המעבר משנת תשע"ט לשנת תש"פ אותו חווינו לפני חודשים אחדים וסיומה המתקרב של שנת 2019, הם זמן מתאים לסיכומים, והפעם לא רק של שנה, אלא גם של עשור נוסף ומעניין, אשר חלף על ענף היין הישראלי. מה השתנה כאן בעשור האחרון? האם התקדמנו ואם כן במה? במה הצלחנו ובמה פחות? כיצד השפיע חלוף הזמן על סגנון היינות המיוצרים כאן? על הרגלי השתייה שלנו? על "הטעם הישראלי", ולאן אנחנו צועדים מכאן?

על מנת לענות על השאלות נכונה וכדי ליצור בסיס להשוואה, נברתי בארכיון אתר "איש הענבים" וחזרתי לאחור בזמן אל מספר כתבות שפורסמו כאן באתר בעשור הקודם ובעיקר, לקראת שלהי אותו עשור. חפרתי ובדקתי: מה הטריד את ענף היין שלנו באותם ימים? מה היו הנושאים "החמים" שעל הפרק? עם אלו בעיות התמודד הענף ומה היו החוזקות שלו? אלו תחזיות נחזו לגבי עתיד ענף היין הישראלי, למשל בעוד עשור, כלומר בימינו אלו? ובעיקר - מה באמת נשתנה? להלן התוצאות.

היש נביא באתרו?

שנת 2009 התקרבה לסיומה וחיים גן שאל את עצמו ואותנו, בכתבה שהתפרסמה אז גם במגזין "יין, גורמה ואלכוהול", את השאלה החשובה: "תעשיית היין הישראלית, לאן?" (זה המקום להבהיר שבשל החלפת תוכנת הניהול של האתר, תאריכי הפרסום הנקובים בחלק מן הכתבות הוותיקות המקושרות בכתבה, אינם בהכרח מדויקים).

את אותה כתבה פתח חיים בכמה פסקאות שזכו אז לכותרת "תור הזהב", ושהיוו למעשה שיר הלל ושבח לשינוי הגדול שעבר על ענף היין בישראל החל מתחילת המאה ה 21 ובעיקר במחצית השנייה של העשור הראשון שלה: ראשית, שיפור עצום ברמת היינות המיוצרים בישראל. זאת, על רקע כורמות מתקדמת מאי פעם ונטיעות בטרוארים נכונים יותר, התאמה משופרת של זנים וקלונים, ומיומנויות טכניות וטכנולוגיות של דור שלם של ייננים צעירים, שרכש את השכלתו בפקולטות המובילות בעולם. יקבים רבים הבינו, כך כתב חיים, שתפקידם משתרע גם על הדרכה וחינוך של צרכני היין. בנוסף, חל שיפור עצום ביחס לתחום היין במסגרת ענף המסעדנות, שנכנס אל תור זהב משלו. תערוכות, ירידים ותחרויות יין המגבירות את העניין הציבורי. האינטרנט אשר תרם תרומה משמעותית, עם אתרים מתמחים וחנויות מקוונות. התמקצעות המסחר ביין, וגם חובבי יין, משכילים ואניני יין (כהגדרתו של חיים).

היקבים מוסיפים להתמקצע ואיכות היין הישראלי ממשיכה לעלות

מן הבחינות שנמנו אז, נראה שהעשור המתקרב בימים אלו לסיומו היה בהחלט המשכו הישיר של קודמו. איכות היינות המשיכה לעלות, כאשר מאחורי השיפור הנמשך עומדים ללא ספק אותם גורמים ממש אשר נמנו לפני עשור: ראשית, התקדמות נוספת בכורמות, תוך נכונות ונחישות להשתחרר מכבלי עבר כמו למשל הקואופרטיב של אגודת הכורמים, (נשים בצד בשלב זה את מכת הווירוסים שאליה נתייחס בהמשך), יותר ויותר כורמים מקצועיים שחלקם אף פנו לייצור יין. אין ספק שחלה התקדמות של ממש גם בבחירת בתי הגידול, כאשר תהליך איסוף וניתוח נתוני הטרואר הפך אצל מספר יקבים לכדי התמקצעות של ממש, עיין ערך רמת הגולן, צרעה ועוד.

לצד שיפור המומחיות בבחירת אזורי ותאי הגידול, באה גם התאמה טובה יותר של זנים לאזורים השונים ולצד זה גם כניסתם של לא מעט זנים חדשים, שבחלקם הגדול תואם יותר לאדמה ולאקלים שלנו ובפרט, הזנים המגיעים מדרום צרפת ועמק הרון, כמו למשל רוסאן, מרסאן, מרסלן, מורבדר, טאנאט וכן תחייתו של הגרנאש. תנועה של ממש לכיוון הזנים הים תיכוניים מורגשת ביקבים כמו רקנאטי, ויתקין, בנימינה ואחרים.

