נפתח בגילוי נאות, הוויסקי של ג'וני ווקר הוא מהחביבים עלי. לא הרד לייבל - שהוא הבלנד הזול ביותר שלהם והטעם בהתאם – אבל תמיד אני דואג שיהיה לי בבית בקבוק של הבלק לייבל וכמובן שגם כל כוס מהסדרות היקרות יותר, תתקבל בברכה (בעיקר אם אני לא צריך לשלם עליה). לכן שמחתי מאוד כשהגיעה ההזמנה לאירוע של Johnnie walker's dinner show שבו 5 שפים מובילים מתאימים מנה לאחד מהלייבלים של ג'וני ווקר.
האירוע הזה לא נולד סתם כך. במותג ג'וני ווקר החליטו לצאת נגד המוסכמה הרווחת בענף הוויסקי שטוענת כי ככל שהבקבוק מבוגר יותר, כך הוא גם איכותי יותר. אכן, במרבית מותגי הוויסקי מצוין בגאווה על הבקבוק כמה שנים התיישן הוויסקי המדובר לפני שעבר אל הבקבוק.

בג'וני ווקר, כאמור, החליטו שמדובר בתפיסה שגויה, ולכן יצאו בקמפיין "ג'וני ווקר – where flavour is king" שבו מודגש הטעם של המשקה, ולא הגיל שלו. האם מדובר במהלך שישנה את האופן שבו משווקים וויסקי? רק הזמן יגיד, ועל מנת להעביר את הזמן מהר יותר, בואו נסע למתחם אבידגור, בדרום ת"א, לראות את המסעדה שג'וני ווקר הקימו שם למשך 5 ימים.

הגעתי למקום עם הרבה ציפיות ונכנסתי למתחם בדיוק באותו זמן שהגיע גם משה דץ, אכן אבק כוכבים. את אדון דץ לקחו הצידה להצטלם, ואותי, לעומת זאת, כיוונו ישירות לשולחן שלי.

ברגע שהתיישבתי הגיח אחד המלצרים ותהה אם כבר שתיתי את הקוקטיילים הראשונים, על בסיס הרד לייבל. התשובה הייתה כמובן שלא, והוא רץ לבר, כדי לטפל בבעיה.
כפי שציינתי, הרד לייבל הוא לא ממש מהחביבים עלי, אבל בהחלט הייתי מוכן לתת צ'אנס לקוקטיילים שמבוססים עליו.
צ'אנסים, הם לא בהכרח דבר טוב.

הקוקטייל הראשון שהוגש הוא וויסקי סאוור, עם חתיכות לימון. מן הסתם אנשי ג'וני ווקר יודעים שהרד לייבל הוא הבלנד הפחות מוצלח, מה שדי מתנגש להם עם הסיסמה החדשה, לכן הם לגמרי האפילו על הטעם שלו עם הסאוור. אמנם זאת הייתה לימונדה לא רעה בכלל, אבל בכל זאת, באנו לכאן בשביל הוויסקי. הקוקטייל השני על בסיס הרד לייבל היה אף גרוע יותר. ג'וני ספיישל קולינס שמו והוא מורכב מרד לייבל, מחית אפרסקים וג'ינג'ר אייל. קוקטייל מתוק מדי לטעמי.

קיוויתי שהמנה הראשונה שהמלצר היעיל הזדרז להביא תשפר קצת את הרושם ההתחלתי. על המנה היה אחראי שרון כהן, ממסעדת שילה, שהגיש טרטר אינטיאס עטוף בעלי סלק אדומים עם שמן פיסטוק.
מבחינה ויזואלית מדובר בהצלחה, מנה יפיפייה ומעוררת תאבון. מבחינת הטעם העניין כבר יותר מורכב. מצד אחד, מנה קלילה ומרעננת לתחילת הארוחה, הכוללת גם טעמים טובים. מצד שני, טעם הדג נבלע לחלוטין וכמעט ולא הורגש, לעומת הפיסטוקים, שהשתלטו לגמרי על המנה והאפילו על כל שאר הטעמים.
לצד המנה הוגשו חלה ולחם אגוזים שהיו לא רעים בכלל.

מעט מאוכזב מהפתיחה, ציפיתי מאוד למנה השנייה של הערב, קוקטייל על בסיס הבלק לייבל החביב עלי, ומנה של השף רן שמואלי שאותו אני מאוד מעריך, חשבתי ששילוב כזה קשה לקלקל. קשה – אבל אפשרי.

