נתחיל בחוק היבש, יבוא מקביל הוא יבוא של מוצרים ממותגים לשוק ומכירתם בו ללא הסכמת או ידיעת בעלי המותג. במקרה הספציפי של קטגוריית היין והאלכוהול, מדובר במוצרים מקוריים (לא מזויפים), אשר בדרך כלל יוצרו, או נארזו לאזור שיפוט מסוים, ולאחר מכן הם מיובאים לאזור שיפוט שונה מזה שאליו התכוון בעל המותג. היבוא המקביל מתרחש כאשר חברה מקבלת בלעדיות לשיווק מוצרים של יצרן מסוים, ובמקביל חברה אחרת קונה מוצר זה ומפיצה אותו בשוק, מבלי שקיבלה לכך את רשות היצרן. עפ"י חוק, מלבד מוצרים שנמצאים בפיקוח, אין איסור על יבוא מקביל ובפועל בתי המשפט מעדיפים לא לאשר בלעדיות ליבואנים, מתוך הרצון הברור לעודד שוק פתוח לתחרות.
יתרונות היבוא המקביל ברורים: תחרות חופשית והוזלת מחירים. הצרכן מרוויח, היבואן קצת פחות. בדיוק כמו בפסטה, ממתקים ושאר מוצרי המזון, כך גם הכלל לגבי יין ואלכוהול. בכל קטגוריה בה נכנסו יבואנים "פרללים" המחיר לצרכן ירד.
כיום יבוא מקביל בקטגוריית האלכוהול חודר אט אט לארצנו, וכבר לא נדיר למצוא מוצרים מקבילים בבר השכונתי, בחנות היין ואף ברשתות הגדולות. בזכות אותם "פרלליסטים" מחירי האלכוהול נשארים "שפויים" והיבואנים הרשמיים נאלצים לנהוג שלא כטבעם. לא רק שאינם מעלים מחירים על ציר הזמן, אלא דווקא מורידים אותם על מנת להשוותם למחירי היבוא מקביל. אז מדוע לא כך הדבר לגבי יין? הרי ישנם לא מעט מותגי יין בעולם, כגון שמפניות מוכרות ויקבים מפורסמים. ובכן, מסתבר שמשהו תוקע את גלגלי היבוא המקביל של יין לישראל.
במהלך השנים רישוי מוצרי היין והאלכוהול בארץ התבצע ע"י שני מכונים פרטיים: מכון היין ברחובות ומכון התקנים ברמת אביב. אולם, לאחר סגירתו של מכון היין לפני מספר שנים, נשאר מכון התקנים לבד כמונופול. מטרתו של מכון התקנים הינה לתת תקן למוצר מקורי מסוים אשר מיוצר ע"י יצרן מוכר ובכך לאשר את יבואו לארץ. לדוגמא, כאשר וודקה פינלנדיה המיוצרת ע"י המפעל בפינלנד מקבלת אישור יבוא לשנה, תו התקן אשר מתקבל נכון לא רק ליבואן הרשמי (במקרה זה אקרמן), אלא גם לכל היבוא המקביל שכן הוא זהה למוצר הרשמי. בפועל, המכון משמש גם כמעבדת בדיקה וגם כגוף הנותן את תו התקן ומערים אינספור קשיים ועיכובים על היבוא המקביל בהשגת רישיונות ואישורים, כך שעלויות היבוא של אותם יבואנים גדלה ומשפיעה על הרווח התפעולי שלהם (מציאות שאמורה "להבריח" אותם מלעסוק בתחום). כל זאת בתחום האלכוהול, כאשר לגבי יין הנושא חמור כפליים. בשיחות עם אותם יזמים המתעניינים ביבוא מקביל של יין, אומר המכון בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שיבוא מקביל של יין אינו אפשרי. כאמור מידע מוטעה ומטעה.
השאלה המתבקשת היא, האם קיימים אינטרסים חופפים במכון התקנים? נראה שבמקום לקדם את הורדת המחירים ויוקר המחיה, מנסה המכון לשמר את המצב הקיים. למרבה התדהמה, נושא זה צץ ועולה גם בדיונים של משרד האוצר, ואני מצטט: "בעוד שבעולם נפוצה הפרדה מסוימת בין הגוף המעבד את התקנים, לבין הגוף שמבצע את הבדיקות, איחוד הגופים מביא לניגוד אינטרסים מובנה בהתנהלות המכון. קביעת התקנים יכולה לשמש ככלי להבטחת יתרונו של המכון בבדיקות ההתאמה לתקן, אשר מהווה את עיקר המקור להכנסותיו, על פני מתחריו בארץ ובעולם. בהחלטה מס' 2318 מיום 11 לדצמבר 2014 ,עלה כי התקנים הישראלים משמשים גם כפרקטיקה להגבלת התחרות, הן מצד מתחרים קטנים ובינוניים מהתעשייה המקומית והן מצד מוצרים מיובאים." (עמוד 12) בנוסף, עולה מאותו מסמך שבתפקידי ראשי ועדות התקינה בתחום המזון, עומדים ראשי המשק, כך הדבר לגבי חלב, קמח, קפה ועוד. אמנם תחומי היין והאלכוהול אינם מצוינים במסמך זה, אך בהחלט אפשר להבין שהכלל פועל גם כאן והיבואנים הרשמיים חוסמים את היבוא המקביל בניגוד אינטרסים מוחלט לצרכי השוק, ומשתמשים בוועדות אלו לרווח אישי.
ואולי ישנה בשורה טובה בסוף דברים אלה, מכון היין ברחובות עומד להיפתח בימים אלה שוב, ומבטיח לשמש בשנת 2017 כתובת נוספת למעוניינים לייבא עפ"י חוק יין ביבוא מקביל לארץ ישראל.