מעורבותם של הייננים הצעירים ובעלי הדיפלומות גברה אף היא, הראשונים שבהם הם כבר (אללי) אמנם לא כל כך צעירים בגיל, אך בהחלט נותרו כן ברוח, תוך שהפכו כמובן למנוסים יותר וחלקם אף זכו כבר להכרה בינלאומית יוצאת דופן כמו תארי MW (ערן פיק ועל פי השמועה ממש בקרוב גם עידו לוינסון). לחבורה היוצרת הצעירה-ותיקה הצטרפו ייננים נוספים בעלי רזומה וניסיון מוכח בהחלט ראויים לציון. באופן טבעי, ייננים אלו גם פתוחים יותר לרעיונות חדשים ולהתאמות חדשות, החשובות כל כך לתעשיית היין שלנו.

בחודש ספטמבר 2016 נפל דבר וקיבלנו הוכחה נוספת וחשובה לכך שענף היין שלנו הופך לשם דבר וכי איכות היינות הישראלים כבר נודעת היטב גם מעבר לים. לראשונה בתולדותיו של מגזין היין Wine Spectator אשר נחשב בעיני רבים למגזין היין המוביל בעולם, הוקדש שער המגזין ליינות ישראל. הטריילר לכתבה הראשית אשר זכתה לכותרת "Israel's Transformation", ציין שייצור יינות איכות הפך לחלק ממארג תרבותי עשיר בישראל, כאשר דור של ייננים בעלי חשיבה מודרנית חוקר לעומק את האפשרויות העומדות בפניו במדינה הצחיחה. כותרת נוספת בישרה באותיות קידוש לבנה: "יינות ישראל – איכות מפתיעה מאזור עולה".

חובבי יין מקצועיים

גם בהקשר של הדרכה וחינוך נראה שמעולם לא היה מצבו של ענף היין הישראלי טוב יותר. בעשור האחרון קמו מרכזי הדרכה חדשים ומצליחים ודי אם אציין בהקשר זה את IWSI - Israel Wine & Spirit Institute הפועל בשיתוף עם מוסד ה WSET העולמי המכובד. סיורי יין לאזורי יין בחו"ל, שהיו בעבר נחלתם של בודדים, הפכו כבר לבילוי מועדף על ישראלים רבים, בין כטיולים מאורגנים ובין בהתאמה אישית, כאשר ההתמקצעות, הן של מובילי הסיורים והן של המשתתפים בהם, עולה בהדרגה וחובבי היין חוזרים לכאן עם הבנות ותובנות חדשות, מאוויים חדשים בתחום היין ודרישות חדשות ומעודכנות באשר לאיכות, סגנונות, זנים, מחירים ועוד. כל אלו יכולים רק להעשיר את ענף היין שלנו. אין ספק שהשיפור בהתמקצעות ההדרכה ביקבים אף הוא נמשך.

באשר לענף ההסעדה, לתחושתי האישית וגם לדעתם של אחרים, דווקא בתחום אחרון זה היינו אמורים להיות היום בתום עשור נוסף, במקום אחר, טוב ומקצועי יותר ולא רק שלא התקדמנו, אלא שאפשר שחזרנו לאחור. מעבר למספר מסעדות עלית, לרוב לא נמצא כלל במסעדה אוצרי יין (סומליירים) או לכל הפחות מלצרי יין, וההבנה שיש למרבית המלצרים בנושא היין היא לרוב מבישה. גם מגוון היינות הישראלים בתפריטי היין במסעדות הולך ומצטמצם. מה באשר למחירים? במרבית המסעדות שלנו נדמה שיין עודנו נחשב למוצר יוקרה שרק ידם של בעלי הממון משגת לשתות אותו כליווי לארוחה. פה ושם תמצא מסעדה המתעקשת לתמחר את יינותיה במחירים שפויים, משיחות עם בעלי אותם מסעדות (אותן אני יוזם על מנת לטפוח להם על השכם) אני מתרשם שמדובר בגישה משתלמת. חבל שהם אינם מעידים על הכלל.

