ארז רוטה  |  צילום: קובי קלייטמן

 עצירה ביקב רוטה היא עצירה טובה בדרך לחופש באילת, לטיול ברמת נגב או לחובבי היין תושבי באר שבע והסביבה. היקב שוכן בחוות בודדים. מהי חוות הבודדים? ובכן זו חווה שהגעה אליה עם רכב קטנטן, דוגמת סוזוקי אלטו, היא בגדר חשש לחיי הצמיגים ומלווה בספירה איטית של כל אבן ובור בכביש, אבל בגדר האפשר. חווה שכשכרמיה המלבלבים בימים אלו נגלים מתוך מסך אבק המדבר, הנשימה נעצרת, וההתבוננות בפסלים הנטועים בכל עבר ובמתקני החווה הופכת מעניינת יותר ויותר.

ארז מציין בדף הפייסבוק שלו שהוא עובד כאמן, חקלאי, יינן. מבחינתו זהו הסדר הנכון בחשיבותו ובכרונולוגיה. "היינן בא אחרון. אני לא יינן, אני עושה יין, אני לא מתיימר. אני אמנם מגדל כרמים כבר כמעט 40 שנים (פה 15 שנים) אבל זה דומה לכך שאני מכנה את עצמי אמן אחרי כל כך הרבה שנים וזאת על אף שאני מצייר מאז שנולדתי.

ובכל זאת, מהיכן שאבת את הידע בהפיכת ענבים ליין? 
ארז למד יין בשנת 1998 כשנתיים אצל ניר שחם ביקב שורק ומאוחר יותר בקורס אותו העביר דר' יאיר מרגלית במכון התקנים, יחד עם אחרים דוגמת יוסי איטח מנס הרים, רוני ססלוב ואלון צדוק מיקב רמת נגב.

נראה שארז אוהב ללכת בזרם שהוא מבין אותו כזרם הנכון בכל תחומי עיסוקו. כך הוא מספר כי כמי שעסק בכורמות עוד בטרם החל לעסוק ביין, בצר בקורס אצל ניר שחם את הענבים שהוא ראה לנכון, ולא אלו שניתן לו לבצור – "אומנים הם לא ממושמעים. אמר לי (ניר) שורה 8, אז אני הלכתי לשורה 8-9-10, חיפשתי את הענבים. כשנגמר הקורס, הוא אמר לי שאני ממזר. יצא מוצלח וזו הצלחה של מתחילים. הכוונה שלי מלכתחילה הייתה להקים יקב". בשנת 2006 זכה ארז במדליית זהב בתחרות טרה-וינו עבור יין שיוצר בצפרירים מענבים אשר גודלו באדרת.

ארז, בן ה 60, יליד שכונת שפירא בתל אביב, הוא נצר למשפחה חקלאית דור חמישי בישראל. סבא רבא מצד אימו, מיסוד המעלה. "בבית גידלנו מעט מאוד כרמים, אולם לאחר זמן מה התחלתי לגדל כרמים בהתיישבות שלא צלחה בבקעת הירדן. כרמי יין הם משהו חדש עבורי באופן יחסי, אבל כשעוברים ממקום למקום, הגידול, גם אם מדובר באותו הגידול, הוא יהיה תמיד חדש".

כרמי יקב רוטה | צילום: קובי קלייטמן

מנשירה להתבודדות דרך האמנות
ארז למד תכנון ועיצוב גנים בפקולטה לחקלאות ברחובות ("בין שאר השגעונות שלי") ולמד תואר שני בחינוך בדוד ילין בירושלים. "עסקתי שנים רבות בחינוך בתחום האומנות, בעיקר עם מניעת נשירה – התעסקתי עם הילדים הכי טובים – ברצינות ולא בציניות".
על האמנות הוא אומר "אמנות לשמחתי או לצערי למדתי. יצרתי איפה שאני נמצא. אני מצייר בעיקר נוף".

שאלתי אם ארז מצייר גם את הכרמים שלו? תשובתו המפתיעה הייתה "לא!". אם כך, איך הוא שצייר נוף אינו מצייר את מעשה ידיו? "אין לי מושג. אל תשאל שאלות קשות באמנות. באמנות, אם דבר נעשה מתוך הבנה מלאה, הוא כמעט ולא אמנות. לפעמים אני לא מבין למה אני מצייר דווקא משהו מסוים, ואחרי שנים הדבר עצמו מתבהר".

