סומלייה 2017  |  צילום: דיוויד סילברמן

סומלייה 2017 היא תערוכה רלוונטית מאין כמוה ובעצם היחידה בישראל המאפשרת לאנשי ענף היין להסתובב ולסובב בינם ובין עצמם. לפני הכל, זהו מפגש עסקי שבו תרים אחר שיתופי פעולה, מכירות ושיווק. מעבר לכך, מקומם של יין טוב ואוירה שמחה מובטח בהחלט (וודאי ככל שנוקפות השעות). השנה הייתה לי תחושה שהתערוכה גדלה, אולם "תייר" אחר שפגשתי הסב את תשומת ליבי לכך שייתכן וכמות היבואנים גדלה ואולי נוספו עוד כמה יקבים קטנים לתערוכה, אך בפועל התערוכה נותרה כשהייתה.

צווי נפקדות ותעודות לשבח
מבט חטוף במציגים הותיר אותי עם שאלה לא פתורה שמלווה אותי גם בתערוכות ותחרויות אחרות שהיו כאן בחודשים האחרונים – מדוע מקומם של יקבים גדולים, כמו ברקן וכרמל, נפקד מרשימת המציגים? מדוע יקבים ידועים כמו טפרברג, הרי גליל, קסטל, פלם או יקבים למשל מאזור זכרון יעקב והמועצות הסמוכות, המונים למעלה מ 7 (למעט תשבי) לא הציגו? את התשובה אינני יודע. אחד מיצרני היין קבל באוזניי על מחיר הדוכן, אבל אני מתקשה להאמין כי זו הסיבה האמיתית, הרי מדובר בתערוכה שמטרתה הסופית מכירות ואין מדובר בעוד אירוע טעימות לקהל הרחב. למי הפתרונים?

מאידך, היבואנים שקד, הסקוטית, קיפיס, סארו (שימו לב טוב ליינות הסלובנים המקסימים), צור סוכנויות ועוד הציגו את מרכולתם בצורה יפה מאוד ומכובדת. שאפו. זה בדיוק האירוע בשבילם. המתחמים של יקבי רמת הגולן, תבור ובנימינה היו בהחלט ראויים ורחבי ידיים וניכר שכפי שראינו בתחרות הטרה וינו השנה, גם מקומם של היקבים המנוהלים בידי הזרמים הדתיים השונים הולך ועולה. חבל שיקבי רמת הגולן לא הציגו למשל את יינות סדרת בראון הנהדרת.

צילום: דיוויד סילברמן

שוב הפולני מתלונן? כן. ככה אני
אם יש דבר שמכעיס אותי, הוא דבר שדווקא אינו קשור לתערוכה ודומה כי כבר התייחסתי אליו בעבר. תרבות ה UTT (מתחת לשולחן Under The Table). אמנם מדובר בתרבות שכנראה גדלה יחד עם התרבות הכללית של קברניטי המדינה (לכאורה כמובן), אבל נמאס לי לראות את ה"בקבוקים המיוחדים" נשלפים מתחת לשולחנות ונמזגים בהיחבא לתוך כוסות הטעימה. זה מגעיל, זה שגור וצריך להפסיק עם זה. אתם רוצים להציג יין טוב? תציגו! על השולחן! בשנה שעברה פגשתי בתערוכה במישהו שבמקום לשכור דוכן, שיווק את היין שלו מתוך שקית פלסטיק בה החזיק בקבוקים והילך כמו הדמות מרחוב סומסום שרצתה למכור אויר בשקל. הערתי לו על כך בעדינות ושמחתי לראות שהשנה לא נתקלתי בהזויים שכאלו. טענותיי אינן כלפי מארגני התערוכה חלילה, אלא כלפי אותם מציגים סוררים שהפכו את הנוהג לנורמה.

הצטערתי גם על כך שמיזם יין נטו שיוצג על ידי שלושה יקבים (אלא אם פספסתי מישהו) לא הובלט מספיק. אולי בשנה הבאה יוצב דוכן משותף לכל חברי המיזם? עצם המיזם, חשוב ככל שיהיה, מהווה בשורה התחתונה גם פלטפורמה מכירתית.

צילום: דיוויד סילברמן

תחרות תפריטי היין
בשני משפטים – רעיון מקסים בשילוב שופטים מקצועיים וראויים ביותר, אך עם קריטריונים לא ברורים לחלוטין. צריך להשקיע עוד מחשבה בנושא ובהחלט להמשיך ביוזמה.

והנה עוד כמה משפטים. אני לא יודע כמה תפריטי יין הוגשו לתחרות, המארגנים לא נקבו במספר, אבל סיפרו כי יחסית לתחרות המתקיימת לראשונה, הוגשה להם כמות נכבדת. רוב הקטגוריות היו ברורות, אם כי לא ברור מה הקריטריונים שעמדו מאחורי הבחירות, רוצה לומר, לא ברור כיצד נותחו אותם תפריטים. הקטגוריות היו תפריט היין הכשר, תפריט בו היינות נמכרים במחירים ראויים (VFM – Value for Money), המסעדה עם מרתף היין הטוב ביותר, תפריט היין בכוסות, תפריט יין מצטיין בביסטרו / בראסרי / בר יין, תפריט היין הטוב ביותר (ארצי). עד כאן קטגוריות ברורות.

אז איפה הבעיה? יש שתיים כאלו. הראשונה, כצופה מהצד, נראה שהיה ניסיון שלא להעליב את הקולגות מהתעשייה ולכן לצד הזוכים בקטגוריות חולקו גם ציונים לשבח. בקטגוריית תפריט היין הטוב ביותר, בו זכתה מסעדת נורמן והסומליירית שירה צידון, זכו עוד חמש מסעדות בציון לשבח (טוטו, יפו תל אביב, מסה, קלואליס והוטל מונטיפיורי). יכול להיות שאני טועה, אך זו הייתה התחושה ורבים נעו בחוסר נוחות בכיסאותיהם. חבל, זה מוריד מערך התחרות, אלא אם ייקבעו מקומות ראשון, שני ושלישי. ניתן לצפות בתוצאות התחרות באתר סומלייה.

בעיה שניה הייתה עם חלוקה מפתיעה של הארץ לאזורים בבחירת תפריט היין הטוב ביותר. הקטגוריות היו "אזור צפון", "אזור השרון והחוף", "ירושלים". לדעתי מדינת ישראל התכווצה ואיבדה לפחות את שטחה הדרומי. אם לא הגיעו תפריטים דרומית, או מזרחית "לחוף", היה מקום לציין את זה במעמד התחרות. אם הגיעו ולא היו ראויים דיו, ההחלטה של המארגנים שלא להעניק פרס בקטגוריות החסרות מפספסת את המושג תחרות, שהרי הטוב ביותר מבין השחקנים אמור לזכות, אין זה אומר שהוא בהכרח טוב. אני למשל מספר בדיחות גרוע, אבל מתוך כל המספרים הגרועים אני הטוב ביותר. מה זה אומר?

היום כוניתי על ידי מנהיגינו העליון, בולשביק וציד, אז שמתי את כובע הפרווה, עליתי על סוס ודהרתי להיכל התרבות, הוצאתי מנדני את פנקסי והתחלתי לרשום לי את רשימותיי. מצאתי תערוכה מאורגנת למשעי, המון אנשי תעשייה, הרבה חיוכים ושיחות על עסקים. יין טוב היה שם, חלקו חדש לי וחלקו מוכר. עזבתי בתחושה של רצון לראות את התערוכה גדלה ואת ענף היין בכללותו מתבגר ומוצא את הדרכים להגיע אל הקהל הרחב.