אהרון וחלי ג'לח // צילום: קובי קלייטמן
אם תיכנסו לאתר היקב, תוכלו לראות תמונה של אהרון מריח את היין ומתחתיו הכותרת "כתבו עלינו" ואת חלי מוזגת אותו כשמתחתיה הכותרת "נקודות מכירה". זה לא מקרי בכלל, הפגישה הלבבית עם אהרון וחלי חושפת זוג העומד בראש משפחה שורשית ובעלת כוונות טובות, אבל גם שני אנשים ששזורים האחד בשני כמו בעשיה היומיומית. הוא נראה כצד הרך, היינן הפואטי, המחפש סביבו כל העת אשרור לכך שעבודתו באמת איכותית וטובה כפי שאינספור התעודות, המדליות והכתבות מעידים ואילו היא, מפולפלת, מסתורית וכזו שתוכל גם למכור שרדונה ליינן הטוב בשבלי.
לאחר פגישתי עימם אין לי ספק שחלי ואהרון הם שלם, מקשה אחת גם בזכות היקב שלהם.
מטקסטיל ורוח ליין
צילום: קובי קלייטמן
את אהבתו לעשיית יין זוקף אהרון לזכות אביו וסבו שהיו מכינים יין בבית, הוא זוכר את דריכת הענבים ברגליים ועשייה בדרכו של הרמב"ם. היו אלו יינות קידוש שעבורו הם מחד נוסטלגיים, אולם מאידך כנראה שהיום לא היה יכול ממש לשתות אותם. הוא אינו יודע באילו ענבים השתמשו אביו וסבו ליצירת היין אבל האהבה ליצירה הזו נותרה בנפשו.
בשנת 2007, לאחר עיסוק של 25 שנים בתחום הטקסטיל, סגר אהרון את העסק ושנה מאוחר יותר החליט לייצר יין. הוא התחיל כמו רבים אחרים בדימיג'אנים (מיכלי זכוכית לנפחים קטנים) ומשראה מה טוב פנה ללימודים רציניים יותר אצל היינן ניר שחם בבית הספר ליין שורק ואחר כך באריאל בשיתוף מת"י אצל היינן עידו לוינסון. דבר הוביל לדבר ובשנת 2009 כבר ייצר יין בשתי חביות במרתף הבית, היה זה יין לחברים.
חלי מגיעה מתחום הרוח, היא מלמדת רפואה הוליסטית והיא משדרת ברדיו אינטרנטי ובעלת טור בעיתון מזה 25 שנים. היא מספרת "הכל החל במקרה, רצינו לשלוח בקבוק אחד לתחרות, לקחתי את הבקבוק אל חיים גן ומכאן הכל היסטוריה... כל אישה חושבת שהיין של בעלה הכי טוב. האמנתי בו תמיד, הכל אצלו מדוייק ועשוי בסבלנות. אם אני הייתי עושה יין הוא היה יוצא משוגע, או שלא היה יוצא בכלל".
היום מיוצרים ביקב אפק הממוקם במרתף הבית בראש העין 7,000 בקבוקים בשנה. אמנם זהו מרתף, אבל הוא רחב ידיים ונראה הרבה יותר משוכלל מיקבים ביתיים אחרים שראיתי והוא גולש בציוד גם לחצר האחורית של הבית. סה"כ יש ביקב ארבעה חדרי קירור, מערכת משאבות, ציוד ומחסן בקבוקים. הבקבוק נעשה בעזרת משאית ניידת המגיעה במיוחד ובדיקות המעבדה בשיתוף יקב טפרברג או אונ' אריאל. את היקב ליווה בתחילת דרכו היינן דר' ארקדי פפיקיאן, אחר כך בשנת 2013 היינן ששון בן אהרון והיום מדובר בצוות חברים, רובם אנשי תעשיית היין על רבדיה השונים הטועמים יחד את היינות ומייעצים ליקב.
סגנון היין השתנה יחד עם היועצים והתפתחות טעמו האישי של אהרון. בתחילתה של העשייה אי שם בשנת 2008 המשיכה הייתה לכיוון האלכוהול והסוכר הגבוהים יותר ואילו מאוחר יותר הנטייה התפתחה יותר לקו האמצע לעידון היינות.
כרמים וידיים עובדות
טקס חלוקת הפרסים בתחרות TERRAVINO 2018 // צילום: ולדיסלב גורניך
היקב רוכש ענבים מכרמים שונים שאינם בבעלותו אבל ממקומות קבועים, כלומר איזורים קבועים בכרמים, דבר המאפשר בקרה ומעקב אחר השתנות חומרי הגלם לאורך השנים. הכרמים ממוקמים בגליל העליון, באלון הגליל ובגוש עציון. בעבר נקנו גם ענבי שרדונה מחוות ננה שבדרום, ענבים שהיין שיוצר מהם זיכה את היקב במדליית זהב כפולה. היקב החל מייצור יינות מזני הענבים קברנה סוביניון, מרלו ושיראז והיום הצטרפו אליהם גם פטיט סירה, פטי ורדו, קריניאן, שרדונה ועוד. העבודה ביקב, בעיקר בתקופות הלחץ (בציר) נעשית על ידי המשפחה (אהרון, חלי, ארבעה בנים ושתי בנות) המשפחה המורחבת וחברי המשפחה. אירוע המתואר כהנאה צרופה לכל הצדדים.