האם יצירת יין היא אומנות? "זו השאלה הכי קשה בשבילי. יש בו גם כן משהו, באומנות חומרית, פלסטית, היא דומה כי גם פה יש לי חומר וגם פה, בשניהם, יש משהו שנעשה מתוך אינטואיציה ופחות כוונה מדויקת, גם ביין אני פועל מתוך אינטואיציה, בעיקר בבלנדים, זה שאחר כך הם יוצאים בסדר, סימן שהאינטואיציה בסדר".

"מכיוון שאני אמן ואני מודע לזה שאני אמן (יש הבדל בין אלה שמודעים ואלה שלא), אז אני חושב, מבלי להעליב את אנשי היין - הם משיקים. אם יצא יין שהוא מדהים ואומרים וואלה! איזו אמנות אז בסדר, אבל הסיפור של היין הוא אותו סיפור. באמנות אנחנו מחדשים את הסיפור. מאידך, היום כל דבר כמעט שהוא איכותי וגבוה ומעניין מוגדר כאמנות. אולי הגענו היום לרמות של אמנות בהרבה תחומים".

יקב בודד עם גאווה מקומית
ביקב רוטה, הנושא את שם משפחת אביו של ארז, מייצרים היום כ 8,000 בקבוקי יין המופק מהכרמים הנטועים בחווה בלבד. בכרמים גדלים קברנה סוביניון, מרלו, שיראז ומוסקט אלכסנדרוני. גידולים שכשלו בעבר הם פרימיטיבו וזינפנדל. ארז מספר שהגידול הוא 95% אורגני מתוך תפיסה שכך נכון לנו, לבני האדם לגדל את הענבים. הריסוסים, אם נעשים, הם מקומיים בלבד. הוא אף שומר השנה שנת שמיטה. על עובדה זו מעידה העובדה שכאשר קירטעתי לחווה בתשע בבוקר, הערתי את ארז משנתו.

על הקושי שבגידול ענבים ברמת נגב מספר ארז שמוזר ככל שהדבר יישמע, הלילות בחודשים דצמבר עד פברואר, קרים מאוד והטמפרטורה יכולה לצנוח מתחת לאפס ובקיץ הטמפרטורות המטפסות בבוקר עד כ 28 מעלות צונחות בערב לכ 18 מעלות. הבציר הוא מן המוקדמים בישראל ונע סביב ה 1 באוגוסט עם השיראז. אדמת הלס מאופיינת במליחות גבוהה אבל השתילים המורכבים על כנת רוג'רי האמריקנית, סבילים לכך. "אנחנו יושבים פה על ערוץ של נחל ויש פה המון טרסות עתיקות. זו הייתה חוה חקלאית סביב 700-800 לספירה. אומרים שגידלו פה ענבים טובים ואף מצאו פה איגרות המציינות את חלוצה כאחד המקומות שעשו בהם יין טוב. זהו אזור יין היסטורי והיווה את אחד השיקולים בבחירת המקום".

לאזוריות, חשיבות גדולה בעיניו של ארז: "אני הגדרתי את היין מתחילתו. על תווית היין כתבתי רמת נגב. זה כמו קבוצת כדורגל, אני מרמת נגב".

צילום: עמי הוכנר

האם אתה מכיר יין עוד מימי ילדותך?
את זיכרונות היין בילדותו של ארז מלווה המזנון בסלונה של סבתא, שם ישב לו יין בסגנון "קונדיטון" באופן קבע וכמעט שלא ראה אור יום. "לפעמים היין היה יוצא החוצה ואז היה לו טעם של סבתא שלי ומאז יש לי משיכה ליין הזה כי הוא מזכיר לי את הילדות".

בגיל 13, עת היה ארז בטיול השנתי של בית הספר למנזר כרמיזאן שליד ירושלים, רכש לראשונה בחייו בקבוק יין. היה זה בקבוק שראשו היה מצופה שעווה. "אמרתי שאשמור על היין ויום אחד אפתח אותו. איפה שומרים יין בבית? מתחת לכיור כמובן, ליד האקונומיקה ושמן הזית. היין נשמר שנים רבות".

