התבוננתי במייל הפתוח מהדיקטטור, ואז בדיקטטורית בת השלושה ימים ששכבה לידי ופקדה עלי בלי מילים להחליף לה חיתול, תוהה בפני מי מהם אני צריך להכריז על נאמנותי.
בסופו של דבר הוסכם שאגיע לאירוע, אבל כשתול של הדיקטטורית שלי, ואדווח לה כל מה שאגלה שם. (למרות שעד כמה שהדבר תלוי בי, היא לא הולכת לשתות כל עוד אני בסביבה).
למי שלא מכיר, בירת הדיקטטור החלה לפעול בשנת 2013, על ידי שלושה שותפים, ומייצרת 3 סוגי בירה באופן קבוע (מיד נגיע אליהם) ובירות מיוחדות כשמתחשק להם. לאחר שעבדו בעבר במבשלה גדולה, ואחרי הפעם המי יודע כמה בה היו צריכים לספר לאורח כי לבירה מסוימת יש ניחוח של דשא קצוץ, החליטו שהגיע הזמן לייצר בירה משלהם, ולוותר על הצורך בתיאורים שכאלו. באופן אירוני למדי, השם "הדיקטטור" נבחר בהצבעה דמוקרטית לגמרי.
כנראה שמשהו שם עובד טוב, אם לפני 3 שנים הם ייצרו 600 ליטר בחודש בלבד, וכיום הם מגיעים כבר ל 5000 ליטר.
כשהגיע הערב המיועד, סיימתי מוקדם את משימותיי בבית, ונסעתי (ברכבת כמובן) אל מסעדת פורטר אנד סאנס, שם התקיימה ההשקה.
העייפות של השבוע האחרון התנדפה ברגע שחזיתי בכל בקבוקי הבירה הצבעוניים ששחו להם ברוגע במי קרח מרעננים, ממתינים בסבלנות לרגע פתיחתם. בחדר היו שניים מתוך שלושת הדיקטטורים, שדווקא היו מאוד חייכנים ונחמדים, כנראה בגלל שלל המצלמות שהיו מסביב. אפילו דיקטטורים לא רוצים להסתבך עם התקשורת. בין כרזות עם הסיסמא המרגיעה "הדיקטטור רק רוצה בטובתך" שהיו מפוזרות בחדר, ניגשתי מיד אל אחד מהדיקטטורים לברר את סדר השתייה המומלץ, אני לא מחפש צרות.
בהתאם להוראות, ניגשתי לנסות את הבירה הראשונה, הביטר. הפתעה נעימה. אני מודה שהגעתי עם קצת חששות להשקה. לא הכרתי את הבירות של הדיקטטור לפני, ושמחתי לראות שהגימיק של שם המותג, וכל הצבעוניות הרבה שלו, לא באים לפצות על בירות בינוניות. בירת הביטר של הדיקטטור היא קלילה, עדינה וטעימה, כזו שמסיימים בלי בכלל לשים לב. עם אחוזי אלכוהול נמוכים של 3.8 בלבד, מדובר בבירה קלאסית לקיץ הישראלי, כזו שכמו קוקטייל מוצלח, פשוט כיף לשתות, מבלי להתמוטט אחרי. התחלה מבטיחה.
משם נשלחתי לנסות את האייריש רד. זה סגנון בירה שאף פעם לא מאוד התחברתי אליו, וגם הפעם הזאת לא הייתה שונה. לא שמדובר בבירה לא טובה, אבל כזו עם אפטר טייסט, שרק לאחר מכן גיליתי שמדובר בלתת מעושן, שפשוט לא היה לטעמי. אני מניח שמי שאוהב את המשקאות שלו מעושנים, בהחלט עשוי לאמץ לעצמו את הבירה הזו.
הבירה השלישית שטעמתי הייתה ה"פייל אייל", שהיא דווקא המותג הראשון שהדיקטטור ייצרו. הפייל אייל שלהם היא בסגנון קלאסי, והיא מאוזנת, מרעננת, ונעימה לשתייה.
רגע לפני שאשתף מה חשבתי על הבירה האחרונה בטעימה, שלשמה התכנסנו, רק אגיד שאני מסיר את הכובע בפני הדיקטטור והאומץ שלהם לייצר בירה כזו. ללא ספק מדובר פה ברודן משוגע.
דיקטטור אייריש רד – לפרוייג, כשמה כן היא, בירת האיירש רד שלהם, אשר למיכלים שלה הוסיפו כמות נכבדה של וויסקי לפרוייג, הידוע בטעמיו המעושנים. את השילוב הנועז הזה הם כבר ייצרו עבור תערוכת BEERS בשנת 2014, אבל כמו כל דיקטטור, גם כאן רצו משהו גדול ונוצץ יותר, שיפאר את שמם למרחקים, ולכן כמות הוויסקי במהדורת 2016 היא גדולה יותר, ובהתאם עם אחוזי אלכוהול גבוהים של 6.9. גם למבשלים ברור שמדובר בבירה שהיא ממש לא לכל אחד, והם אף משווים אותה בעצמם לגויאבה, או שאוהבים או שלא, אין באמצע.
אני לא אוהב גויאבות, וכמי שפחות אהב את האייריש רד גם בגרסתו הרגילה, התוספת של הלפרוייג המעושן לא שיפרה את המצב מבחינתי. היו לה, כמובן, טעמי עשן חזקים מאוד, עוצמה לא מתחנפת וניחוח שמעט הזכיר נקניק. בהחלט בירה לאמיצים.
מצד שני, כשטעמתי את הבירה שוב בבית, מבלי שהיו בירות קלילות יותר לפניה, דווקא חיבבתי אותה הרבה יותר.
מתי מתחילה עונת הגויאבות?
