השם עמוס הדס אינו אומר רבות לחובב היין הממוצע, אך אומר המון והינו בעל משמעות עמוקה מבחינתם של כמעט כל המעורבים בענף היין הישראלי. הידיעה על פטירתו העבירה לפיכך גל של צער בין אנשי הענף.

אם להגדיר את פרופסור הדס במספר מילים, נדמה לי שההגדרה המתאימה ביותר לגביו היא שהיה אדם שופע ידע, שופע – במידה כזו שהיה מלא כל כך בידע, עד שנדמה היה שהידע עולה על גדותיו ונשפך החוצה כמעיין מתפרץ – מועבר על ידי עמוס בחפץ לב, לכל מי שרק מוכן היה להקשיב. עמוס היה איש סקרן ותאב דעת, חוקר בנשמתו, יציב ונחרץ בעמדותיו המלומדות, בתחומים המחקריים והפילוסופיים ובכלל זה בנושאי יין ועמד על דעותיו אלו, לעתים בתקפות, אך לעולם בנימוס ובכבוד, בדקדקנות ובאופן מעמיק כהרגלו. לצד ידענותו הגדולה, היה עמוס איש שיחה מקסים, שמח להשיא עצה, נעים הליכות, עם חיוך תמידי הנסוך על פניו וצנוע. צניעותו זו בלטה בעיקר על רקע העובדה שפרופסור הדס היה מומחה בקנה מידה עולמי בכל הקשור לגפן היין ולגידולה, לרבות בנושאים היסטוריים, ארכיאולוגיים, באשר למדע ייצור היין ובנוסף לכל אלו גם טועם יין מהשורה הראשונה, וזוהי רק תמצית הדברים.

רשימת תאריו והישגיו האקדמיים והמחקריים של פרופסור עמוס הדס מרשימה וארוכה: גמלאי משרד החקלאות ופיתוח הכפר; מנהל המחקר החקלאי, מכון למדעי הקרקע המים והסביבה, בית דגן; פרופ' אמריטוס, נספח, באוניברסיטה העברית, פקולטה לחקלאות, המח' לקרקע, רחובות; מוסמך לחקלאות, נושא ראשי קרקע ומים משני מטעים נשירים, כרם וזית; דוקטורט בפיסיקה של קרקע; לימודי מתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ומכון פיינברג, מכון וייצמן, רחובות; לימודי מטאורולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ועוד. עמוס פרסם מאות מאמרים בישראל ובעולם, ביצע עשרות דוחות מחקר, כתב את הספר הנפלא "הגפן והיין בהיסטוריה והארכיאולוגיה של ארץ ישראל", (2008) עליו זכה בפרס האיגוד הבינלאומי ליין ה - OIV היושב בפריס, לספרים בנושאי יין והיסטוריה. בשנת 1984 הוכר כ"חוקר השנה" על ידי מנהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות בית דגן, היה "חבר כבוד" של האגודה האמריקאית למדעי הקרקע, ארה"ב. בשנת 2015 זכה עמוס בפרס על "מפעל חיים בתחום היין" מטעם תחרות היין הבינלאומית "טרה וינו". פרופסור הדס שימש בתפקידי הוראה שונים בתחומים מגוונים ובהם מטאורולוגיה חקלאית, הפיסיקה של הקרקע, אקלים וקרקע הכרם, בין היתר, במרכז ההדרכה של השרות המטאורולוגי בבית דגן, בפקולטה החקלאית ברחובות ובמגמת היין של מכללת קצרין.

