טקס חלוקת הפרסים בתחרות TERRAVINO 2016 | צילום: P-360
נאומו של חיים גן:
"אני מתכבד ומתרגש לפתוח את טקס חלוקת הפרסים של תחרות היינות הבינלאומית טרה-וינו ישראל, בפעם האחת עשרה!!!
לפני הכל כמה מילים לאורחינו שאינם דוברי עברית –
Dear friends, we have gathered here today to celebrate with great pride the 11 th anniversary of TerraVino competition in Israel. I would like to thank each and every one of you, for supporting the competition and coming here from all over the world, some of you not for the first time. It is proof that wine connects people and removes barriers. I will now continue the ceremony in Hebrew with your kind understanding and the help of translators who sit beside you.
ברוכים הבאים לערב הגאלה של תחרות טרה וינו 2016 ישראל! שגרירים נכבדים, שופטים ושופטות יקרים, ראשי ענף היין והכהלים הישראלי, גבירותי ורבותיי, השנה הוגשו 615 יינות לתחרות טרה וינו ישראל, היינות נשלחו מ 23 מדינות. מתוכם 328 יינות ישראליים.
אני מבקש להודות לכל מי שהגיש יינות לתחרות ולכל השופטים שבאו מקרוב ומרחוק ומתרגש מהערב שמצפה לנו בהמשך.
צוות השופטים הבינלאומיים | צילום: P-360
לא אוכל לפתוח בנאום בערב חשוב זה, מבלי להזכיר בחום וגעגועים את ראול קסטליאני שעזב אותנו השנה ללא כל הודעה מוקדמת, לאחר שליבו הרחב בגד בו והוא פס מן העולם הזה, משקיף כעת על הכרמים מלמעלה. ראול ליווה ותמך בתחרות טרה וינו ישראל מיומה הראשון ובמשך כל שנות קיומה. ראול היה תומך נלהב של ישראל – המדינה, האנשים ותעשיית היין. הוא היה לי חבר אמת, שותף לרעיון ומורה לדרך.
כשנפטר ראול כתבתי כי כשפגשתי אותו לראשונה, פגשתי באיש חם, עקשן, אוהב אדם ואדמה, איש "העולם הישן". איש שבאנגלית רצוצה ובמבטא ספרדי כבד אמר לי "אני אוהב את ישראל, אני רוצה לתרום לענף היין הישראלי ולהפיץ את הבשורה בעולם". הוא עמד בהבטחתו, בדייקנות, בסגפנות ובשיטתיות שהיו מנת חלקו. ואולי אין זה פלא שהפוסט האחרון ששיתף בדף הפייסבוק המקצועי שלו היה כתבה ששמה "נסיעה לישראל: לידתה מחדש של הויטיקולטורה".
ראול שהיה צנוע, התהדר בתארים רבים ובהם אנולוג, מהנדס כימיה, שופט יין, עיתונאי, יזם עמותות וארגונים הקשורים ליין ועוד ועוד. אנחנו בתעשייה הישראלית, ואני בפרט, חבים לראול חוב גדול על שסייע לטרה וינו לקרום עור וגידים בישראל, על הפצת שמה הטוב של ישראל בעולם, על חברות ארוכת שנים ועל השקעה והתמדה שקשה לבטא במילים.
אקדים מעט את המאוחר ואספר כבר עתה כי החלטנו לכבד את זכרו של מי שהיה מורה ומעודד צמיחה לתעשייה הישראלית ולקרוא את הפרס הראשון בקטגוריית היקבים הביתיים על שמו של מר ראול קסטליאני. הפרס ניתן למען ידעו היקבים הביתיים כי כל העולם פרוס לפניהם, אם רק יתמידו, יצמחו, ישכילו להעמיד יינות בסטנדרטים בינלאומיים ובסוף גם יצמיחו את יקבי הבוטיק והיקבים המסחריים הבאים בישראל.
חיים גן ולאונרדו קסטליאני | צילום: P-360
ומכאן למציאות שלנו, המציאות של כל אנשי תעשיית היין הישראלית על כל רבדיה.
