צילום: אייל גוטמן

היקב הוותיק שאינו מצליח עוד לשקוט על שמריו
אין צרכן יין במדינה שאינו מכיר את יקב כרמל ואפשר להסתכן ולומר, שהשם מוכר גם לרבים בישראל שאינם צרכני יין. כרמל אינו רק יקב, כרמל הוא מותג, במידה רבה פיסת היסטוריה ארץ ישראלית ויותר מכך, כרמל הוא גם סמל ואף בבואה של תעשיית היין הישראלית כולה. למי שצריך תזכורת, יקב כרמל (בשמו הקודם "יקבי כרמל מזרחי"), הוקם במצוות הברון אדמונד דה רוטשילד בשלהי המאה ה 19, במטרה לסייע לחלוצי העלייה הראשונה מראשון לציון וזכרון יעקב, בהן הקים הברון מתקני ייצור של היקב. מלכתחילה, היו הכורמים שותפים לבעלות ביקב. משפחת רוטשילד מכרה את אחזקותיה ביקב בשנת 1957, על רקע רצונם של כורמי היקב ויורשי כורמים שנפטרו, לממש את חלקם במניות.

ברבעון האחרון של שנת 2012 התקבלה החלטת אגודת הכורמים והסוכנות היהודית, להעמיד למכירה 47.5% ממניותיהם, שהיוו למעשה את גרעין השליטה ביקבי כרמל. באותה עת עמד מחזור המכירות של היקב על כ 220 מיליון שקלים והיקב היה עדיין הגדול בישראל. עם זאת, נקלע היקב לחובות משמעותיים ולקשיי מימון ואלו בעיקר עמדו מאחורי ההחלטה על המכירה. בשנת 2013 נרכש היקב על ידי קבוצת משקיעים אותה הובילה קרן קדמה בראשות גלעד הלוי, גלעד שביט ואורי עינן. הקבוצה כללה גם מספר בעלי הון יהודים: משפחת יסלזון, קבוצת שוטנשטיין מבעלי אמריקן איגל, ליאו נואי, פייר בסנינו בעל עסקי מזון בצרפת, רמו בן שושן ומשפחת הכורמים ארנס מבנימינה. רכישתו של היקב, לפי שווי של כ 130 מיליון ₪, היוותה עבורו את תחילתה של תקופה רבת תהפוכות, הנמשכת עד היום.

זמן קצר לאחר רכישת היקב בשנת 2013, התבטאו בתקשורת בעלי המניות החדשים ג'יי שוטנשטיין ובנימין יסלזון, הדגישו את הפן הציוני של הרכישה, הרצון להיות מעורבים בכלכלה הישראלית ולפעול להצלחת היקב ולהשבחתו. אחת ממטרות הקבוצה הייתה להרחיב משמעותית את מכירות היין של כרמל בחו"ל, תוך ניצול קשריהם של המשקיעים החדשים. בנוסף, הייתה כוונה להגדיל את הפעילות בישראל, דרך שוק המסעדות ובתי הקפה. כמובן שגם התייעלות נדרשה.

למרות החזון, נראה שמאז החליף היקב ידיים, איין הוא מוצא את דרכו. היקב נתון לחילופי כוח אדם תכופים ובמשרות החשובות ביותר לתפקודו. מי שעוקב אחר פעילות היקב מתקשה לראות כיוון ברור, החובות ממשיכים להיערם, למרות חיתוך בבשר החי ופעולות מכאיבות בהן נקטו הבעלים החדשים והעתיד אינו נראה ברור. כל זאת, תוך כדי כך שיקב כרמל איבד בעשור האחרון רבות מיוקרתו ומנכסיו ולאחרונה איבד אף את ההגמוניה שלו בשוק היין הישראלי, לטובת יקב "ברקן", אשר עקף אותו בכמות הייצור. בימים אלו עובר יקב כרמל סבב נוסף של חילופי גברי משמעותיים וזהו זמן מצוין להרהר במתרחש בין כתליו ולתהות אחר עתידו.