את עמוס הכרתי כבר לפני שנים, ואולם היכרותנו התעמקה עת עמלנו יחדיו על פרויקט רישום כינויי המקור (אפלסיון) לאזור היין "יהודה". עמוס היה כמובן מבחינתי הבחירה הראשונית והטבעית כאשר דרוש היה מומחה מן השורה הראשונה אשר יכתוב חוות דעת שתעסוק באפיון הייחודיות שבאזור היין וביינותיו. כמי שהיה נכון תמיד לכל משימה מחקרית וכחובב גדול של יקבי, יינני ויינות האזור, נרתם עמוס למשימה בשמחה רבה וביצע אותה ביסודיות שהייתה אופיינית לו כל כך. במסגרת עבודותינו המשותפת העביר לעיוני חומרים רבים, כאלו שפרסם וכאלו שטרם הספיק לפרסמם, יעץ עצותיו ותרם רבות לחשיבה הכוללת באשר לאופן שבו אמורים הדברים לבצע, הן בשלב הליכי הגשת הבקשה והן לאחר מכן. לא בכל נושא הסכמנו, אולם עמוס היה תמיד פתוח להקשיב, לשמוע ולקיים שיח על הנושאים שהתעוררו.

באחת משיחותינו בשלבים הראשונים של העבודה, סיפר לי עמוס כי כבר מצא ביסוס מדעי ברור להבדלי הטרואר בין אזור יהודה לבין אזורי היין בגליל ובשפלה, אך כי הוא מתקשה עדיין לבסס באופן מדעי את ההבחנה, אשר אין לו ספק שהיא קיימת, מול אזור הגידול של השומרון, בהיותו בעל מאפייני אקלים וקרקע דומים. "אבל אל דאגה" סיכם את שיחתנו בביטחון "אני עוד אמצא" ואכן, בשיחה מאוחרת יותר פירט בפני בהתרגשות ובהתלהבות את ממצאיו ולפיהן את קיומו של הטרואר השונה ניתן לבסס על השוני באגרו אקלים, כלומר על פי צמחיית הכיסוי הטבעית השונה. חוות הדעת שכתב עמוס הייתה כמובן מלאכת מחשבת מאלפת, והיוותה נדבך חשוב לתמיכה בבקשות לרישום כינויי המקור. עמוס לא הסתפק בכך, ולכשאושרו כינויי המקור העלה שורה של הצעות מעשיות לגבי האופן שבו יש ליישמו ולקדמו.

עמוס לא היה איש צעיר (בפטירתו היה כבן 87) ובשנים האחרונות התמודד עם מחלות קשות. עם זאת, הרי שבשיחותינו ובמפגשים שהיו לנו מדי פעם תמיד היה נמרץ, מלא התלהבות מפרויקט חדש שהתבקש לבצע או מרעיון חדש למחקר או לכתיבה, עם זיק נעורים בעיניים, ולא נותן לדבר לעצור אותו (לכל היותר מעט לעכב). בשל כך נדמה היה שיישאר עמנו תמיד, שהרי נותרו לו כל כך הרבה נושאים לחקור, שאלות לשאול וקושיות לפתור, משימות להשלים ורצון כה עז להוציא אל הפועל את כל תוכניותיו. למרבה הצער, עמוס לא הספיק להשלים את כל משימותיו ואילו אנו - שהיינו צמאים לשמוע את כל מה שהיה לו להשמיע –למרבה הצער, כבר לא נזכה להשכיל ממנו עוד.

פרופסור עמוס הדס ז"ל, מי שהיה ללא ספק מאושיות ענף היין הישראלי ומעמודי התווך שלו, יחסר מאוד לענף וייחסר גם לי באופן אישי. יהי זכרו ברוך.

מערכת איש הענבים משתתפת בצערה של משפחת הדס.

אם אין נביא, נביא אנחנו נביא | מאת: קובי קלייטמן | פורסם ב 21.06.2015
פרופ' עמוס אידיסיס הדס היה רוצה שתעשיית היין הישראלית תנהג מעט אחרת והוא מוכן לחקור, לכתוב ולייעץ בכל נושא שיוכל לקדם את התעשייה שכל כך יקרה לליבו מזה מספר עשורים, רק תנו לו את ההזדמנות… להמשך לחצו כאן