צילום: דיוויד סילברמן

כבכל שנה, אנו מסכמים את השנה החולפת, את האירועים המשמעותיים עם האנשים הבולטים, וגם לא נפסח על הדברים שעדיף אולי להשאיר מאחורינו. הבציר שהוקדם במעט השנה הסתיים כמעט ללא פגעי מזג אויר משמעותיים, כמות היקבים הולכת וגדלה, היבוא הופך מגוון יותר ויותר והכבוד לו זוכים יינות ישראל בעולם מעלה את קרנה של התעשייה המקומית והמדינה, כמה חבל שהמדינה לא נותנת את הכבוד הראוי לתעשייה הזו, עדיין, שוב כמו בכל שנה.

9 המופלאים שבלטו השנה בתעשיית היין
אי אפשר לפתוח רשימה כזו מבלי להציב את ערן פיק בראשה. הישג אישי מרשים והישג שגרם לכל התעשייה לנפח את חזה, הוא כמובן תואר MW  שהוענק לראשונה למומחה יין ישראלי. באותה הזדמנות מונה ערן גם למנכ"ל יקב צרעה שהוא ייננו הראשי. מעלות רבות לערן אולם אפשר שהבולטת בהן היא צניעותו שאולי היא בין הגורמים שהובילו אותו אל היעד הנכסף וההכרה הלאומית והבינלאומית. כמו ביצירת היין כך גם בקבלת התואר.

הישג שני הוא הצלחה כלכלית פנומנאלית, ז'ק בר, יו"ר ומנכ"ל טמפו, הצליח להפוך השנה את יקב ברקן לגדול ביותר בישראל ולהחליף מנכ"לים בצורה החלקה ביותר (כלפי חוץ לפחות) שעולה על הדעת. רק בחודש הקודם דיווח אביב לוי בעיתון גלובס כי ברבעון השני של 2016 קפצו הרווחים של פעילות יקבי ברקן ב 38% ל 10 מיליון ₪, אחרי צמיחה של 20% בהכנסות, ל 41 מיליון ₪. מישהו הרגיש? לא ממש... ככה עושים מהפכות, בשקט.

לשלישי ברשימה מגיע שאפו גדול בתחום היבוא. שריאל שני, מנהל מחלקת היין של חברת הכרם, הצליח להחדיר השנה את ה"מותג" שאבלי לישראל. הדבר מתבטא בפורטפוליו של חברת הכרם ועוד יותר מכך בעובדה שהיינות נוכחים בכל - תפריטי יין, אירועי יין, עיתונות ואתרים מקצועיים, כולם כתבו השנה על שאבלי.

עמית סלובטיק הוא הרביעי שלנו. הנה שם שכדאי להכיר כי מר סלובטיק, בעלי "יין בעיר", הצליח השנה בפתיחת 10 סניפים חדשים, החל לעסוק בייבוא ונראה שהוא עדיין לא שלף את כל השפנים שבכובעו. רשת "יין בעיר" נמצאת כמו שאומרים בכל מקום ואתר ונותר רק לצפות למשהו גדול נוסף.

מעט נשים, רעש גדול
חמישית, אורנה בן חיים, בעלת משרד יחסי הציבור ראויה מאד לאזכור בין אנשי השנה שלנו. בין הלקוחות הגדולים של אורנה, רשת חנויות דרך היין ונראה שהיא עושה חיל בתחום זה בעזרת אלי פרכטר ושאר צוות משרדה.

שישית ברשימה היא אחת שמחד זכתה בפרסים יפים עבור היין שהיא ובעלה רוקחים ומאידך קילקלה השנה את מצב הרוח בתעשייה עם החדרה של פוליטיקה אופורטוניסטית לעולם היין הישראלי, גם אם לא ממש התכוונה לכך. כן, הכוונה לורד בן סעדון שיחד עם בעלה מטפחת את יקב טורא שברחלים. תחרות טרה וינו דווקא פינקה את יינותיה בפרסים אולם מאידך גרמה היא נזק, כשהתראיינה נגד מדריך היין האישי של יאיר גת וגל זוהר, מה שהביא כמה פוליטיקאים שגילו את פרצופם האמיתי לרתום את עגלת האופורטוניזם הפוליטית, לצאת בהצהרות חסרות כל שחר, לפזר הבטחות שווא, לגרום למהומה על לא מאומה וליצור הרבה דיונים על מקומם של היקבים המצויים מעבר לקו הירוק שלא היה בהם כל צורך, וודאי שלא בישראל.