הקוקטייל הוגש בצורה מרשימה, כל אחד קיבל כוס עם פירות חתוכים וקרח ולאחר מכן הסתובבו המלצרים עם קנקנים מלאים בעשן שנוצר מהבערה של מקל קינמון לתוך כוס הפוכה, ומזגו את העשן יחד עם הבלק לייבל. אכן מזיגה מרשימה, אבל שוב, טעם מתוק מדי. על פי שלושת הקוקטיילים הראשונים נראה היה שג'וני ווקר כיוונו למכנה משותף נמוך של קוקטיילים יפים ומתוקים ודי התעלמו מאנשים שבאמת נהנים מטעם של וויסקי. גם המנה שהוגשה עם הקוקטייל לא הרשימה במיוחד. נקניקייה מחלקי פנים, יחד עם כרוב שחור, שעועית ותרד טרי.
הנקניקייה הייתה בסדר, בעיקר עם טעם חזק של כבד, אבל התבשיל שלצידה, שדווקא נשמע מאוד מבטיח לפי התיאור, היה אנמי ודי חסר טעם. מאכזב.

מודה, עכשיו כבר מעט חששתי לקראת השילוב הבא. מנה של תמר כהן צדק מקוצ'ינה תמר יחד עם הגולד לייבל רזרב החדש, שהחליף את הגולד לייבל הוותיק. אבל מתברר שהמשפט הזה עם הציפיות והאכזבות עובד גם הפוך.
הפעם לא היו התחכמויות. הגולד רזרב הוגש קפוא ונקי, עם קליפת תפוז. וויסקי מעושן ומתקתק, בהחלט תחליף ראוי לגולד לייבל.
לצד הוויסקי הוגש טורטליני מבצק חלמונים במילוי של פירה פטריות כמהין, קרם חמאה ופרמז'ן. הפרמז'ן הייתה מיותרת ולא תרמה למנה, אבל זו ההערה היחידה שלי לגביה. הטורטליני היו מצוינים, והשתלבו נהדר עם טעם הכמהין הדומיננטי, נראה שהערב מתחיל במגמת שיפור.

הציפיות עלו שוב לקראת הכוכב של הערב, הפלטינום לייבל החדש, שיחליף את הגרין לייבל. מדובר בוויסקי פרימיום בן 18 שנה, שעלי פי אנשי ג'וני ווקר החל בתור משקה עבור בני משפחת ווקר וחברי ההנהלה הבכירה והיה מוגש רק באירועים מיוחדים. זה היה הוויסקי היחיד באותו ערב שביקשתי מנה נוספת ממנו. וויסקי מאוד ידידותי ונוח לשתייה, אם אתם לא מאוהבי הוויסקי, ומחפשים איזה בקבוק שישנה את דעתכם, בהחלט מומלץ לנסות אותו (גם כיסים עמוקים יועילו מאוד במקרה הזה). עם הפלטינום לייבל לא משחקים. כוס וויסקי, זה מה שקיבלנו, בלי פירות או קישוטים, וזה היה נהדר.
גם המנה שהוגשה עם הפלטינום לייבל לא ביישה אותו, יוסף חנא ממסעדת K-BAB הכין קונפי שוק טלה עם עשבי בר, קרם עכוב (צמח דמוי ארטישוק הגדל בצפון) ובצלים מקורמלים. מנה עם טעמים חזקים של המטבח הערבי שעודנו מעט על ידי השמיר שהונח מלמעלה. מנה נהדרת שהייתי שמח לאכול שוב.

לאחר שכל אורחי המקום כבר היו במצב רוח טוב, הגיע השעה למנה האחרונה של הערב. הכוכב העולה דוויד פרנקל ממסעדת פרונטו הכין קינוח שהוגש יחד עם המותג היוקרתי ביותר של ג'וני ווקר – הבלו לייבל.
כמובן שגם במקרה הזה הוויסקי נמזג ישירות לכוס, בלי שום תוספות. יש דברים שפשוט אסור לעשות, רצח עם וקוקטייל מג'וני ווקר בלו לייבל, נמצאים די גבוה ברשימה הזאת.
גם בוויסקי הזה אין שום אכזבות. טעמי עשן, מעט מתקתקות, פשוט משקה נהדר שיכול להתאים כמעט לצד כל מנה. כן, גם לצד קינוחים, במיוחד שהם מעולים כמו זה של פרנקל. גלידת חמאה חומה אגוזית עם מרנג בטעם חלב ובועות אויר עטופות בוויסקי ודבש. קינוח מצוין והולם לוויסקי היוקרתי, כל הכבוד לדיוויד פרנק, כל הכבוד לג'וני ווקר.

בהחלט מהלך מעניין של חברת ג'וני ווקר. הם יצרו קשר חזק עם עולם הקולינריה, שעשוי לסייע להם מאד, להטמיע את עניין הטעם ואולי, על הדרך, להכניס למתחרים שמציינים בגאווה את שנות היישון על גבי הבקבוק.
האם הארוחה של ג'וני ווקר שווה את 250 השקלים שהם גובים? בהחלט! כוס אחת בלבד של בלו לייבל תעלה כמעט ככה בבר או מסעדה, בהנחה שבכלל תוכלו למצוא אותו בתפריט. האירוע הזה הוא הרבה יותר תדמיתי מאשר רווחי ובשורה התחתונה, למרות כמה מהמורות בדרך, הם בהחלט שיחקו אותה.
המלך מת יחי המלך החדש!