כאמור היקב מייצר כיום 7,000 בקבוקים בשנה, אולם יכול בקלות לקפוץ למספרים גדולים יותר. "אשמח מאוד לגדול" אומר אהרון, "אבל בצורה מושכלת. כמעט כל יין שאני שולח לתחרות זוכה בפרס, זה לא מובן מאליו. בטרה וינו ישראל אני שולח מזה שנתיים את היינות שלי לקטגוריה 107, קטגוריה שהזכייה בה היא מדליית זהב ומעלה.
החל משנת 2014 יש ליקב אפק גם יין לבן מענבי שרדונה. הזהירו את אהרון שלא להיכנס להרפתקה הזו שנקראת יינות לבנים אבל, הוא דוחף קדימה ומחפש לחדש כל הזמן. סופו של דבר הוא שהשרדונה שלו זוכה להצלחה רבה ועומד בשורה אחת עם יינות שרדונה מהטובים המיוצרים בישראל כיום, כדאי לטעום.
שמות לועזיים וכשרות יהודית
אחד הדברים התמוהים בעיני הוא דווקא השמות שנבחרו ליינות היקב, שמות לועזיים במקורם שעל אף הפרשנות העברית שניתן לתת להם, הרי שמאוד מוזרים בהקשר ליקב שורשי זה. ארומה (ניחוח הגפן), סיקרט (סוד הגפן), טרז'ר (אוצר הגפן), ואלי רון (ע"ש עמק הרון), פורטדור (יין בסגנון פורט). עכשיו נראה שאהרון מרגיש שמאוחר מדי לשנות את שמות היינות, מתוך מחשבה שאנשים המכירים את היקב ותוצרתו מאז 2010 יתבלבלו וההמשכיות תיגדע, אולם תודו שהדבר מוזר.
והנה עוד פרט הנוגע למשפחת ג'לח, מדובר במשפחה דתית מסורתית, עובדה שסייעה לאהרון להפוך ל"נאמן כשרות". יש ליקב משגיח כשרות, אבל היותו של אהרון נאמן כשרות מפחיתה את הצורך התכוף בהגעתו של המשגיח ליקב. מאידך, אתם וודאי יודעים שיש בישראל למעלה מ 15 כשרויות שונות, זהו ביזנס לכל דבר ועניין. אז על אף כל עניין נאמן הכשרות ועל אף שאין עוררין על העובדה שמשפחת ג'לח היא משפחה יהודית מאמינה ואדוקה, חנויות מסוימות בבני ברק למשל מסרבות לקבל את יינות היקב למכירה, כי חסרה כשרות זו או אחרת. על יקב כמו יקב אפק, השגת כל תעודות הכשרות היא מעמסה כלכלית גדולה מאוד ואהרון מעדיף ובצדק שלא להיקלע אליה. מה שיש לו מספיק ומספק אוכלוסייה רחבה דיו.
השראה ועתיד
אם תשאלו את אהרון לאיזה איזור יין היה רוצה לנסוע ישיב מיד אוסטרליה, האיזור הזה מסקרן אותו והיות והוא טועם (לא שותה) גם יינות לא כשרים רואה בו כר לימודי פורה. הוא מתחבר מאוד ליינות העולם החדש, לפירותיות שלהם ולא מחפש ארומות המאפיינות את יינות העולם הישן.
הוא גם אופטימי לגבי התפתחות תרבות היין בישראל ובטוח שממוצעי היין הנשתה בישראל גבוהים יותר מכפי שאנשי המקצוע נוטים לחשוב. יחד עם זאת, אין בכוונתו בשלב זה להגדיל עוד את מגוון סוגי היינות שהוא מייצר, בכל זאת כמה שונות יכול לייצר יקב קטן כזה.
היקב מקיים כ 4-5 ערבי טעימות מדי חודש. אני ממליץ בחום להגיע לאחד מערבי הטעימות ולאחר הטעימה לרכוש את היינות ישירות מהיקב. רציתי לרשום רשמיי טעימה, אבל החלטתי להשאיר את החוויה המסקרנת לקוראים והטועמים מבלי שאשחד את דעתם ביינות הטעימים של יקב אפק. מחירי היינות לדברי הזוג טובים לאיכות היין ונעים החל מ 90 ₪ עבור רוזה ועד 150 ₪ עבור יין ארומה.