צילום: דיוויד סילברמן

ועוד שני ברנשי יין
הנר השביעי הוא לא אחר מאשר רועי הראל, מנהל השיווק של יקב טפרברג, על מהפכה אמיתית בשיווק יין: מיתוג מחדש של סדרות היין, ייצוג היקב באמצעות הדגשת האות "טית", הצעד הגאוני של תוויות אישיות לקראת ראש השנה ועוד. בל נשכח שיש לזקוף לזכותו גם את היותו אחד ממארגני הדוכן הישראלי בתערוכת ProWein, עליו כבר נכתב לא מעט. ובעודי כותב שורות אלו, צעד חשוב נוסף פורסם ביז' באלול השנה, חתימת הסכם עם תיאטרון בית לסין לפרסום יין תוך עקיפת חוק האלכוהול המטופש.

שמיני, הוא קולגה, עיתונאי. יש שיאמרו "ציפורה" של תעשיית היין ויש שיאמרו האיש שפיו וביציו שווים. אלון גונן, בפינתו "השבוע בענף היין" מביא כבר כשנה בכל שבוע, את הסיפורים שמאחורי הקלעים של ענף היין אם בתחום המשפטי, אם בתחום הרכילותי ואם בתחומים שמכעיסים את כולם אבל לאף אחד אין כח לכתוב עליהם כי התעצבנו כבר מספיק (פוליטיקה, בעיות רגולציה ועוד..). אלון גונן, ציפורה שטייף משלנו.

לצד האנשים שעשו את התעשייה השנה וסליחה אם השמטנו אנשים בשוגג, היו גם אירועים מכוננים. כאלו היו זכיות, פרסומים, קמפיינים וגם כמה יקבים חדשים. 

אחד האירועים החשובים לענף היין הישראלי ברמה הבינלאומית הוא ללא ספק הקדשת גליון ספטמבר של מגזין Wine Spectator לישראל. כתבתו של איתי גלייטמן, כתב היין של עיתון הארץ הקיפה את מגזר תיירות היין והאוכל בישראל בצורה מכובדת ובכלל הכותרת "Israel's Transformation, A new generation is reshaping the country's vineyards and winemaking, and quality is on the rise" שנתן העורך הראשי, קים מרקוס לכתבתו במגזין, נראה שאומרת הכל על הדעה המשתנה לחיוב בעולם על המקום שיש לישראל בתעשיית היין העולמית.

תרומה נוספת, שבנוסף לזו המקומית אולי תתרום גם ברמה הבינלאומית (תלוי כמה תיירים ירכשו אותה), היא הוצאתו של "המדריך המקיף ליינות ישראל" פרי כתיבתם של שלושה שותפים יאיר קורן, שגיא קופר וחיים גן. מדריך כתוב בשפות העברית והאנגלית, הרציני והמקיף ביותר מאז נפטר רוגוב ז"ל. כן, זו הכתבה שלי אז מותר לי לטפוח לחברים הללו על השכם ולומר – עשיתם עבודה מעולה, מחכים לספר הבא ולתפוצה גדולה יותר.

מישהו שם לב ש – Bag in a Box (להלן: קופשקית) חזר ובגדול? לפתע פתאום, לשתות יין מקופסא זה לא נורא. יקב טוליפ, יקב ירושלים, יקב בנימינה, יקב בר מאור, יקב מדבר והגדלת היבוא בתחום זה, כולם מעוררים תהיה על התגברות התופעה. השנה האחרונה בהחלט מסמלת את הצעד הזה ומעניין יהיה לעקוב אחר התפתחותו או התרסקותו. יין ולחמניה בקייטנות של המחר?

לצד רנסנס חנויות היין הקטנות המציפות את השוק, חברה אחת מזעזעת את השוק הסיטונאי והפרטי כאחד. חברת פנקו (Paneco) – יין, אלכוהול, בירה ומוצרים נלווים, הכל באתר אחד. החברה החליטה לעשות דאמפינג ברמה כזו שהשמועה אומרת כי לקוחות מוסדיים של יבואני היין הגדולים בישראל, גילו שגם אחרי הנחות, פנקו זולה יותר. כנראה שזה לא ממש מזיז לליאון פאליק, המיליארדר היהודי, בעל החברה וגם בעליה של חברת DFA - Duty Free Americas וכן בעל השליטה ביקב פסגות. בפנקו, מפסידים עכשיו, מזעזעים את אמות הסיפים ומרוויחים אח"כ.

האלכוהול השקט
על החלפת מנהלים שקטה ביקב ברקן והפיכתו ליקב הגדול ביותר בישראל כבר דיברנו אבל על כמויות האלכוהול שמייצר היקב השלישי בגודלו בישראל הלא הוא יקב רמת הגולן, עוד לא דיברנו. אלון גונן הביא לציבור ידיעה שפורסמה לראשונה בעיתון E-food לפיה יקבי רמת הגולן מבקשים למחוק תביעה של רשות המיסים בסך 2 מיליון ₪ שהוגשה כנגדם בגין אי תשלום מס קניה עבור ייצור ומכירת אלכוהול. היקב מצדו טוען על פי הידיעה כי מקור חלק גדול מן האלכוהול בייצור כוהל לחיזוק יין. כמה מהיין שמיוצר ביקבי הגולן מצריך חיזוק באמצעות אלכוהול? זאת לא נדע כנראה עד שהפרשה תתברר בבית המשפט וגם אז לא בטוח.