מנכ"ל חמישי בפחות מחמש שנים

חג הפסח מסמל ניקיון והתחדשות ושני סמלי החג הללו לא פסחו השנה על יקב כרמל. היקב ההיסטורי, ממקימי תעשיית היין הישראלית המודרנית, הודיע לציבור על מינויו של מנכ"ל חדש, החמישי במספר במשך תקופה של פחות מחמש שנים, אשר חלפו מאז שעברה השליטה ביקב לקבוצת המשקיעים המחזיקה כיום ברוב מניותיו. לתפקיד המנכ"ל מונה כעת נדב ארנס, שהוא בן למשפחת כורמים השותפה ביקב ואשר כיהן בשנים האחרונות כמנכ"ל חטיבת הקפה של שטראוס. ארנס מחליף בתפקידו את גלעד הלוי, המכהן גם כיו"ר היקב, ואשר מילא את מקומו של ארז פז, אשר סיים לאחרונה כהונה של כשנתיים כמנכ"ל היקב.

חילופי התפקידים בכרמל אינם מוגבלים רק לשדרה הניהולית ולפני שבועות אחדים התבשרנו על חילופי גברי משמעותיים גם בפן המקצועי, עם סיום תפקידו של היינן הראשי של היקב – ליאור לקסר. לקסר, אשר עבד ביקב מאז שנת 2003, היה אחראי בין היתר לסדרת לימיטד אדישן, למדיטריניאן וליינות סינגל ויניארדס ומילא ללא ספק תפקיד משמעותי בהעמדת רבים מיינותיו של היקב ברף האיכות העליון של תעשיית היין המקומית. בימים אלו הודיע יקב כרמל רשמית על מינויו של יפתח פרץ כמחליפו של לקסר. לכך עוד נגיע בהמשך.

מכל מקום, מינויו של עוד מנכ"ל חדש ליקב כרמל וסיום תקפידו של היינן הראשי, לצד מינוי מחליף, מהווים הזדמנות מצוינת עבורנו להביט לאחור על השנים האחרונות רבות הזעזועים והתהפוכות שעברו על היקב שהיה עד לא מזמן הגדול במדינה, וגם להעיף מבט קדימה אל עתידו הלא ברור של היקב.

נדב ארנס הוא המנכ"ל השלישי של היקב המגיע לתפקיד מקבוצת שטראוס וכאמור, החמישי אשר מונה בחמש השנים האחרונות, דבר שוודאי אינו מלמד על יציבות והמשכיות. המנכ"לית הראשונה מטעם הבעלים החדשים הייתה דליה זוננפלד מנדלמן, שאף היא הגיעה לתפקיד מנכ"ל יקב כרמל מתפקיד דומה בחטיבת הקפה של שטראוס. גם המנכ"ל היוצא האחרון ארז פז (ולמעשה ניתן לומר המנכ"ל שיצא, שכן על התפטרותו נמסר כבר לפני מספר חודשים) הגיע משטראוס, מחטיבת הבריאות. בשונה מזוננפלד ומפז, ואפשר שמדובר בלקח שהפיקו בעלי היקב, ארנס מגיע לתפקיד עם רקע לא מבוטל בתחום היין בכלל וביקב כרמל בפרט. ארנס, בן 48 נשוי ואב לשלושה, הינו בן למשפחת כורמים, תושב בנימינה. ארנס מכהן כחבר ועד ההנהלה של היקב בחמש השנים האחרונות והוא בעל תואר ראשון בכלכלה וחקלאות מהאוניברסיטה העברית וכן תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק, מאוניברסיטת סן דייגו. 

למנכ"לית ראשונה תחת קבוצת המשקיעים מונתה כאמור דליה זוננפלד מנדלמן ומעניין לציין שמי שהמליץ עליה לתפקיד, היה אותו נדב ארנס, המנכ"ל העכשווי של היקב, מי שעבד אז תחתיה בחטיבת שטראוס קפה ואף החליף אותה בתפקיד מנכ"לית החטיבה. זוננפלד החזיקה בתפקידה במשך כשנה וחצי בלבד, עד שפרשה בשלהי שנת 2014, ככל הידוע על רקע חילוקי דעות עם חלק מהבעלים, בנוגע לצעדים שיש לנקוט בהם על מנת להשיב את היקב לרווחיות, לאחר שסבל מהפסדים ניכרים בתקופה שקדמה למכירתו.

