Jeff Lefevere הוא חובב יין רציני על פי דבריו ובעיקר הוא אוהד אדוק של זינפנדל מיקב אחד בשם A. Rafanelli מאזור ידוע, Dry Creek Valley אשר בסונומה. זהו יקב משפחתי וותיק ונחמד. כרוכש יין קבוע הוא צועד לחנות היין החביבה עליו רק על מנת לגלות כי אינה מחזיקה ביין הזה כמו גם רבים אחרים. מדוע? כאן המקום להזכיר כי הוא מתגורר באינדיאנאפוליס ששמה קובע שהיא נמצאת באינדיאנה. נו? או, באינדיאנה אסור לקבל משלוח יין בדואר או בכל דרך חביבה אחרת! Jeff הסובל וזוגתו הנאנחת מטריחים עצמם מדי פעם להגיע ליקב החביב ולהצטייד בארגזי היין המועדף עליהם. באמת לא בעייה, זו אמריקה אחרי הכל, רק כ 7 שעות טיסה או 35 שעות ברכב בכבישים המהירים...
מדוע אסור לקבל יין בדואר או בשיטה אחרת? נכון, פוליטיקה מקומית-אינדיאנית. Jeff רוכש בכל דרך אינטרנטית או שירות משלוחים אחר את כל צרכיו במחשבים, דברי בית, ביגוד וכל השאר – פרט ליין או משקה אלכוהולי אחר! כדבר ההוא שאמר פעם-פעמיים: מבולבלים? גם אנחנו. אגב, נשק, סיגריות או דברי פורנו וזימה אחרת ניתן כמובן לרכוש ולקבל חופשי-חופשי. אז Jeff אינו יכול הצטרף לחברי מועדון יקב כלשהוא לקניית יין והוא מתוסכל מהפוליטיקה המקומית הארכאית שלו. והוא אינו יחיד או מיוחד. 8 מדינות בארה"ב מצויות במצב דומה לזה של אינדיאנה ועוד 2 מדינות במצב ביניים שמתיר רכישה בהגבלת כמות של 12-24 ארגזים בלבד.
Tyler Colman הוא מרצה ליין באוניברסיטאות ניו יורק ושיקאגו ומשתתף בספרים ופרסומים שונים בתחום היין. לאחר שחקר ונחשף לכל מה שזז ביין בעולם ובעיקר בבורדו ועמק נאפה, הוא כתב את הספר הזה: WINE POLITICS ובו הוא בוחן את המסלול מהגפן עד לבקבוק בכל הנוגע להשפעות של מה שהוא מכנה 'פוליטיקה ביין'. אפשר גם לכנות זאת 'חובטי היין' והוא מונה את החובטים: ממשלות, מפיצים, מבקרי-על. הפוליטיקה שמפעילים כל אלה גורמת לדעתו לאיכות 'מתאימה' בבקבוק בסוף הדרך. מתאימה למפיץ, לפארקר, לממשל זה או אחר.
Tyler Colman עצמו נתון לביקורת וחלק מהתגובות לספר הגיעו מאנשים בתעשייה הטוענים כי בדיקותיו שטחיות ואינן נכונות ברובן. למרות זאת מדובר במומחה מכובד וראוי להביא כמה מפניניו המיוחדות. הנה, הוא מביא דוגמא היסטרית למדי, לדעתי, מבציר 2005 המצויין בבורדו. להזכירנו, זהו בציר שנחשב לדברי המומחים גם היום 'מתחרה חזק כבציר הטוב ביותר של בורדו בעת החדשה', לא פחות. ומה מציג ידידנו Colman? כיצד קרה שאחוזות יין נחשבות קיבלו מחירים מרקיעי שחקים – כמו Château Haut-Brion ב 500$ או חביב המבקרים Château Petrus ב $2,000 (כן, לבקבוק של 750 מ"ל) – בעוד שיקבים אחרים שלחו את התירוש היקר שלהם ל... זיקוק לאתנול?! בשנת הבציר הנפלאה הזו היו בבורדו כ 10,000 יקבים, למול כ 15,000 ב 1995 כלומר, קרוב ל 5,000 יקבים יצאו מהתעשייה בעשור שחלף בין אותן שנים (היום, אגב, מונים בבורדו כ 13,000). בשנת 2005 לא יכלו אלפי יקבים קטנים להתמודד ולשווק את היינות אפילו תחת הסיווג הכללי האזורי "יין בורדו" והתוצאה היתה שכ 18 מיליון ליטר יין נשלחו לזיקוק והפכו לתוספי דלק, או כמו שאומר Colman, דלק-קברנה... ולדעתו הסיבה היחידה היתה פוליטיקה, משום התמריצים הממשלתיים הנכבדים שניתנו אז לפיתוח תחליפי נפט לדלקים.
הגזרה הפוליטית הנוספת לדעתו היא מבקרי היין העיליים או בתמצית: רוברט פארקר, שאותו מכנים 'קיסר היין' או 'דיקטטור הטעם'. היכן כאן הפוליטיקה? בזה שהשפעתו העצומה של פארקר יצרה מצבים רבים בהם סוחרי יין ומפיצים גדולים לחצו על היקבים "להתאים" את היינות לחיכו של האורקל השוכן ב Monkton Maryland וכך נוצרו יינות שכונו 'פצצות פרי הדוניסטיות'. פוליטיקה של מבקרי יין.
וזה עדיין לא הכל בעיניו. הוא מדרג את אנשי היין שפגש במחקרו לצורך הכתיבה כדלקמן: עושי היין – צנועים; הרגולטורים – קהים; האקטיביסטים למיניהם – חדורי תשוקה; מבקרי היין – עוצמתיים. במידרג כזה לדעתו הפוליטיקה שולטת בעדיפות על כל יתר הגורמים עד כדי קריאות תיגר על קודש הקודשים הצרפתי-איטלקי-ספרדי, הטרואר. האם באמת, הוא מציף שאלה קשה, עדיין 'יין עושים בכרם'? או שהפוליטיקה מכופפת גם את המורשת. ובפוליטיקה כמו בכל פוליטיקה מחפשים ואף מוצאים קלפי ניצחון חדשים. ירוק זה הכרם החדש, מאורגני עד ביו-דינמי מלא ומאושר ע"י הרגולטורים. האם גובר מחדש הטרואר עם היינן הצנוע על יתר "הרעים" עם הפוליטיקה הייננית? בינתיים זה מצטייר כהצלחה וייתכן שמתנגדיו של Tyler Colman צודקים, הוא מגזים לדעתם, ומאוד. אבל גם הם מסכימים שהפוליטיקה קיימת.
מבט קצר אלינו בארץ הקודש הייננית. למשל, אזוריות, זוכרים? הספר של עידן בר אולפן והמפגש בעקבותיו; הדיונים האינסופיים והעקרים בכל הרמות "המטפלות" ביין; הגופים והוועדות למיניהן כמעט על טהרת היצרנים; בקיצור: גם אצלנו שוררת יותר פוליטיקה מרצון טוב ומהכרה בצורך לעשות באמת על מנת למצב שם של 'יין ישראלי' מאזור מוגדר.
פוליטיקה ביין, ממש אוקסימורון לאוזן החובבת כל כך יין טוב. חבל, אבל ככל הנראה גם כאן הפוליטיקה תיוותר לאורך זמן. ובינתיים, לחיים עם יינותיהם של העושים הצנועים הטובים!