ובהקשר זה בדיוק, שנה נוספת בלי רגולציה והשנה אפילו כמעט בלי המועצה לגפן היין שהתחבאה לה בשקט, כל כך בשקט שאני תמה האם עדיין יש מישהו בחדריה הגדולים? צחי? יש שם מישהו? מה עשיתם בכל השנה החולפת? עברה שנת השמיטה, האם שמטתם גם את עצמכם?

אני רוצה לציין בהתפעלות רבה, שני קמפיינים שצצו לקראת ראש השנה: האחד הוא זה של יקבי כרמל ששמו את כרטיסי הברכה הישנים, אלו עם הנצנצים האפורים, הפעם כתוויות היין של סדרת סלקטד. זה מקסים, נוסטלגי ואפילו מרגש לראות את התוויות מנצנצות על מדפי רשתות השיווק. השני הוא זה של יקב טפרברג שיצא בקמפיין אינטרנטי שאפשר לכל מאן דהוא לעצב בקבוק יין אישי באמצעות הפיכת התווית לתמונה על פי בחירתו. קמפיין מצוין וצריך היה להאריך את חלון ההזדמנויות שלו כדי לספק את המבוקש.

צילום: דיוויד סילברמן

האקדמיה מקבלת תנופה
אי אפשר לסכם את אירועי השנה מבלי להזכיר את התואר החדש שבראשו עומדים זהר כרם ויותם שרון. אלו הם לימודים ל"מוסמך בינלאומי בגפן וייננות" הנלמדים בפקולטה לחקלאות של המדור ללימודי חוץ באוניברסיטה העברית. משך הלימודים ארבעה סמסטרים, והוא מיועד לבעלי תואר ראשון במקצועות רלוונטיים.

ואמא הייתה שואלת: למה לא מאה?
יקבי ישראל זכו השנה לנחת בזירה הבינלאומית בכל הקשור לזכייה בתארים ובמדליות. יקב תבור נכלל ברשימת 250 היקבים הטובים בעולם של Wine Spectator, צוות הטועמים של רוברט פארקר העניק את הציון 94 לקסטל גרנד וין 2013 ולאלכסנדר אמרולו 2011. מבקר היין מארק סקוויירס מ Wine Advocate העניק  92 לבלאק טוליפ. ויוניה 2014 של יקב מדבר זכה במדליית זהב ב Decanter World Wine Awards 2016 , קברנה סוביניון 1060 סינגל ויניארד של יקב הר אודם השיג מדלית זהב בתחרות Concours  Mondial  De Bruxelles. שניים נוספים הם יקב דלתון שזכה למחמאות מהעורכים של מגזין Wine Enthusiast עבור קברנה סוביניון 2013 (91 נקודות) וזינפנדל 2013 (ציון 90) ויקבי ברקן שזכו בשתי מדליות כסף עבור עלמון (אסמבלאז') וקברנה סוביניון (סופריור).

ואם כבר מדליות וציונים, תחרות היין והכהלים הבינלאומית היחידה בישראל TerraVino, חגגה את שנת העשור שלה. חגיגה אמיתית לתעשיית היין הישראלית ולנציגים מחו"ל. למרבה הצער, התבשרנו לאחרונה על לכתו בטרם עת של מי שעמד במרכזה של התחרות מאז ייסודה, יחד עם חיים גן, Raul Cesar Castellani.

והנה גם כמה יקבים חדשים שעלו ובאו אלינו השנה – יקב היוצר מבית יקב ארזה עם היינן פיליפ ליכטנשטיין, יקב פלדשטיין שהבאז סביבו היה מטורף עוד לפני שהשיק את יינותיו (טרם טעמתי), ככה זה כשהאדם עושה את היקב ולא היקב את האדם. יקב שוקק הפך ליקב דרימיה וחולם להגיע רחוק. יקב גיא אוני, סיפורו של עוד חקלאי שהקים הפעם יקב, לא תנחשו, בראש פינה (גיא אוני). סוגר את הרשימה יקב בניחוח צרפתי: לה סיטאדל דה דיאמנט המתמחה ביינות רוזה ושייך לאיש העסקים לורן אמסלם.

איך נסכם?
זו הייתה שנה של עשייה פורה בצד היקבים לצד אכזבה עמוקה מהעובדה שהענף מתרומם בעולם רק בזכות עצמו ולא בעזרת סיוע ממשלתי ראוי. נכון זה לא היי טק והעסק לא שווה מיליארדים ולכן אינו חשוב מספיק לדעת קברניטי עמנו. עם זאת, יין ישראלי הוא המתנה הטובה ביותר שיש לנציג ישראלי להעניק לאורחו או מארחו ומכאן שמדובר בשגריר הטוב ביותר שיש לנו כיום.