מדוע נפח הבקבוק התקני הוא 750 סמ"ק? מה פשר השקע שבתחתיתו? מדוע ישנם צבעים שונים לבקבוקים? מדוע ישנם גיוונים אחדים לצורה ולעובי?
בקבוק היין, מה הסיפור ומה החשיבות לכל אלה?
במאה ה 16 החלו לייצר סדרות של בקבוקים ליין. הטכניקה היחידה היתה ניפוח וכל מי שראה כיצד עובד נופח זכוכית יודע כי בכלים בהם יש חשיבות למראה וליופי החיצוני הנופח מייצר את הבקבוק בנשיפה אחת רציפה. נפח הריאות הממוצע לנשיפה כזו הינו כ 750 סמ"ק. זהו, כנראה אין נעלמים במשוואה הזו. ובגמר הנשיפה יש לנתק את חיבור הזכוכית שבין הבקבוק לקנה-הנשיפה. הניתוק הזה יצר צלקת בתחתית הבקבוק, אשר יחד עם אי הדיוק הכללי הביא לכך שהבקבוק עם התחתית הישרה והצלקת הבולטת התקשה מאד לעמוד והיה בלתי יציב בעליל על השולחן. מה עשו? יצרו בתבנית שקע וצלקת הניתוק נותרה בתוכו. או-אז ניצב הבקבוק על התחתית ולמעשה על היקפה ובאה יציבות לעולם. הנה כך נראית תחתית צרפתית אופיינית היום:
צילום: אתר foter.com
שימו לב לפנים השקע, לזכר הזמן ההוא מייצרים חלק מהיצרנים בליטה מרכזית קטנה במרכז השקע כמו בצילום, כבוד לנופחים מאז.
והצבע? נו, כולם יודעים כי האור אינו מוסיף ליין ויטמין D או משהו חיובי אחר, להיפך. אבל כמה באמת משפיע האור?
ובכן, האור בתחום הקרוב לאולטרה-סגול (UV) תוקף את הגורמים הקובעים את יציבותו של היין. ביתר דיוק, האולטרה-סגול משנה את הצבע, הארומה ואף את הטעם משום שהקרינה יוצרת חומרים שליליים ליין, בעיקר תרכובות גופריתיות הגורמות לניחוחות שזכו לשמות יצירתיים כמו "ריח ים", המציין ניחוחות של סביבת דגים, "סוס מת", המזכיר כימיקלים המשתחררים מסוס כזה, והידוע מכל משיעורי המעבדה בכימיה בתיכון: "ביצה סרוחה", תרכובת של מימן גופריתי (S 2(H. בררר..., מה זה לא מומלץ! אז מה עושים? מונעים או מפחיתים דרמטית את חדירת האור ליין, נכון! הצבע!
המחקר מראה כי זכוכית שקופה מעבירה כ 90% מקרינת ה UV. בקבוק ירוק מפחית דרמטית, לכ 70% ובקבוק חום בולם אותה כמעט לחלוטין. ואכן, מרבית היינות המתיישנים נמצאים בבקבוקים כהים והיינות הלבנים והסמוקים בבקבוקים שקופים המציגים לראווה את הצלילות והצבע הבוהק האופייני להם.
בוודאי שמתם לב להבדלים משמעותיים במשקלם של בקבוקים שונים. מדוע? ובכן, אין כאן שום דבר בעל משמעות ייננית כלשהיא, אלא שיווק ומיתוג, או כמו שכתב מישהו "לא כל הבקבוקים נולדו שווים...".
מתברר כי משקלו של בקבוק יין ב 1970 היה קצת פחות מ 1.6 ק"ג ואילו כיום הבקבוקים הממותגים שוקלים 1.9 ק"ג וחלקם אף הרבה יותר, הפרש המתבטא מיידית במשקל האריזות והמשטחים לשינוע – וכך עולה מחיר השינוע וכמובן הצרכן רוכש יין יקר יותר – ומשלם עבור זכוכית והובלה.
ומה באשר לצווארי הבקבוקים? שמתם לב לשינויים שונים? ובכן, ישנם 2 ארגוני תקינה, CETIE האירופי שהתאגד ב 1960 ו GPI האמריקאי שנוסד ב 1919 לתקינת כל מיכלי הזכוכית באשר הם. ברור, לכן, כי היצרנים הענקיים עובדים על פי התקינה "שלהם" – כך Saint-Gobain בצרפת ו Owens-Illinois בארה"ב ועל אף שההבדלים אינם משמעותיים נאחזת כל יבשת בתקינה שלה. יצרני הפקקים, אגב, מתאימים את הממדים כן שהפקק יידחס באופן כמעט זהה לצווארים השונים.
ומה עם הגדלים המיוחדים המטורפים? מעבר לבקבוקים שבתמונה משווקים לצרכים מיוחדים, לשיווק ומיתוג ולתצוגות שונו גם בקבוקי Melchior בתכולה של 24 בקבוקים רגילים, Solomon בתכולה של 26 בקבוקים, Sovereign בתכולה של 33.3 בקבוקים, Primat or Goliath בתכולה של 36 בקבוקים והענק מכולם Melchizedek המכיל 30 ליטר, תכולה של 40 בקבוקים.
הנה על רגל אחת של הגביע שבידכם עיקר סיפורו של הבקבוק שלידכם. התבוננו בו וצפו לשינויים מוזרים מדי פעם.
