צילום: אריאל אריאב

ירושלים. כנראה המקום היחיד בארץ בו בערב של הראשון של חודש ספטמבר אין צורך לקרר את היינות הלבנים. צינת הערב הירושלמית, שיטוט רגלי בגן מוזיאון ישראל בין עצי הזית לפסלים הסביבתיים, אורותיה של העיר המתנוצצים סביב. תפאורה יפה מזו לעריכתו של פסטיבל יין מוצלח - קשה למצוא. אם מוסיפים לכך את הערך המוסף שמקנה המוזיאון - פתיחת תערוכת הורדוס בשנה שעברה, ואילו השנה מיצג מגדל קני הבמבוק המדהים, אשר צמרתו חולשת על דוכני היין ועל הטועמים הרבים המסתופפים ביניהם, וכן, נכון, כמעט שכחתי, גם מגוון רחב של יקבים ויינות איכותיים וטעימים - מתקבלת תוצאה של ערב שמח ומהנה. זו השנה ה 11 ברציפות שבה ירושלים מצדיעה בגאון לתעשיית היין הישראלית, ומבקרי הפסטיבל בתורם מצדיעים ליינות וגם לירושלים.

תפאורת הרקע אינה הייחוד הבלעדי של פסטיבל ירושלים. מאפיין ייחודי נוסף ניכר באורחי הפסטיבל. "עכבר הפסטיבלים" המצוי, כבר למד לדעת כי אוכלוסיית משתתפי פסטיבלי היין בישראל באתריהם השונים, לאורך החוף, בדרום ובצפון - בדרך כלל הינה דומה למדי ורבים מן הפרצופים מוכרים. הפסטיבל הירושלמי שונה גם מבחינה זו- לקהל הסטנדרטי מצטרפים המוני צעירים במיטב מחלצותיהם, רבים מהם חובשי כיפות, או בצד הנשי - מצנפות צבעוניות ואופנתיות, ולעתים נדמה שהנך סב בין דוכנים בקליפורניה, אוסטרליה או אפילו דרום אפריקה. ליד דוכני יין רבים, השאלה הראשונה שנשאלו הייננים והמציגים לא היתה השאלה השגרתית: "כמה זמן שהה היין בחביות עץ?", אלא דווקא: "Do You Speak English?", רק בהמשך הגיעו ובאנגלית, השאלות המוכרות ביחס לזן, לכרם וגם לעץ. פסטיבל ייחודי כבר אמרתי?

נדמה שבפסטיבל השנה, הייתה להיטותם של המבקרים הרבים לחגוג עם כוסית יין בידם גבוהה מן הרגיל. אולי בשל דחיית הפסטיבל לנוכח המלחמה שנפלה עלינו פתאום, או לנוכח השקט (אפילו אם זמני) שבא אחרי הסערה (ובתקווה שלא לפני הסערה הבאה), אולי סוף הקיץ שאת אותותיו ניתן כבר לראות ולהריח. מכל מקום, החיוכים היו רבים, האווירה נהדרת ואפילו כתבי היין המורגלים בפסטיבלים, נראו הפעם זחוחים מן הרגיל.

דוכני יקבי הדרום אשר נקבצו להם יחדיו בסמוך לכניסה למתחם היין, ריכזו מטבע הדברים תשומת לב רבה. בין טעימה לטעימה ודיונים על כרם, חביות, פירותיות ועפיצות, נשמעו לא מעט שאלות וסיפורים על רקטות, ממ"דים ונפילות (ביקב צימבליסטה בתוך הכרם ממש). בין סיפור קרב אחד למשנהו, ניתן היה לטעום יינות טובים מאוד וחלקם מיוחדים, של יקבי הבוטיק: צפרירים, יפו, לב הכרם - תמיר, מרשה, דוכתא, קדמא וצימבליסטה.

בסמוך לדוכנים של יקבי הדרום שכן זה של יקבי רקנאטי, שהציע לטעימה גם יינות בכירים ועטורי פרסים של היקב, וגם טעימה ראשונה מהשרדונה החדש, שעדיין לא הגיע למדפי החנויות. יקב תבור עם דוכן מרכזי גדול, ודוכן נוסף ליין המבעבע שלו "פנינים", הציג לטעימה מגוון יינות, כולל מסדרת "אדמה II" היוקרתית של היקב. בדוכן של יקב הרי גליל - הפתעה, בנוסף ליינות המוצגים לטעימה, בכל שעה עגולה נפתחים לטעימה בקבוקים מיוחדים נוספים. אני זכיתי להגיע בשעה העגולה של "מירון 2008" וליהנות מיין המתיישן היטב. כיאה לגודלם, הקימו הן יקבי כרמל, והן יקב רמת הגולן דוכנים מרשימים, שהציעו מכל טוב.