בכל שנה אני מטיף שוב ושוב על הצורך ברגולציה ודמרקציה בתעשייה, אבל דבר אינו קורה. אז החלטתי השנה לחסוך מכם את דעתי בנושא החשוב הזה, וזו הפעם האחרונה שתשמעו את צמד המילים הללו (השנה לפחות).
השנה, שנה שנראתה אולי משעממת באופן יחסי בכל הקשור לתעשיית היין בישראל, מתגלה כמי שרק נראית כזו, שכן לוחותיה הטקטונים נעים בחוסר שקט ונראה כי חוסר היציבות הוא המאפיין אותה. ב 15 השנים האחרונות חלו בתעשייה שלנו תמורות גדולות ובתוכן מגמות מסוכנות המתבטאות ברכישות מוזרות, (התרחבות המגמה של הטוטאל בווריג קמפני) שותפויות עסקיות שנויות במחלוקות, מיזוגים של גופים קטנים ובינוניים שאינם מצליחים לכלכל את עצמם ובעיקר חוסר וודאות האם הקו המוביל את התעשייה שלנו הוא האהבה ליין, או האהבה לכסף. ועל אף שיש מקום לשניהם, יש להשיב את היציבות לאזורינו. האם מישהו ירוויח מצמצום המגוון על מדפי חנויות היין? התשובה החד משמעית היא – לא!
הרי המקור לדחיפתה של תעשיית היין בישראל כמעט תמיד מגיע מלמטה. אם אלו הם יקבי הבוטיק שגרמו להעלאת איכות יינות היקבים הגדולים, וגם יבואנים ארטיזנלים, קטנים וגדולים כאחד המביאים יינות חדשים ומסקרנים לישראל. פעולות אלה מפרות את התעשייה, מאתגרות אותה ואת הקהל שנפתח לטעמים וניחוחות חדשים. התעשייה שלנו אינה כזו השוקטת על שמריה, היא לומדת, מתפתחת ואלו הם מקורותיה.
John Salvi, Master of Wine, England | צילום: P-360
עוד השנה, גילינו שהקהל הצורך יין והקהל הפוטנציאלי לצריכת יין הוא קהל מתוחכם יותר, לא מבחינת הבנתו ביין, כי אם מבחינה טכנולוגית והאפשרויות הגלומות בה. ויחד עם זאת, יקבים מעלים ברשת האינטרנט קמפיינים פרסומיים מהדור הישן, קמפיינים המשתמשים במתווכים ואינם פונים ישירות לקהל וזאת בניגוד למתרחש בעולם. חברים, התעוררו בטרם יהיה מאוחר מדי! דור ה G כבר פה! זהו דור גלובלי, חסר סבלנות וכפי שהוכיחו לנו גם הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית, הקהל הוא גם כזה שמאס ב"פוליטיקלי קורקט". בתוך התעשייה אני חי ואני אוהב כל אחד ואחת מכם, לכן אני מרשה לעצמי לומר, ייננים, זוזו הצידה! תנו ליין לדבר, תפקידכם לעשות את היין הטוב ביותר שניתן ולא להפוך לסלבריטאים. אנחנו רואים מה קורה בתחום הקולינארי כשזו המנטרה, אל תתנו לזה לקרות גם לכם. בואו, יהייה כדאי לנו לשים בקדמת הבמה את הכרמים והכורמים.
ואם כבר קמפיינים, הרי כולנו יודעים שכל התעשייה בנויה על דבר אחד ויחיד! צריכת יין. כולם מדברים על הצורך בהעלאת הצריכה ובאותה נשימה אף אחד לא עושה דבר בנידון. אולי כי אף אחד לא יודע מהי הצריכה? את המספרים שכולנו מדקלמים אפשר להמשיך ולדקלם חדשות לבקרים, אבל האם מישהו כאן באולם הזה יכול לומר לי מהי צריכת היין בישראל ולסמוך את המספר בנתונים אמיתיים?
אתם, היקבים, צריכים לצאת בקמפיין רציני ומתוזמר להעלאת צריכת היין בישראל ב 70%. אמנם גם לאחר העלאת צריכה ב 70% נהיה טיפה בים מבחינת העולם הגדול, אבל לפחות נזכה לעדנה ורק אז נוכל להפנות את מאמצינו לחו"ל.
