האמריקנים באים!

ידוע שהאמריקניזציה משתלטת על העולם ועולם היין אינו יוצא מן הכלל. שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים מסמלים גם את העדנה בתרבות היין בארצות הברית. יותר ויותר אמריקנים שותים יין, יותר ויותר מדברים על יין ומתעניינים בו וכאשר הדברים מתרחשים במדינה שהפכה במקביל למעשה לאימפריה היחידה בעולם כיום ולמקור מרכזי של העושר והסחר העולמי, הייתה לכך השפעה מרכזית. צרכני היין האמריקאים הם בעיקר צרכנים של זנים. בארצות הברית הזן הוא המלך, ולאזור הגידול חשיבות משנית, השיטה האמריקנית אינה כופה שימוש בזנים מסוימים וכל כורם ויינן חופשי לפעול כראות עיניו בבחירת הזן ובסגנון הייצור. האמריקנים בחרו בעיקר בשני זנים – קברנה סוביניון ליין אדום ושרדונה ליין לבן, למרות ההתעניינות הגדלה והשימוש בזנים נוספים, קל בהרבה לשווק בארצות הברית יינות המיוצרים מאחד מן הזנים הנ"ל. התוצאה הייתה דגש מוגזם על שני זנים אילו בשל ההשפעה הגדולה של השוק האמריקני הענק על ייצור היין בעולם.

האמריקנים אינם לבד, גם במדינות רבות אחרות בעולם מצויים הצרכנים בשלב דומה, בו מצויים שותי יינות איכות רבים שהינם חדשים בעולם היין. קבוצה זו לא התנסתה, מטעמי נגישות ו/או תקציב בטעימת יינות מתיישנים מן העולם הישן, והיא גם אינה מושפעת מתרבות יין של מאות שנים, כמוֹת חבריהם במדינות היין המסורתיות של אירופה. לצרכנים אלו, המהווים מסה גדולה בשוק העולמי, חשובה הנגישות והוודאות, לפיכך יחפשו יינות מוכנים לשתייה ומזנים בינלאומיים מוכרים וייחשפו פחות לזנים שאינם מוכרים להם, מקומיים יותר, אשר היינות המיוצרים מהם דורשים התיישנות בבקבוק, בטרם יהפכו לנגישים לשתייה.

הכפר הגלובלי?
אולי הבעיה נעוצה בכלל בכך שהעולם הפך לכפר גלובלי, בעיקר מבחינת הנגישות ודרכי ואופני המסחר. בעבר הרחוק יותר, יינות היו מוצר בעייתי לשינוע והובלתם למקומות מרוחקים הייתה כרוכה באחוזי קלקול גבוהים ובהעדר כדאיות. הובלת יינות התאפשרה בעיקר על גבי כלי שייט, בנהרות אירופה ואולם הובלה מעבר לאוקיינוס הייתה בעייתית. ההובלה האווירית פתרה חלק ניכר מן הבעיה, עת התאפשר השינוע תוך זמן קצר. הסחר המודרני הינו עניין אחר לחלוטין, האינטרנט על כל הכרוך בו, מאפשר גישה לכל יקב ויין, מחסומי סחר נופלים על רקע אמנות בינלאומיות ומכסים ופרוטקציוניזם הולכים ונעלמים מן העולם. כך, כאשר מוצר, אופנה או סגנון מסוימים מצליחים, הם מצליחים בגדול ובעולם כולו. הדברים נכונים באותה מידה גם לגבי יין ומאפשרים הפצה מהירה וקלה של סגנון היין שהלך והשתלט על עולם היין – היינות הצעירים והפירותיים, כאשר יינות אילו מגיעים כיום בקלות לכל מקום, גם לאזורים בהם שתו בעבר רק יינות מקומיים או אזוריים ולא נחשפו ליינות מאזורים אחרים ובעיקר, ליינות העולם החדש. גם סוחרי היין הבינלאומיים מעדיפים לסחור ביינות בעלי "הצלחה מוכחת" וכך ליינות בעלי סגנונות ייחודיים ושונים מן הטעם העולמי המועדף קיים קושי גדול יותר לחדור לשוק וייננים רבים מעדיפים לפיכך להתאים את סגנון יינותיהם לטעם המקובל, מאשר לא למכור את יינותיהם כלל.

