ביום שישי, עם אוטובוס מלא נוסעים, עשיתי את הדרך מרומא לנאפולי. הטמפרטורה בחוץ היתה כ 40 מעלות כשהמזגן באוטובוס התקלקל. הרגעתי את הנוסעים העצבנים, שבעוד כחצי שעה בלבד נגיע לנאפולי ואז יתוקן המזגן. לג'ובני הנהג אמרתי שיפתח את הדלתות ושניסע עם דלתות פתוחות.

התקשרתי לאיש האופרציה בארץ כדי לעדכן אותו על המזגן והוא אמר לי שמזל שהתקשרתי, כי הוא לא הצליח להשיג אותי. "המלון שהוזמן לכם נשרף הלילה ולאחר מאמצים רבים הצלחנו לארגן לכם מלון בנפולי בפיאצה גריבלדי", אמר האיש.

פיאצה גריבלדי היא לא אחד המקומות המלבבים בנפולי, אבל בשעה כל כך מאוחרת זה היה כמעט נס למצוא מלון. כשכל הנוסעים רטובים מזיעה הגענו למלון, הורדנו את המזוודות בזהירות ועשינו דרכנו ללובי. הנוף מסביב הזכיר מעט מחנה פליטים.

בדרך הקצרה מהאוטובוס למלון נטפלו אלינו מוכרי סמים ונרקומנים שהציעו לנו ממרכולתם, התעלמנו מהם ונכנסנו למלון. הלובי היה צבוע בצבע ורוד מתקלף וישבו בו זונות, שנראו כאילו יצאו מסרט של פליני. הנוסעים היו בהלם. אחת הנוסעות אמרה שהיא חוזרת לאוטובוס ושהיא לא מוכנה להיות במלון הזה, היא עשתה את דרכה ליציאה, אבל האוטובוס כבר נסע כדי למהר ולתקן את המזגן המקולקל.

ידעתי שאני בפיתחה של קטסטרופה. כינסתי את הנוסעים סביבי ואמרתי שאעשה את כל המאמצים להחליף מלון, אבל בשלב זה אין לנו פתרון אחר ושייכנסו לחדרים. בלית ברירה הנוסעים הסכימו.

זוג נוסעים ניגש אלי, הגבר אמר שהם שומרים שבת ושהם לא יוכלו לנסוע. הבטחתי להם שאם אמצא מלון, אלך איתם אליו ברגל. התקשרתי למנהלת חברת הנסיעות בארץ, סיפרתי לה מה קורה ושאני רוצה לחפש מלון אחר. היא אישרה ואמרה שהחברה תשלם כל מחיר עבור מלון אחר. התקשרתי לסטפנו, המדריך הקבוע שלי בנפולי, שדוד שלו בכיר במאפיה באזור. סטפנו הורה לי להמתין במלון ואמר שהוא יגיע כדי לעזור לי. כעבור כרבע שעה הוא הגיע במונית. במהלך ההמתנה בלובי ניסו כמה מהזונות לפתות אותי.

סטפנו הגיע והתחלנו לעבור בין בתי המלון של נאפולי. הערב כבר ירד, השבת נכנסה, והצלחנו למצוא מלון מעולה, שהיה רחוק מאוד מפיאצה גריבלדי, שהסכים לקלוט את הקבוצה. התקשרתי לארץ למנהלת והיא אישרה למלון את התשלום. התקשרתי לג'ובני, הנהג, שיגיע עם האוטובוס למלון, אבל הסתבר שתיקון המזגן יימשך עוד שעות רבות ושהאוטובוס לא יכול לזוז מהמוסך.

עצרנו מונית חזרה לפיאצה גריבלדי, בדרך סטפנו הזמין 15 מוניות שתגענה למלון. ביקשתי מסטפנו שייסע עם הנוסעים למלון והסברתי לו שאני צריך ללכת ברגל עם הנוסעים הדתיים. סטפנו ספק ידיים ועשה עם אצבעו תנועה סיבובית של בורג על ראשו ואמר לי שאני לא נורמלי. "זה רחוק מאוד והאזור פה לא סימפטי" אמר.

