מסיבה זו, שמחתי מאוד לקבל את ההזמנה להגיע ולכתוב על סדנת וויסקי חדשה שהתקיימה באיש הענבים. תמיד נחמד לשתות משהו באמתלה של עבודה.

הסדנה הייתה של חברת אקרמן, יבואנית הוויסקי של תאגיד אדרינגטון. אם השם הזה לא אומר לכם כלום זה לגמרי בסדר, את מותגי הוויסקי של התאגיד אתם וודאי מכירים. בסדנה טעמנו כמה בקבוקים של המותגים Highland Park, Famous Grouse, וכמובן – Macallan. (במידה וגם השמות האלו לא אומרים לכם כלום, מהר להירשם לסדנה הבאה).

מוקדם יותר השנה זכה בקבוק של מקאלן בכבוד הגדול של "בקבוק הוויסקי היקר ביותר בעולם", לאחר שנמכר במכירה פומבית תמורת 628 אלף דולר! את הוויסקי המדובר לא הביאו משום מה לסדנה, אבל מקלאן 12, 15 ו 18 דווקא כן הביאו, כך שאין מקום לתלונות.

על ההדרכה היה אחראי שחף קורן, מנהל ההדרכה של חברת אקרמן ושגריר מקאלן בישראל. מאוד אהבתי את סגנון ההדרכה של שחף. הוא מדבר בגובה העיניים, מתבל את ההדרכה בהרבה הומור, והכי חשוב, מצליח ליצור הדרכה שמדברת במידה שווה גם למשוגעי הוויסקי שכבר טעמו כמעט הכל, וגם לחובבי המשקה, שלא מתיימרים לדעת יותר מאשר איזה וויסקי טעים להם. וזה כבר אתגר לא פשוט לפיצוח.

שחר כאמור, עמד יפה במשימה, ושיתף הרבה במה שנמצא מאחורי הקלעים של עולם הוויסקי. למשל, העובדה שמזקקת מקלאן עובדת 364 ימים בשנה, וביום הנוסף מנקים את המקום. מה שגורם לי לחשוב שמישהו במקלאן, כנראה ריגל אחר הרגלי הניקיון שלי כשגרתי לבד כסטודנט, והחליט לאמץ את השיטה אליהם למזקקה.

דבר נוסף, ודי מטריד, ששחף שיתף הוא שעולם הוויסקי עומד בפני בעיה לא פשוטה:
החוק בסקוטלנד קובע שכל מזקקה חייבת להשתמש בחביות משומשות בלבד. החוק בארה"ב, לעומת זאת, מגדיר שכל וויסקי (או ברבן במקרה שלהם) חייב להיות מיושן בחביות חדשות. ההסדר הזה עבד יפה עבור שני הצדדים, הסקוטים והאמריקנים. הצרה היא שלאחרונה עבר חוק חדש, שקובע שוויסקי מסוג טנסי, רשאי להשתמש גם בחביות משומשות.

הוויסקי המפורסם ביותר מסוג טנסי, שהוא גם במקרה גם הוויסקי הנמכר ביותר בעולם, הוא ג'ק דניאלס, וברגע שהם יפסיקו למכור את החביות המשומשות שלהם, הוויסקי הסקוטי ייפגע קשות, מה שצפוי להוביל לעליית מחירים.

בקרוב וויסקי יהיה לא רק משקה משובח, אלא גם אפיק השקעה מוצלח. שווה לרכוש כמה בקבוקים בהקדם.

מלבד הסיפורים, במהלך הטעימה שחף גם המליץ להוסיף טיפה של מים, ולראות איך הריח של הוויסקי משתנה, והטעמים נפתחים. אני הוספתי לכימיה הזאת את הטאץ' הייחודי שלי, וגיליתי שבמידה ולא ישנתם כמעט בלילה שלפני בגלל ילד צועק, ובטעות שמתם קצת יותר מטיפה של מים, אז קורה דבר מופלא, והוויסקי פתאום מקבל צבע וטעם של מים.

ניסיתי לרחרח את הכוס של שכני לשולחן, לראות אם באמת יש הבדל בולט בריח. אני לא חושב שהשכן היה מאוד מרוצה מזה.

מלבד הסיפורים המרתקים של שחף ותקריות מים מצערות, היו שם גם כמה בקבוקים לטעימה. בנוסף לוויסקי של מקלאן, טעמנו גם היילנד פארק 12 ו-18, פיימוס גראוס, שהוא הוויסקי בלנדד היחיד בעולם על בסיס של מקלאן, ואת אחיו הצעיר, הבלאק גראוס, שהוא מעושן יותר מן האח הבכור.

רשמי בקצרה: מקלאן הוא עדיין וויסקי מעולה, ללא ספק אחד הטובים ביותר ביותר.
לטעמי ה 18 הוא המוצלח מבין השלושה שטעמנו, אבל גם השניים האחרים נהדרים. את היילנד פארק פחות הכרתי לפני הטעימה, וגיליתי שגם זה וויסקי מאוד טעים, עם הרבה דמיון למקלאן. את הגרואסים קצת פחות אהבתי, אבל שחף טוען שביחס תמורה למחיר, מדובר בוויסקי הכי מוצלח בארץ כיום. אז תמורת מחיר לבקבוק שנע באזור ה 100 שקלים, בהחלט מומלץ לקנות אחד ולגבש דעה בעצמכם.

מי שרוצה לנסות בעצמו, מוזמן להירשם:
http://www.grape-man.com/whisky