מה / מי היה הטריגר לעיסוק ביין ברמת נגב? שמו של מיכאל בן יוסף, זוכה פרס מפעל חיים של טרה-וינו, עלה במהירות לאוויר. ספרו של בן יוסף אשר מתאר שטחי יין וייננות בארץ הדליק את התשוקה ליצירת יין. "אני זוכר שאחד המשפטים בספר, דיבר על חלוצה והנגב כמקום שאינו מנוצל. אני סוג של חלוץ והחיבור למקום היה טבעי".

את ארז לא ליווה יועץ רשמי, אולם בגידול הכרם הוא נעזר במדריך העונה לשם סמילנסקי. מעבר לכך, הוא נעזר בדורון רב הון בעת שגר בצפרירים, ובניר שחם. היקב כשר ועל אף שהיקב סגור בשבת, חנות היקב פתוחה וניתן להתארח במקום בסוף השבוע.

לו היית צריך לבחור סגנון יין מחו"ל, במה היית בוחר? "הייתי רוצה לטעום טוקאי הונגרי. הייתי רוצה לנסות לקחת את המוסקט האלכסנדרוני ולהביא אותו לרמה הזו".

ארז, עוד בטרם נכנס לתחום היין, טייל עם קרוואן במשך שלוש שנים באירופה: "הייתי בספרד, שתיתי לא מעט יין, הייתי בצרפת השתכרתי, הייתי בגרמניה בכל עמק הריין השתכרתי, אח"כ טיילתי ביוון ושם נשפכתי לגמרי, הייתי בפסטיבל יין ביוון ואהבתי את המוסקט".

האם לדעתך יש משמעות להגדרת אפלסיונים בישראל? "האפלסיונים קיימים. חבר'ה מהר הנגב החליטו שהם מוציאים לייבל בשם 'הר הנגב' אז אני נעמדתי טיפה על רגלי האחוריות. לרמת נגב יש את הייחוד שלה והטעם שלה. אם יעשו את זה במדינה קטנה כמו שלנו זה לצורך מסחרי, אין לזה ממש משמעות עמוקה. קברנה סוביניון ומרלו שגדלים באיזורים שונים בארץ, אינם שונים בתכלית. ההבדלים ניכרים בשנים שונות. באדרת למשל המרלו הרבה יותר כבד ואילו הקברנה סוביניון יותר רך ונעים ואילו כאן זה משתנה לאורך השנים. למרות שאני מגדל כאן מרלו מזה 11 שנים, עוד לא הצלחתי להבין אותו".

יינות היקב
ביקב רוטה מיוצרות ארבע סדרות יין (2,000 בקבוקים כל אחת) ומחירן נע בין 55 ל-100 שקלים, כל היינות אינם מסוננים:

• סדרת נעמה - ע"ש בחורה שגרה בחווה ועבדה בה כסטודנטית. יין קל / שולחני המורכב מקברנה סוביניון ומרלו.
• סדרת יעל - ע"ש אחייניתו של ארז שעזרה בשתילת הכרם בהיותה בת 10. זהו ממסך של קברנה סוביניון ומרלו.
• סדרת עדי - ע"ש בת של חבר ילדות שאף היא עבדה בחווה ועזרה בשתילת כרמים. זהו קברנה סוביניון 100%.
• סדרת נטע – סדרת הפרימיום המורכבת קברנה סוביניון (1/3), מרלו (1/3) ושיראז (1/3). הרכב הממסך נקבע באופן ספונטני, בעת שמני פאר ז"ל ביקר ביקב רוטה לצורך עשיית כתבה. "נכנסנו ליקב ומני רצה לראות הכל ולטעום הכל. דיברתי איתו על בלנד חדש. ישבנו בארוחת הערב וערבבנו וערבבנו. כשהגענו לתמהיל של שליש:שליש:שליש, הוא אמר שזה הכי נכון וכך התקבלה ההחלטה הסופית".

את בקבוקי היין מעטרת תווית ייחודית שמגלמת בתוכה את הצד האומנותי והיצירתי של ארז רוטה ושני אומנים נוספים. הלוגו נבנה על ידי יואב בן דב (אמן כתב). התווית הנראית כעיגול מושלם על הבקבוק בצורתה התלת מימדית היא בעצם אליפסה אותה עיצב מעצב גרפי במיוחד. את הציורים על התווית האחורית תורם לעניין ארז שאומנותו נובעת ממקום הימצאו.

כל תוית היא שילוב של עברית ואנגלית ועל התווית מצוינת שנה עברית. לפני שהייתה כשרות היה מתנוסס מגן דוד על התווית.