעושנות במקצת וטעמי פירות ותבלינים טרופיים המזכירים בננה, וניל וציפורן. בירה זו אינה בירה מתובלת כמו קודמתה וטעמי הפרי מגיעים אך ורק מהשמרים. לצד בירה זו ישתלבו בחינניות פירות ים וגבינות קשות ואכן המנה שהוגשה בסמוך למזיגת הבירה הייתה סלט שרימפס ופירות ים, מחווה מרעננת לסלט קיסר המוכר.

לף בלונד, 6.6% אלכוהול בנפח.

לף בראון (Leffe Brown): היא אחותה הברונטית של הבלונדינית. כנראה שככה זה במשפחות הכי טובות בבלגיה. הבראון מעט מתעתעת במראה שלה - היא בירת אייל כהה בעלת גוף קל-בינוני, ולא בירת סטאוט מאסיבית כפי שרבים וטובים נוטים לטעות. הבירה עשירה בניחוח עוטף של טופי-קרמל ושוקולד מריר ואך טבעי ששוקולד (בלגי כמובן) יהיה השילוב הראוי לצידה. מארק מפתיע בהצעת הגשה מרתקת ומשדך לבירה, בנוסף לשוקולד, ג'ינג'ר וצ'ילי. לצד הבראון הוגשו כנפי עוף ברוטב קוריאני, בזיגוג סמיך ומתקתק וחריפות מענגת ברקע.

לף בראון, 6.5% אלכוהול בנפח.

אחרונה, נמזגה בגאווה, האחות השלישית במשפחה - לף רדיוס (Leffe Radieuse), הדיז'סטיף שחתם אירוע ואירוח מושלמים. תחילה, הבירה נטעמה ללא כל ליווי לצידה וטעמיה הדומיננטיים שלטו ביד רמה על חלל הפה. הרדיוס הינה בירה בסגנון אייל בלגי והיא העשירה והמורכבת ביותר שנטעמה. לבירה זו צבע חום-סגול ייחודי והיא מתובלת בגרידת תפוז המעניקה לה נפח רחב יותר של טעמים. בנוסף, ניתן לחוש בטעמי קרמל ומתקתקות עדינה המזכירים לא פחות מברנדי מהביל. את הבירה, בבלגיה כמובן, נוהגים להגיש בטמפרטורה חמימה יחסית ובשל מורכבותה, היא מתאימה הן למנות קדירה חורפיות והן לקינוחים עשירים. הבירה הוגשה לצד קינוח מהפנט העשוי מלבי עם קוביות רחת-לוקום קטנטנות המבצבצות מבעדו.

לף רדיוס, 8.2% אלכוהול בנפח.

מארק סיכם את האירוח במילים: "אין סיבה שבירה ואוכל לא ישתלבו יחד, פשוט צריך לנסות ולטעום". עושה רושם שהוא לא פחות מצודק, ורק ניתן לשער שבעוד כעשור, נתבונן אחורה בציר הזמן ונגיד לעצמנו - איך לא עשינו זאת קודם לכן.