מוכרים את העבר ובונים את העתיד

יקב כרמל בראשון לציון

בתקופת כהונתה של זוננפלד בוצעה עסקת הנדל"ן הענקית של כרמל – מכירת היקב ההיסטורי בראשון לציון לקבוצת משקיעי נדל"ן, עסקה שבעקבותיה אישרה עיריית ראשון לציון, במהלך נתון לביקורת, הקמת מתחם מגורים ענק על האדמות שהוחזקו עד אז על ידי היקב. העסקה עלתה לכותרות בהמשך גם בשל חשדות לפלילים מצד בכירים בעירייה. עם זאת, נראה שמבחינה כלכלית הייתה זו עסקה טובה לכרמל, שכן בשל המכירה הכניס היקב כ 165 מיליון שקלים. מאידך נמסר, שהיקב השקיע יותר ממאה מיליון שקלים בהחלפת ציוד ומיכון ובפיטורי עובדים, כתוצאה ישירה של המעבר.

צעד נוסף וחשוב שנעשה באותה תקופה, היה קבלת ההחלטה על בניית היקב החדש באלון תבור. חלקו המעשי של צעד זה הושלם לפני כשנתיים, עם עזיבת יקב כרמל באופן סופי את המתחם בראשון לציון ותחילת הפעלתו של היקב החדש והענק בצפון, בהשקעה של כ 85 מיליון ₪, לצד היקב ההיסטורי בזיכרון יעקב, הממשיך לפעול. במקביל, החליט היקב להעביר גם את משרדי המטה שלו לאתר חדש באזור התעשייה של שוהם. העברת היקב מראשון לציון לאלון תבור לוותה בשביתה כללית של עובדי היקב אשר פרצה בערב ראש השנה תשע"ד, לאחר 113 שנים ללא השבתה. השביתה הסתיימה בחתימת הסכם חדש עם עובדי היקב, שהסדיר מחד פיצויי פיטורים נדיבים לעשרות העובדים הפורשים ומאידך, תוספות שכר לנותרים.

מספר חודשים לאחר סיום תפקידה של דליה זוננפלד, מונה למחליפה מי ששימש עד אז כממלא מקומה – רן דוד ואולם תקופת כהונתו של דוד כמנכ"ל הייתה אפילו קצרה יותר מאשר של קודמתו. בחודש נובמבר 2015, לאחר שבעה חודשים בלבד בתפקיד, הודיע היקב על סיום תפקידו של דוד ועל מינויו של ארז פז כמחליפו. אחת המשימות הראשונות אשר הוטלו על פז, הייתה להוציא אל הפועל את העברת מטה היקב ופעילותו המרכזית מראשון לציון למיקומים החדשים. כאמור, ארז פז עצמו החזיק בתפקיד קצת פחות מחודשיים ופרש מתפקידו בחודש אוקטובר האחרון. בתקופת הביניים עד למינויו העכשווי של נדב ארנס, כיהן בתפקיד המנכ"ל יו"ר ההנהלה – גלעד הלוי.

זעזועים לכל רוחב השדרה הניהולית
לא רק מנכ"לים התחלפו בסיטונות בשנים האחרונות ביקב כרמל. חילופי הבעלות והשינויים בעקבותיהם הובילו למעשה לזעזועים לכל רוחבה של השדרה הניהולית של היקב, כך שלמעשה נכון להיום, הוחלף הדרג הבכיר בכללותו. בחודש מאי 2016 התקבלה בהפתעה גדולה הידיעה לפיה אדם מונטיפיורי, מאושיות ענף היין הישראלי בכלל ויקב כרמל בפרט ומי שהפך במידה רבה עם השנים לסמלו של היקב, עוזב את תפקידו ביקב כרמל. עם פרישתו הביע מונטיפיורי את תחושותיו ביותר מרמז, כאשר אמר בראיון לאתר "איש הענבים" את הדברים הבאים: "אני לא יודע מה יקרה עכשיו ביקב, אבל מדינת ישראל צריכה את יקבי כרמל טובים ואיכותיים". בין התפקידים שמילא מונטיפיורי ביקב על פני השנים: מנהל שיווק, מנהל ייצוא ומנהל המחלקה המקצועית ליין.

