תמונה באדיבות אתר היקב: www.vinavik.com
סדרת היין Wine Show חשפה לי סוג של תדהמה, לא פחות, במקום ששמו Millahue, כשעתיים מסנטיאגו בירת צ'ילה. שפשפתי עיניים, כפי שאומרים אלה שאומרים ומיהרתי לרדת לעומקו של ה"דבר" הזה. והנה לכם התיאורים של אחוזת היין הזו שבה יותר מ 43,000 דונם כרמים, יקב מתוקתק ביותר, מלון בוטיק מהמם ופילוסופיה הוליסטית העוטפת ומנהלת את כל אלה. ואיך מגיע נורבגי מארץ הפיורדים למרחבי צ'ילה.
מה שאתם רואים הוא מבנה עם מעטפת של... טיטאניום!
בשנת 2004 בסה"כ החליט יזם נורבגי בשם Alexander Vik להקים אחוזת יין שתייצר את 'היין הטוב ביותר באמריקה הדרומית', לא "סתם" אלא כדי לאתר היטב את הטרואר הטוב ביותר. כיצד? הוא גיבש צוות רציני של אנולוגים, אנשי אקלים, גיאולוגים, בוטניקאים המתמחים בגפנים, אגרונומים – ומומחה ייננות בשם Patrick Valette שיהיה האחראי ליקב. כל האוגדה הזו החלה לסקור ולחקור את אזורי היין ובתי הגידול בדרום אמריקה. בתום שנתיים של פרוייקט רציני נרכשו כ 43,000 דונם בעמק Millahue שבצ'ילה, המכונה בפי המקומיים 'מקום הזהב'. הם יודעים מדוע, כנראה. למקבץ המרשים של אנולוגיה ואגרונומיה נוסף כמובן הממד הטכנולוגי. אין טכנולוגיה בענף היין שלא נבחנה ויושמה בהתאם.
תמונה באדיבות אתר היקב: www.vinavik.com
בכרמים מגדלים את הזנים שנבחרו בקפידה מול הטרואר: קרמנרה, קברנה סוביניון, סירה, מרלו, קברנה פראן. מראש נקבע כי היין יהיה ממסך מתאים של הזנים האלה בהרכבים שונים, על פי תוצאות הבציר, משום שהגדרת התוצאה היתה 'יין מורכב, אלגנטי, עם סיומת ארוכה, המביא ללוגם הנאה מירבית'. כיצד השיגו זאת? ראשית, בנטיעה מוקפדת של 752 גפנים לדונם בחלקות שבמישורי העמק ו 833 גפנים לדונם במדרונות; שנית, ע"י בדיקות מקיפות שהתרכזו ל 4 שטחי בקרה בכל אזור של הכרמים, על מנת להחליט על הנטיעה המתאימה להם ביותר בכל מרכיבי הטרואר; שלישית, ע"י ניהול קפדני של הכרם על-פי חלקות (זכרו, זה חצי הכדור הדרומי) – זמירה בסוף ספטמבר, דילול אשכולות ועלים בסוף דצמבר; רביעית, ע"י ניטור הטמפ' והלחות בקרקע וכוונון אוטומטי בהתאם של ההשקייה המבוססת על מדידות אלה ועל מדידת ההתנדפות מהקרקע – כל אלה בכל גפן (!).
וכשמגיע הבציר? מקיימים 2-3 בצירים ליליים ידניים לפי חלקות. ביקב ההולכה היא בגרביטציה ובזמן התסיסות האלכוהולית והמלו-לאקטית מקיימים אחת ליום remontage (סחרור היין מתחתית המיכל אל מעל ל"כובע" שנוצר בראשו) ומקיימים טעימות כל הזמן. היישון נעשה בחביות עץ אלון צרפתי בעיקר מחברות החבתנות הנודעות Séguin-Moreau, Demptos, Sylvain אך גם אחרות. זמני היישון המינימליים הם 18 עד 24 חודשים, כשכל 3 חודשים מקיימים racking (שפייה).
ההתנהלות ההוליסטית משמעותה קיום אחוזה תחת התנאים הקפדניים של 'ברת קיימא' ובין השאר בנושאים הבאים:
* איסוף יתרות מים להשקיית שטחים אחרים.
* מפעל עצמאי לטיפול במים.
* קיום ותחזוקה של יער ונטיעות של 590 עצים על מנת ליצור מאזן שלילי של פליטות דו תחמוצת פחמן. סביב הכרמים ישנו יער טבעי של 100,000 דונם (!)
* קיום בעלי החיים והאורגניזמים השונים בשטחי האחוזה.
* הקמת מערכת סולארית המספקת אוורור וצינון בכרמים על פי הצורך.
מרשים, נכון? ומה התוצאה, האם אמנם הגיעו ב VIK ליין הטוב ביותר בדרא"מ? נראה שכן על-פי הציונים במדגם התוצאות הבאות:
* Jancis Robinson – 95 – 2012
* James Suckling – 93 – 2010
* CellarTracker – 93 – 2011
* Wine Enthusiast – 92 – 2009
זה כל כך טוב, כתב בעל אתר מעולם היין, עד שאני שואל את עצמי האם באמת ניתן לתכנן כך את הטרואר.
ואנחנו נשאל את עצמנו בשקט-בשקט האם נשקיע בממוצע 140$ לבקבוק VIK מדהים ואפילו שמיימי אחד, שהרי אנו רוכשים תמיד לפחות זוג. אבל, יאמר הרוכש בעל המרשרשים, זה בערך כמו veloures של מישל רולאן באמפורה, לא? כן, לחיים!