איני בטוח שמתקיימות כיום בישראל יותר תערוכות ותחרויות יין מאשר לפני עשור ואולם ברור שהמקצועיות שאלו הקיימות מפגינות וכן המוניטין שלהם, מצויים בעלייה. אין ספק שבכמות הפסטיבלים המקומיים, האזוריים והארציים חלה עלייה חדה, עד שלעתים נדמה שלכל יישוב או אזור פסטיבל יין משלו. אפשר שבתחום פסטיבלי היין הגזמנו מעט והגיע הזמן להצטמצם במספרים מצד אחד ולגדול מבחינת המקצועיות מן הפן האחר.

תחום ההדרכה ובקורת היין באתרי האינטרנט אף הוא עלה מדרגה, לפחות מבחינת הכמות והאיכות ואפשרויות היין המקוונות גם יכולות רכישת היין המקוונות הפכו ללא ספק לנגישות ומגוונות יותר. בעידן חברתי מקוון זה, בו הפך למעשה כל צרכן למבקר יין, עם קבוצות חובבי יין רבות בפייסבוק, וואטסאפ ושאר המדיומים החברתיים, טעימות יין משותפות המאורגנות על ידי החובבים, קבוצות רכישה של יין ועוד, נדמה כבר לעתים שהכל פתוח, מוכר וידוע ומכל מקום, אין ספק שהצימאון לידע (וליין) בקרב חובבי היין הינו עצום.  

כאן המקום למעט ביקורת עצמית והתייחסות לביקורת היין בישראל. האם ביקורת היין הישראלית השתחררה מבעיות אתיות שבלטו בה בעבר, לדוגמה סיורים מסובסדים בחו"ל שאין מציינים בעקבותיהם את העובדה שהעיתונאי היה אורח היצרן, חבישת כובעים סותרים המייצגים אינטרסים מנוגדים ועוד? לא לגמרי, אבל נדמה שהפתיחות האינטרנטית והעובדה שכיום קשה יותר להסתיר, מוליכות אותנו לכיוון הנכון בהקשר זה.

סמוך לפתחו של העשור הקודם, בשנת 2011, עזב את עולמנו דניאל רוגוב ז"ל, מי שהיה ללא ספק הדמות הקרובה ביותר מאז ומעולם, להיחשב כ"גורו" היין הישראלי, בדומה לרוברט פרקר האמריקני, ג'נסיס רובינסון הבריטית ואחרים בדמותם ברחבי העולם. ניתן לומר ללא כל ספק כי טרם קם לרוגוב מחליף. מספר מבקרי היין הישראלים עלה, מדריכי ביקורת חשובים וטובים ליינות ישראל נכתבו במהלך העשור (אזכיר את המדריך המקיף ליינות ישראל, מדריך היין הישראלי החדש) ואולם היו אלו פחות או יותר יוזמות חד פעמיות, בניגוד למנהגו של רוגוב, אשר טרח והוציא מדי שנת בציר מדריך מודפס עדכני.

הלעיטני נא מן הלבן הלבן הזה

אי אפשר לסכם את העשור האחרון בענף היין הישראלי מבלי להתייחס למעבר הגדול שחל מן היינות האדומים ללבנים ויש שיאמרו שמדובר במהפכה של ממש. אין ברשותנו נתונים מדויקים ואולם ניתן להעריך שאם בתחילת העשור נמכרו כאן, מיינות מקומיים וייבוא, כ 80% יינות אדומים ורק כ 20% יינות לבנים ורוזה (כולל יינות קינוח), הרי שבסיומו של העשור, נראה כי מדובר ביחס של 60-40, עדיין לטובת היין האדום, אבל השינוי הוא ללא ספק מרשים. במדינה חמה כמו שלנו, המעבר הוא רק טבעי.

הגם שהגידול בביקוש ליינות הלבנים זוהה מלכתחילה על ידי היקבים המקומיים, כמובן שלא היה בידם לתת לכך פתרון מידי. כידוע, את הפרי מנטיעות חדשות ניתן לבצור לטובת עשיית יין רק משנתה הרביעית של הכרם. אל חלל הביקוש אשר נוצר נכנסו היבואנים, אשר ביכולתם כידוע לספק לצרכן יין כפי בקשתו כמעט באופן מיידי. מה אומר לכם השם Chablis? יינות לבנים מזן השרדונה, רובם ככולם ללא מגע עץ כלל ולכאורה בשונה מן "הטעם הישראלי" המקובל, מאזור יין שכמעט ולא היה מוכר בארץ לפני עשור, הפכו כמעט לפתע למלכי שוק היין הלבן. כוכב לבן זוהר נוסף הם יינות Blue Nun לסוגיהם השונים ובבקבוקים בצבעים מגוונים. פריצתם המטאורית אל שוק היין הישראלי (אם כי היו כאן בקטנה גם בעבר), מזכירה פריצה דומה קודמת, אף היא בחסות האחים שקד-דרך היין, זו של יינות גאטו נגרו הצ'יליאנים, בשנות התשעים של המאה הקודמת.