זעזוע נוסף נרשם בכרמל בסוף שנת 2016, עם פיטוריה של מנהלת היצוא של היקב דורית בן סימון והחלפתה במנהל השיווק לשעבר של יקב רמת הגולן - ארנון הראל. הראל עזב את יקב רמת הגולן בעקבות המהלך של מיזוג המכירות וההפצה של יקב זה עם חברת שקד. ביקורת לא מועטה הושמעה אז נגד כרמל בעקבות המהלך של החלפת בעלת תפקיד מנוסה מאוד ועם קבלות בתחום הייצוא, במי שבא מתום השיווק בישראל ואינו מכיר למעשה את שוק השיווק הבינלאומי. על רקע זה, נראה שהידיעה שפורסמה בתחילת חודש אפריל האחרון בדבר פרישתו של הראל מעבודתו ביקב, לאחר פחות משנה וחצי בתפקיד, אינה מאוד מפתיעה. על פי הערכות מסוימות, עשויה להחליף את הראל בתפקיד אתי אדרי, מנהלת השיווק של יקב יתיר, יקב בן של כרמל.

בחודש יולי 2017 נתבשרנו על חילופי גברי נוספים בצמרת הניהולית של כרמל - פיטוריו של סמנכ"ל המכירות אמיר בר, אף הוא יוצא חטיבת הקפה של שטראוס. בר מונה לתפקידו עוד בתקופת דליה זוננפלד-מנדלמן ובהמלצתה. נראה שבר שילם את המחיר של צניחת מכירות היקב בשיעור עצום של 25 אחוז, אם כי ברור שהוא לא היה האשם העיקרי בכך. יוסי אדרי הוא שמונה לסמנכ"ל מכירות ושיווק רק לאחרונה. אדרי הגיע מטמפו, שם החל עבודתו כאיש מכירות. בשנים האחרונות שימש כמנהל אגף הסחר בחטיבת היין והאלכוהול של טמפו ובנוסף, גם כמנהל חטיבת הקפה (נראה שבעלי המניות של כרמל מוצאים קשר אדוק בין יין וקפה, מעבר ליתרונות הבריאותיים שניתן למצוא בשניהם...). עושה רושם שגם מינויו של אדרי, לצד מינויו של המנכ"ל החדש, מצביעים על הבנה והכרה שאליה הגיעו לאחרונה הבעלים החדשים, בדבר החשיבות של ניסיון קודם בתחום היין והאלכוהול, כאשר מדובר במינויים בכירים ביקב.

ממש בסמוך לפיטוריו של סמנכ"ל המכירות של היקב, סיימה את תפקידה גם מנהלת השיווק שלו, דפנה מילר, לאחר כשנתיים בתפקיד. את מילר החליף רן אסא, אשר בתפקידו הקודם ביקב שימש כמנהל מותג.

יינן חדש

יפתח פרץ

מן הדרג הניהולי בחזרה לדרג המקצועי הבכיר. בימים אלה פורסם כאמור באופן רשמי על מינויו של יינן ראשי חדש ליקב כרמל במקומו של ליאור לקסר והבשורה היא חזרתו ליקב כרמל של היינן יפתח פרץ. פרץ עבד בעבר כשבע שנים ביקב כרמל, עד שעבר בשנת 2013 ליקב בנימינה, שם החליף בתפקיד היינן הראשי את ששון בן אהרון אשר פרש. בתקופתו הקצרה בבנימינה, ביצע שם פרץ שינוי לא קטן. לצד שיפור ניכר של חומרי הגלם – הענבים, גם ביינות הבסיסיים יותר, הצליח לשמר את קו התמחור של היקב – קו המחירים השפוי. אין ספק שמינויו של פרץ תואם מראש עם מנכ"ל כרמל החדש ארנס.