הגענו למלון. התקשרתי לכל החדרים והוריתי לנוסעים לרדת עם המזוודות. לזוג שומר השבת אמרתי שיישלחו את המזוודות עם אחת המוניות ושנלך יחד ברגל למלון. הבהרתי להם שהמרחק למלון הוא כ 5 ק"מ וביקשתי שייתנו את כל הכסף שאיתם לאחד מחברי הקבוצה, כי מאוד לא בריא להסתובב פה בחשיכה עם כסף בכיסים. הנוסעים שומרי השבת נראו סחוטים ועייפים וזה לא פלא, היום שעברנו היה מתיש וכעת עוד המתינה לנו צעדה של שעתיים בחום כבד ובאזור שתיירים לא נוהגים להסתובב בו.

בינתיים סטפנו התקשר לומר שהכל בסדר, שהוא הגיע למלון ושכל הנוסעים אוכלים ארוחת ערב משובחת שדאגתי להזמין להם כפיצוי על היום המתיש. הוא אמר שהוא ימתין לי במלון, אמרתי לו שייקח לי הרבה זמן להגיע, אבל סטפנו ענה שהוא לא ממהר.

יצאנו מהמלון לכיכר, חנתה שם ניידת משטרה וכשהתקרבנו אליה יצא שוטר וביקש לראות את הדרכונים שלנו. אמרתי לו שאנחנו תיירים ונתתי לו את שם המלון החדש. השוטר הנהן בראשו, אמר שהמלון רחוק מאוד ושהוא ממליץ לנו שלא ללכת פה ברגל בחושך כי זה מסוכן ושהוא מוכן לקחת אותנו למלון שלנו.

תרגמתי לזוג את דברי השוטר ואמרתי להם שאני משאיר את ההחלטה בידיהם. הגבר אמר שפיקוח נפש דוחה שבת וכנראה שאלוהים שלח את השוטרים, כי אין לו כוח ללכת ברגל. לבסוף השוטרים לקחו אותנו למלון, כשהגענו הודינו להם בחום, הצעתי להזמין אותם לשתייה במלון, אך הם סירבו בנימוס, נופפו לנו לשלום ונסעו. סטפנו חיכה לי בלובי. "הגעתם מהר" אמר בחיוך. סיפרתי לו איך השוטרים הביאו אותנו וסטפנו אמר ששוטרי נפולי ידועים באדיבות שלהם. "שטויות, זה רגיל". הוא אמר שבן דוד שלו מחכה לו בטריטוריה ליד המלון, אמרתי לו שבעוד כמה דקות אצטרף אליהם. כשנכנסתי לחדר האוכל של המלון, כדי לוודא שהכל בסדר, הנוסעים מחאו לי כפיים.

לאחר שהנחתי את הציוד בחדרי במלון, מיהרתי לטרטוריה שאליה הלך סטפנו. ראיתי אותו יושב לשולחן עם שני שוטרים, כשהתקרבתי לשולחן ראיתי להפתעתי שהוא יושב עם שני השוטרים שהביאו אותנו למלון. סטפנו חייך ואמר "תכיר בבקשה את ויצנ'זו הבן דוד שלי". נדהמתי, "איזה צירוף מקרים" אמרתי בהתרגשות, תוך שאני מחבק את ויצ'נזו ואת השוטר השני, סטפנו תירגם להם את דברי והשלושה פרצו בצחוק. "אתה לא מבין", התפקע סטפנו מצחוק, "השוטרים לא היו שם במקרה. כשאמרת לי שאתה מתכוון ללכת עם הנוסעים ברגל, התקשרתי לויצ'נזו, וביקשתי ממנו שלא ייתן לכם ללכת ברגל".

סטפנו הוסיף באיטלקית: "Solo asini non amano le cose buone" (רק חמורים לא אוהבים דברים טובים). הרמנו כוס יין בברכת "סלוטה".

מסתבר שלא "אלוהים שלח את השוטרים", כמו שאמר הנוסע הדתי, אלא שלאלוהים יש כנראה שליחים בכל מקום ובנפולי הוא בחר בסטפנו. מאז אני קורא לסטפנו סנטו סטפנו.