כמו בימים עברו, בהם שכן בירושלים בית המקדש ומרחבי הארץ כולה העלו אליו הכורמים את מיטב תוצרתם, היצע היין בפסטיבל מגיע אף הוא מדן ועד אילת כמעט. מן הדרום הרחוק הגיעו בקבוקים של יקב רמת נגב (לשעבר קדש ברנע), מן הצפון הרחוק יקב דלתון ויקב אורטל (לנוכח האירועים של הימים האחרונים בגבול הסורי השכן יש לקוות שאנשי היקב לא יצטרכו בקרוב לקבל טיפים מהחבר'ה של יקבי הדרום), מאזור הרי ירושלים פגשנו את יקב ירושלים, יקב גוש עציון (תשאלו על יין הסירה - מורבדר), יקב שילה, פסגות, עמק האלה, הר אדר והר ברכה. כבכל שנה לא נפקדו גם הפעם מהפסטיבל דוכני טעימה מושכי קהל של יקב מוני מאזור צרעה, ושל יקב תשבי שבין בנימינה לזיכרון יעקב. בתווך גם היקבים אמפורה, טוליפ, עמק יזרעאל, מונטיפיורי, רות. בתוך המגוון הרב ובשל אדי היין, אם שכחתי יקב או שניים נוספים - עימהם הסליחה.

לא רק יין ניתן למצוא בפסטיבל היין של ירושלים ואין כל מקום לדאגה - לא תיאלצו לשתות על בטן ריקה. בדוכני האוכל השונים ניתן לקנות בין היתר פיצה, סושי, גבינות ואפשר לקנח בשוקולד גורמה ממפעל הבוטיק "דה קרינה" מרמת הגולן, או בשוקולדים של וולרונה וגם בגלידה מבית רשת ג'לה - רשת גלידריות בוטיק איטלקית בעבודת יד. מי שצמא, אך לאו דווקא ליין, יכול להרוות צימאונו במשקה "אפרול שפריץ" מרענן ומפתה, או בסיידר מבית "באסטרס", שהפך כבר להיות אורח קבוע ובהחלט קרוי, בפסטיבלי היין שלנו.

מומלץ מאוד שלא לוותר, תמורת תוספת עלות של 10 שקלים בלבד, על אטרקציית הפסטיבל - מיצב הבמבוק הענק ה - Big Bambu, של האומנים והאחים התאומים האמריקאיים דאג ומייק סטאן. המיצב הוצג כבר על גג מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, בביאנלה לאומנות בוונציה, במוזיאון לאומנות מודרנית ברומא, במוזיאון נאושימה ביפן וכעת במוזיאון ישראל בירושלים. 7,000 מוטות במבוק, 80 ק"מ של מיתרי טיפוס, 16 מטר גובה, 7 שבועות הקמה אשר יצרו מיצב חוץ-אמנותי, אדיר מימדים. לצורך הטיפוס על מיצג הבמבוק (מניסיון - המגדל יציב בהרבה ממה שהוא נראה) לא דרושות אמנם נעליים גבוהות, אבל מומלץ לא לעלות עם נעלי עקב או כפכפים.

על הפסטיבל מנצחות מספר להקות זמר וקצב (2 הופעות חיות מידי ערב) המנעימות במוסיקה קצבית אל תוך הלילה: להקת "בוסה טריו" במוסיקה לטינית ברזילאית, להקת "אוריינטל לאב" עם מוסיקת פולקלור מרוקנית צעירה אנרגטית ובועטת, להקת סוייאר במוסיקת קאנטרי רוק אמריקאי, The Simon Shaw Band עם גרסות כיסוי ללהיטים ידועים, הרכב Aveva במופע AfroSoul - מוזיקת נשמה עם מקצבים אפריקאיים, מרגאיי עד לאפרו-ביט. להקתThe Rust בלהיטי בלוז ורוקנרול מכל הזמנים לצד שירים מקוריים וג'מג'ומים ספונטניים, בלווית נגנים מקצועיים ווירטואוזיים המעניקים לקהל חוויה ייחודית של מוסיקה חיה במיטבה.

כאשר כל הכיף הזה כלול במחיר הכרטיס - מחיר כניסה של 85 שקלים כולל כוס יין לטעימות שתוכלו לקחת עימכם הביתה - הינו בהחלט סביר. פסטיבל היין של ירושלים - אירוע מומלץ ביותר לסיום הקיץ - 1-4 לספטמבר, מוזיאון ישראל ירושלים.