מבחינה זו נראה שפרץ הוא האדם הנכון במקום הנכון, מאחר שנראה שהקו שהוביל ביקב בנימינה הופיע גם ביקב כרמל, אשר החל לשים יתר דגש על סדרות הבסיס, גם מבחינת איכות. זאת, לצד ניסיון לשפר את מצבם בשוק גם של סדרות מעט גבוהות יותר, כמו למשל הסדרה האזורית, תוך הנגשת מחיריהן של סדרות אלו. ביטוי ברור לקו השיווקי הזה ניתן היה למצוא בקמפיין הפרסומי הטלוויזיוני של יקב כרמל לקראת חג הפסח האחרון, אשר הדגיש את סדרות הבסיס "סלקטד" ו"פרייבט קולקשן". חשוב לציין שקו זה אינו נחלתו של יקב כרמל בלבד, וגם יקב ברקן שעקף את כרמל בכמויות הייצור, שם לאחרונה שמו יתר דגש על סדרות הבסיס הזולות יותר.

חילופי מנכ"ל ויינן ראשי ממש באותה עת מהווים מבחן חשוב ליקב, אך גם הזדמנות של ממש, פתח לגיבוש משותף של כיוון ודרך ברורים ליקב. מאחר וקביעתם והגדרתם של אותם דרך וכיוון תנבע מהסכמה הדדית, יהיה זה מן הסתם קל בהרבה להוציא את התכנית המשותפת אל הפועל, ללא חילוקי הדעות האינהרנטיים המאפיינים פעמים רבות מערכת יחסים של מנכ"ל ויינן, אם אלו אינם שותפים לאותן תפיסות ביחס להווה ולעתיד של היקב.

סדרות ותוויות חדשות

הזכרנו את ניסיונו של היקב להתמקד בתחום השיווק, ניסיון שהתבטא גם בהחלפת לא מעט אנשי שיווק בתוך פרק זמן יחסית קצר. בתחום השיווק, ניסה יקב כרמל לבצע בשנים האחרונות מספר מהלכים חדשים, הכל בתקווה להרים את היקף המכירות המתדרדר. אחד מאותם מהלכים בוצע בשנת 2017, על רקע הירידה העצומה במכירות וכמעין תשובה למהלך איחוד השיווק של יקב רמת הגולן ושל האחים שקד. היקב חתם על הסכם להקמת חברה משותפת בשם "משקאות הברון", לייבוא משקאות אלכוהוליים עם חברת "מיקי יינות". בחברה שותפה גם חברת "יין בעיר", המחזיקה רשת סניפים ברחבי הארץ. עם זאת, דובר כאמור על מהלך שעיקרו בתחום הייבוא ולא על מהלך שיווקי פנימי.

מהלך שיווקי פנימי ובעל פוטנציאל, נעשה בשנת 2014 עם הכנסתה לשוק של סדרת היינות החדשה: Carmel Vineyards. היה זה ניסיון ליצור סדרה נוספת המפנה להקשר האזורי, אך מבדלת את עצמה מהסדרה האזורית הוותיקה של כרמל, ומתמקמת גבוה ממנה, כך שאת יינותיה של סדרה זו, בניגוד ליינות סדרה האזורית, לא ניתן למצוא על מדפי המרכולים, אלא בחנויות מתמחות ובמסעדות בלבד. גם מבחינת הסגנון הייתה כאן אמירה, שכן דובר ביינות שהינם ההיפך מבומבסטיים, קלים לשתייה והנותנים תמורה טובה למחיר. בחלוף שלוש שנים מאז הנפקת הסדרה, ספק אם היא תפסה את המקום הראוי לה אצל צרכני היין.

כיוון נוסף אשר נוסה, כזה שהינו הרבה יותר שגרתי במקומותינו ולא תמיד נכון, היה שינוי מיתוג ביחס לסדרות קיימות. ממש לאחרונה הוצג עיצוב חדש לאותה סדרת Vineyards, שאך בקושי הספיקה למצב את עצמה על המדפים. קדמו לכך מיתוגים ועיצובים חדשים לסדרות הוותיקות (Selected (2014 והסדרה האזורית (2017).