הרי כולכם קורצים למכירת יינות מעבר לים, אבל המקום היחיד בו ישראל באמת יכולה להתחרות על מדפי היין בחו"ל היא בקטגוריית היינות היקרים ולא הזולים. אנחנו מדינה קטנה שמייצרת כ 58 מיליון בקבוקי יין בשנה, אנו לא יכולים להתחרות ב – Mass production. כוחנו הבינלאומי באיכות וביוקרה, וודאי בעולם בו הפערים בין יינות העולם החדש הולכים ומצטמצמים.
Lubos Barta, Czech Republic | צילום: P-360
לסיום דבריי, אני רוצה להציע משהו שיישמע אולי מוכר מתחום אחר, אולי מצחיק לחלקכם, אבל חישבו עליו כעל אלמנט שיוכל להביא לכולנו נחת. אני מדבר על חוק נגישות ליין. אם חלה היום חובה על מוסדות שונים להנגיש את עצמם ואת התכנים שלהם לציבור, חישבו על דרכים יצירתיות להנגיש את היין שלכם לציבור הרחב. החגים הם הזדמנות נהדרת, אבל מה בדבר יתר ימי השנה? מה בדבר הפיכת היין לכזה השוכן קבע במקררים בכל בית ונפתח בכל ארוחת ערב, בין אם היא סטייק עסיסי, סלט או פיצה. זהו המסר שלי לשנה זו – קמפיין נרחב להעלאת צריכת היין בישראל והנגשת היינות. איך אומרים באנגלית? Drink Wine and Don't Whine. ההחלטה בידיים שלכם.
אני מאחל לכל משתתפי תחרות טרה וינו המשך יצירה פורה ולהתראות בשנה הבאה".
נאומו של קובי קלייטמן - שרל לואינגר – פרס מפעל חיים 2016
"אני עומד כאן זו השנה השלישית כדי להעניק את פרס מפעל חיים של תחרות טרה וינו ישראל - ובכל פעם מציפה אותי יראת כבוד על כי ניתנה לי הזכות להכריז על הזוכה בפרס מכובד זה, ולהצדיע לאנשים שבזכותם אנחנו שותים את יינות ישראל.
אתם! קהל נכבד! וזוכי פרס מפעל חיים של תחרות טרה וינו, הם אלו היוצקים את התוכן מאחורי רגבי המילים שחבריי העיתונאים ואני בתוכם, מלעיטים על קוראינו. אז ראשית, תודה לאנשי התעשייה בעבר ובהווה וברכות לזוכים בפרסי התחרות!
שרל לואינגר, זוכה פרס מפעל חיים TERRAVINO 2016 | צילום: P-360
אחד הראיונות המרתקים! שערכתי השנה, היה בבחינת הצצה חד פעמית לתקופה אחרת, תקופה שבה תעשיית היין הישראלית הייתה קטנה מאד, ולמען האמת גם יין לא היה פה הרבה, וודאי שלא במגוון כפי שניתן למצוא היום. דבר אחד אולי היה דומה – צריכת היין. מוזר...
בצאתי מהריאיון כשחיוך פרוס על פני, התקשרתי לחיים לדווח לו שזכיתי לפגוש בנציג דור הנפילים של תעשיית היין הישראלית, אחד מוותיקיה, שהביא עימו ידע מצרפת ואורגוואי. הייתי מאושר, שעל אף גילו הצעיר (96) הוא השוויץ בכך שיש לו אח הגדול ממנו, ועוד יותר מכך בזוגיות רבת השנים עם רעייתו הנפלאה.
האיש הזה אפשר הצצה לדעותיו של מי שהיה חלק מהנול שטווה כאן בשנות השישים את חוטי השתי והערב להם אנו קוראים היום תעשייה ובכל זאת נותר צנוע וביישן. איש חביב, נעים הליכות, ג'נטלמן, או אם תרצו - א-מענטש.
נגלה כבר עכשיו שהוא היה מנהלו של מכון היין הישראלי. ולמרות שדבר סגירתו הצפויה לפני מספר שנים הכה בתדהמה את אנשי היין בישראל אנחנו עוד עשויים להיות מופתעים.