לא רק כמות היינות הלבנים המיוצרים בישראל עלתה באופן משמעותי, אלא גם האיכות ולא רק אצל אותם יצרני בוטיק שהכרנו בעבר, אלא גם כשמדובר ביקבים הבינוניים ואולי בעיקר, מתוצרתם של היקבים הגדולים – ברקן, כרמל ואחרים. יתרה מזו, אני מקפיד לפקוד מדי שנה (כמעט) את יריד יקבי הבית שמקיים בית הספר ליין של יקב שורק ויכול להעיד מכלי ראשון, שבתחילת העשור כמעט לא ניתן היה למצוא ביריד יינות לבנים ואילו בשנים האחרונות כמעט כל יקב ביתי שני המציג ביריד מייצר גם יינות לבנים ולכל הפחות יין רוזה וחלקם, אפילו באיכות טובה מאוד. הראיה אולי המובהקת ביותר למהפכה הלבנה שחלה כאן, היא שיש לנו כיום בישראל אפילו יקב המייצר יינות לבנים בלבד ובאיכות גבוהה מאוד, והכוונה כמובן ליקב ספרה של דורון רב הון.

לצד הזוהר הלבן שפקד אותנו, צריך כמובן להזכיר את העובדה שהחיים של צרכני היין הישראלי הפכו בעשור החולף גם להיות הרבה יותר ורודים, בזכות העלייה העצומה בזמינות היינות הסמוקים (רוזה) בשוק, הן מיבוא והן, ולשמחתנו במידה גדלה והולכת לא רק של כמות אלא גם של איכות, מייצור מקומי. אם בתחילת הדרך נחשפנו בעיקר ליינות רוזה אדמדמים ומתקתקים יחסית, שיוצרו בעיקר מענבי קברנה סוביניון ומרלו הזמינים, אך שאינם מאוד מתאימים בהכרח לייצור יינות סמוקים, הרי שבשנים האחרונות מיוצרים כאן יינות רוזה רבים התואמים יותר את הסגנון האיכותי של פרובנס ודרום צרפת בכלל, בצבעי סלמון ונחושת ובין היתר מזני ענבים המקובלים באותם אזורים, ואם כבר צרפת, אז "שאפו" גדול למהפכה הוורודה של תעשיית היין הישראלית.

לא עוד איש הישר בעיניו יעשה – חלק א'

בהיבט הביקורתי כתב חיים גן רק לפני עשור, את הדברים הבאים: "בעיה זו היא התסמין החמור והמדאיג ביותר של תחלואה גורפת בהרבה – היעדר פיקוח על תעשיית היין. מבחינות רבות, איש הישר בעיניו יעשה, וכל דאלים גבר". אף עבדכם הנאמן כתב, כאן ובמקומות אחרים, ואפילו עוד בתחילת שנת 2014, אודות המחסור ברגולציה והיעדר הפיקוח על יצרני היין בישראל. לקראת סוף העשור השני של המאה העשרים ואחד השתנתה התמונה, ונראה שגם בתחום זה עומדים אנו לפני שינוי גדול עוד יותר.

בשנים האחרונות התקבלו, יש שיגידו "בשעה טובה", לא מעט חוקים, תקנות וכללים חדשים המתייחסים לענף היין הישראלי ומשנים את פניו במידה שאינה בלתי מבוטלת. סנונית ראשונה היה חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, אשר נחקק אמנם כבר בשנת 2012, ואולם יושם במלואו רק החל משנת 2015. מכוחו של חוק זה, שחוקק ברוחם של חוקים דומים ברחבי העולם, וגם על בסיס חוק דומה שנחקק עוד קודם לכן לעניין מוצרי טבק, הוטלו מגבלות על פרסום וגם חובת סימון על משקאות אלכוהוליים שונים, בהתאם לרמת האלכוהול שהינם מכילים. בכל הנוגע ליין, חויבו היצרנים לציין "אזהרה: מכיל אלכוהול – מומלץ להימנע משתייה מופרזת" וכן הוגבלו היקבים בנוגע לאופי הפרסום ותכולתו ואמצעי הפרסום המותרים.