כפי שכבר הזכרנו, המגמה המסתמנת לאחרונה היא לחזור לבסיס ולהגדיל את היקף המכירות של הסדרות הנמוכות יותר של היקב, שהינן הלחם והחמאה של כל יקב גדול. אם הדבר מלווה גם בהעלאת איכותם של יינות הבסיס, הרי שמדובר במהלך מבורך, מאחר והגברת סטנדרטיים של איכות אינה יכולה להיוותר נחלת סדרה זו או אחרת בלבד ובהכרח, תוביל לטיוב יינות היקב כולו. לפיכך, כל עוד היקב אינו זונח את ייצור יינותיו האיכותיים ביותר, לצד היינות הבסיסיים ושומר גם על סדרות אלו, הרי שיש לו רק מה להרוויח.

כזכור, מלכתחילה העמידו רוכשי היקב במרכז תכניותיהם את הגברת פלח הייצוא של היקב, תוך שלשם כך ינוצלו קשריהם הבינלאומיים של המשקיעים החדשים. לא ברור עד כמה תחום זה נחל הצלחה ואולם לו אכן היו הציפיות בתחום זה מתמלאות, ספק אם היינו צופים בפיטוריה של מנהלת הייצוא של היקב בשנת 2016.

לאן מכאן? האם תחזור עטרה ליושנה?
מהו הכיוון אליו ילך יקב כרמל בעתיד? ובכן, קשה להשיב על שאלה זו. מצד אחד, נראה שבשנים האחרונות מנסה היקב כאמור להתמקד בהנגשת יינותיו לציבור הרחב בעיקר מבחינת המחיר ובמידה רבה, להפוך ליקב שאת עיקר תוצרתו ניתן למצוא על מדפי המרכולים. ברור שהרווחים הגדולים ביותר נמצאים בפלח שוק זה ואולם מאידך, התחרות כאן גדולה. כל היקבים הגדולים והבינוניים בשוק הישראלי יודעים כיום לייצר יינות באיכות טובה, במחירים השווים לכל נפש.

ליקב כרמל יש גם תפקיד היסטורי מרכזי בענף היין הישראלי, ועושה רושם שבעלי המניות החדשים של היקב לא זכרו זאת עד כה, על אף ההצהרות היפות שהשמיעו בסמוך לרכישת היקב על ידם. יקב שהינו מחלוצי התעשייה הישראלית ומי שהוביל אותה בגאון ובבדידות מזהרת למעלה ממאה ועשרים שנה, אינו יכול להרשות לעצמו צניחה כה מהירה ומשמעותית במיקומו בתעשייה, עד כדי כך שנראה שבאם ימשיך בדרך זו, יהפוך להיות לא יותר מאשר שחקן משנה, במקרה הטוב.

עם זאת, המינויים האחרונים, של בעלי תפקידים בכירים עם רקע וניסיון בענף היין, נראים כמינויים נכונים, האמורים להשפיע לטובה על היקב. כך גם מינויו של יינן ראשי בעל עבר מקצועי ביקב, המכיר היטב ומבפנים את אופן תפקודו ואת ההתנהלות הפנימית שלו. חשוב להוסיף בהקשר זה שלא יכול להיות ויכוח ביחס ליכולותיו המקצועיות הגבוהות של יפתח פרץ, ועל רקע ניסיונו ביקב בנימינה, הינו כנראה גם בעל ההבנה הכוללת הנדרשת באשר להפעלתו של יקב גדול ומחזיק ביכולת להתמודד עם האתגרים הקשים הניצבים בפני היקב בשנים הקרובות.

מעבר לעברו המפואר של היקב, הרי שליקב כרמל יש את הפוטנציאל והתנאים, אם רק יבחר בכך, לשוב ולהיות גורם מוביל ומכוון לתעשייה כולה. ראשית, ליקב כרמים רבים בבעלותו הישירה, או העקיפה, באמצעות כורמי היקב, הפרוסים ברחבי הארץ כולה, דבר שמאפשר לו גמישות גבוהה בייצור יינותיו, בין הקיימים ובין בפיתוח יינות חדשים. לכך יש להוסיף את מבנה הייצור החדש והמודרני באלון תבור, אשר ללא ספק יסייע בהגדלת איכות היינות תוך כדי טיוב תהליך הייצור, שמשמעו גם פריסה נכונה יותר של המשאבים ואפשרות להגדיל עוד יותר את התמורה למחיר, שגם כיום הינה טובה למדי במרבית היינות.