רבותי, ההיסטוריה... 

כאשר חוקרים לעומק תופעות עולמיות, לעתים קרובות מגלים שהסיבות להיווצרותם נובעות דווקא בתהליכים היסטוריים, אשר על פניהם, נראים בלתי קשורים לחלוטין לאותה תופעה הנחקרת, אין לפסול אפשרות זו גם כשמדובר בהשתלטותם של היינות הפירותיים והמוכנים לשתייה, על הטעם העולמי. נדמה שבראייה ההיסטורית, צריך לחזור לאחור בזמן, עד סמוך לאחר מלחמת העולם הראשונה! בין השנים 1918 – 1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התחסלו למעשה מחסני היין בעולם. באותה עת יינות איכות הגיעו בעיקר מצרפת, אשר שדותיה הפכו לשדות קטל. המלאי הצרפתי הקיים הוחזק בידי הכובשים הגרמנים, אשר שתו את יינות האיכות ואת היינות הפשוטים זיקקו לאלכוהול תעשייתי, לצרכים מלחמתיים. ארצות הברית של אמריקה אמנם הייתה גורם מצומצם בשוק היין העולמי, אך גם מלאי היין שלה התרוקנו, בשל תקופת היובש, שנמשכה מאז 1919 ועד לשנת 1933. מצב זה השפיע מאוד על השינוי בטעם העולמי ביין.

סיבת השינוי הייתה בתחילה צורך ובהמשך – אופנה. בהעדר יינות מתיישנים במלאי, לא נותרה ברירה אלא לשתות יינות שעד לאותה עת נחשבו צעירים. מלחמת העולם הראשונה שינתה גם את המבנה החברתי של אירופה. רבים מן העשירים של לפני המלחמה התרוקנו מנכסיהם, נוצר מחסור עצום בדיור ורבים עברו להתגורר בבתי דירות ובדירות לא היו כמובן מרתפים או מקומות אחסון מתאימים אחרים לצורך יישון יינות. כאן נכנסת האופנה לתמונה ובכל הקשור במשקאות האלכוהוליים, האופנה השלטת הייתה אופנת הממזגים (קוקטיילים) וקרנם של היינות ובייחוד המתיישנים, ירדה פלאים. למרות זאת, תעשיית היין הסתגלה באיטיות רבה לשינוי, הן בשל המסורתיות החזקה והן מאחר והטכנולוגיה איחרה להגיע.

בשנות השישים של המאה הקודמת, הוחל השימוש בטכנולוגיה של תסיסה מאלו לקטית, שבין תוצאותיה הבולטות - הפחתת החומציות וריכוך היין. אם לוקחים כדוגמה את יינות שאבלי, אשר חומציותם נשמרה במרתפים הקרים של האזור, תסיסה מאלו לקטית הפכה באזור לעניין שבשגרה, מה שגרם להנגשת היינות.

שותפים רבים לאשמה
יהיו אשר יהיו הגורמים לשינוי בטעם העולמי ליין וכפי שראינו, ישנם גורמים רבים ומגוונים וודאי גם לא ציינו את כולם, אין ספק כי התפיסה לגבי השאלה מהו יין איכותי, הולכת ומשתנה וכי קיים פוטנציאל סיכון להומוגניות מוגזמת ופגיעה במגוון סגנונות היין בעולם. עם זאת, השינוי שנוצר בהעדפות הטעם העולמי מלמד אותנו גם, שההעדפה עשויה לשוב ולהשתנות וגם לשינוי זה עשויים להיות גורמים רבים, שחלק מהם אולי אינו ידוע לנו כלל כיום או שטרם החל להתהוות. מכל מקום, אנו אוהבים להתייחס ליין כאל אומנות וכמו באומנות, גם ביין יש מקום לסגנונות שונים ומגוונים, אשר כל אדם יוכל לבחור לו את זה העדיף בעיניו וכמו באמנות, האופנות משתנות...