הוא נולד בשטרסבורג שבצרפת בשנת 1920 וסיפורו הוא סיפור של אהבה, ציונות ויין.
כשהיה בן 15 פנה ללימודי אגרונומיה מתוך מחשבה כי זהו מקצוע נדרש בארץ ישראל והמשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת Ren שליד ברטראן ובמונפלייה. הוא נאלץ לקטוע את לימודיו וניסה לברוח מממשל וישי של מלחמת העולם השנייה. הוא רצה לחבור לסאלי שכבר הייתה רעייתו בנישואים אזרחיים והתגוררה כעת באורוגוואי, אולם נתקל בסירוב ורק בשנת 1942 הצליח לצאת מצרפת.
באורוגוואי ניהל את כרמי יקב "לה קרוז" ובשנת 1963 כששמע שמחפשים במדינת ישראל הצעירה מומחה יהודי להקמת מכון היין, מצא עצמו בדרך לארץ המובטחת. הוא החל את עבודתו במכון היין לא לפני שחזר לצרפת (בגיל 45) על מנת לסיים את הלימודים שנקטעו בגלל המלחמה, זאת על אף הניסיון שכבר צבר.
שרל לואינגר בטקס חלוקת הפרסים | צילום P-360
לנגד עיניו עמדו טיב היצוא, התקנת תקנות לתעשיית היין, שהייתה לדבריו ענף יצוא גדול באותם ימים, שלפני ההיי-טק והחקלאות המודרנית. כשהתמנה למנכ"ל מכון היין התעקש על עריכת ביקורת על היין המיובא כמו גם על זה המיוצר בישראל. בימיו, הורחב מחקר זני הענבים החדשים שניתן לנטוע ומחקר הקרקעות. בל נשכח כי בימים אלו של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הורחבו גם גבולות המדינה ובכך ניתן היה למצוא שטחי חקלאות חדשים.
מכון היין ברשותו הגביר את נטיעות הקברנה סוביניון שנשתל מחדש, לאחר שכרמיו הוזנחו ולא הפיקו יין איכותי, והביא זנים חדשים כמו אמרלד ריזלינג, פרנץ' קולומברד, מרלו פטי סירה ונוספים. מכון היין ייצר יין, ערך ניסיונות, ולאחר 4-5 שנים היו מפורסמות מסקנות המחקרים.
או! למי השם פרופ' קורניליוס או מצלצל מוכר? ובכן - עוד לפני הקישור המפורסם שלו ליקבי רמת הגולן, הוא הובא לישראל אחרי מלחמת יום כיפור ועבד עם מכון היין במשך 8 חודשים בתחום המחקרי. לאחר מכן גם בחן עימם את שטחי רמת הגולן וההמשך ידוע לכולנו. יש יין בגולן!
האדון הנכבד שיעלה לכאן בעוד כמה רגעים, בעד איזוריות ביין ישראלי אבל רק אם מדינת ישראל תוכל להבטיח חוקים שיתמכו בכך.
צילום מתוך נאומו של שרל לואינגר | צילום: P-360
תרומתו הגדולה ביותר היא בתחום האגרונומי של זני הענבים והוא גאה על כך מאוד. הלא ברור לכולנו, שמהפכת יקבי הבוטיק בישראל לא הייתה יכולה להתקיים אלמלא היו כאן ענבים איכותיים. הוא היה פעיל בתחום היין עד לשנת 2000! אבל גם כיום, אוזנו כרויה למתרחש בתעשייה, וודאי בעודו מרטיב את גרונו במעט מהמשקה הזה שכולנו כל כך אוהבים.
אמן הפנטומימה האגדי, מרסל מרסו, שהוא במקרה גם בן דודו של האיש היקר הזה, אמר פעם: "טוב לשתוק לפעמים". אז הנה אני שותק ומתכבד מאוד להזמין אל הבמה להענקת פרס מפעל חיים את אחד מאבותיה המייסדים של תעשיית היין במדינת ישראל, מר שרל לואינגר. קבלו אותו".