להערכתנו, בהקשר זה של מבנה הייצור החדש והמודרני, יהיה זה נכון מבחינת היקב להדגיש יתרון זה תוך שהוא יוצר לצדו תקינה פנימית מחמירה יותר, כזו אשר כעת, עם המודרניזציה, לא יהיה ליקב קושי של ממש לעמוד בה. תקינה ייחודית ומחמירה עשויה גם לשמש בידי היקב ככלי שיווקי מוצלח, וראו לדוגמה את קמפיין "ללא חומרים משמרים" של מחלבת טרה, אשר תרם רבות לקידום מכירותיה של המחלבה והגדיל באופן משמעותי את פלח השוק שלה.

גם בצד הקליינטורה מחזיק יקב כרמל ביתרונות בלתי מבוטלים. ראשית, מדובר במותג שהוא למעשה הוותיק ביותר בישראל וכנראה שגם החזק ביותר, כך שהבסיס איתן. נקודה נוספת היא השוק הדתי ובעיקר החרדי. במשך עשרות בשנים היוו יינות כרמל את המותג העיקרי הנצרך בקרב שוק זה, גם מאחר והיקב הקפיד להיות קשוב לצרכיו. מדובר בשוק מסורתי, השומר אמונים למותגים וגם כאן, עם שיווק נכון וממוקד, ניתן יהיה להחזיר עטרה ליושנה.

כיקב אשר היווה למעשה במשך יותר ממאה שנה עמוד מרכזי של תעשיית היין הישראלית, אפשר וצריך לצפות ממנו שייקח ויקבל על עצמו חלק מרכזי יותר בהובלתו של ענף היין הישראלי ככזה, בארץ ובחו"ל וכן גם שיהיה שותף פעיל במהלכים להגדלת צריכת היין בישראל. בעבר היותר רחוק, אכן ניסה היקב למלא תפקידים אלו, אך היכן שהוא בעשור הראשון של המאה ה 21, אולי בשל הקשיים הכלכליים אליהם נקלע, הסתגר בתוך עצמו וחדל להוביל את הענף. אפשר שצעד זה היה הסמן הראשוני למה שארע גם בפועל, ירידת קרנו של יקב כרמל ועקיפתו על ידי יקב ברקן.

עם זאת מדובר בגלגל שניתן לחזור ולסובב, כך שכרמל יחזור וייקח את ההובלה, אם לא בכמויות הייצור, אז מן הפן הציבורי, גם כצעד שיווקי. הדבר אפשרי בייחוד מאחר וגם יקב ברקן, הגם שהפך כיום ליקב הגדול ביותר בארץ, אינו שש לקבל על עצמו את התפקיד ומתמקד אף הוא בעיקר בעצמו ובהישגיו. אחת הדרכים בהן ניתן לחזור לתמונת ההובלה, היא למשל ליזום ולהוביל קמפיין לקידום והגדלת צריכת היין בישראל. אין כאן מה להפסיד, אלא רק להרוויח, בייחוד מבחינתם של היקבים הגדולים.

הבעלים החדשים של יקב כרמל משלימים בקרוב חמש שנות בעלות, שנים אשר מבחינתם היו כרוכות בהשקעת משאבים ומאמצים רבים, כאלו שבינתיים טרם הניבו את התוצאות המקוות. נשאלת לפיכך השאלה האם מתקרבים הם כעת לסיומם של שבע השנים הרעות? שדרת הניהול החדשה אשר הוצבה בראש היקב ובתוכה גם היינן החדש-ישן, נראית כמי שיכולה לנצל את ההזדמנות אשר נוצרה (אולי האחרונה), לעשות את השינוי הנדרש ולהוציא אכן את היקב לדרך חדשה, או שמא נכון יותר לומר - להחזיר אותו לדרכו הישנה והטובה, זו אשר תציב אותו מחדש בחוד החנית של תעשיית היין הישראלית. הפוטנציאל קיים ומכל הבחינות, עכשיו רק צריך לממש אותו.