חקיקת החוק לוותה תחילה בהתנגדות לא מועטה מצד היצרנים והיבואנים, בעיקר אלו המשתייכים לתחום היין אשר מחו על ההתעלמות מסגולותיו הבריאותיות של המשקה ועל הכללתו בתחום המשקאות המסוכנים. בעניין זה אף הוגשה עתירה משפטית (אשר נדחתה). נראה עם זאת שהשפעתו המזיקה של החוק על הענף הייתה פחותה בהרבה ממה שחזו תחילה חלק מן המעורבים, ולא רק בזכות היצירתיות של אנשי השיווק המקומיים.

לא עוד איש הישר בעיניו יעשה – חלק ב'

דבר חקיקה נוסף והפעם כך נראה בעל השפעות רוחביות משמעותיות, עבר בשנת 2017. ענף היין יצא מגדר פיקוחו של משרד הכלכלה (ובעבר תמ"ת) וסופח לאחריותו של משרד הבריאות מכוח חוק המזון. עם המעבר, הצטרפו למעשה יקבי ישראל לכל אותם יצרני מזון אחרים, אשר מחויבים בהמצאת "רישיון יצרן" מאת משרד הבריאות, ובכך נוצר למעשה שינוי של ממש, בעיקר עבור יקבי הבוטיק.

כעבור זמן קצר התברר גם למשרד הבריאות שמשמעות צעד זה עבור מרבית יקבי הבוטיק שלנו עלולה להיות מכת מוות, ועל כן, בשיתוף כל הגורמים המעורבים, הוחלט לאפשר תקופת הסתגלות אשר בה יתאפשר ליקבים להתאים את עצמם למצב ולקבל את כל האישורים הנדרשים מכל הרשויות הרלבנטיות, המהווים תנאי לשם קבלת אותו רישיון יצרן. המדובר בין היתר, בקבלת היתרי בנייה וכן אישורים מאת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשימוש בקרקע חקלאית לצרכי הפעלת יקב ובעיקר, כמרכזי מבקרים וחנויות מכירה. מכשול אחרון זה התברר כמורכב מכולם, שכן העלויות הכרוכות בהשגת ההיתרים עשויות להגיע למאות אלפי ₪ והכדאיות להמשך הפעלתו של יקב בוטיק קטן לנוכח הוצאות בסדר גודל כזה, מוטלת בספק גדול. שוב בוצעה פעולה בשילוב ידיים בניסיון לסייע ליקבי הבוטיק ולכופף את ידי רמ"י, ואולם הדברים נותרו עדיין מאוד לא ברורים וגם בעת זו, קשה עדיין לחזות את עתידם של יקבי הבוטיק שלנו, מה עוד שחוק ההסדרה טרם נכנס לתוקפו וממתין, כמו נושאים רבים אחרים, לכינון ממשלה קבועה בארצנו. רגולציה בהחלט עשויה להיות דבר חיובי ונדרש, אך יש להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם היין...

קדימון, צפו בקרוב לחלק ג' של הפרק "לא עוד איש הישר בעיניו יעשה", העומד להיכתב על רקע כוונת משרד הבריאות, אשר אליו הועברה חובת הפיקוח, ובצדק מבחינתו, להקפיד מעתה על הוראות חוק נוספות הקשורות לתחום היין ובעיקר, כאלו הכלולות בתקן היין הישראלי ואשר עד היום מידת הפיקוח על יישומן היתה קרובה לאפס. יישום פיקוח על קיומן של אותן הוראות, לדוגמה לעניין שימוש בכינויי איכות ליין כדוגמת רזרב, רזרבד, רזרבה וספיישל רזרב, צפוי להשפיע לא רק על יקבי הבוטיק אלא גם על היקבים המסחריים. עניין השימוש בכינויי איכות נזכר אף הוא באותה כתבה של חיים גן מלפני עשור ולהערכתי, כאשר יעלה הנושא לדיון בעתיד הלא רחוק, צפוי להתפתח מאבק לא פשוט בין הרגולטור ליקבים בנוגע להקשרים אלו.

איך אומרים "טרואר" בעברית?

צילום: קובי קלייטמן

נושא נוסף הקשור גם להיבטים משפטיים של יין אבל ממש לא רק, הוא נושא האזוריות וההגדרות האזוריות. לא פעם כתבנו כאן על כך שבישראל, בניגוד למדינות היין ה"נורמליות" (כלומר מרביתן ככולן של המדינות יצרניות היין בעולם), אין מנגנון חוקי ברור להכרה באזורי יין ולסימונם במפה רשמית. מפת אזורי היין שלנו שורטטה לפני למעלה מארבעים שנה, אין לה כל רלבנטיות כיום והניסיונות שנעשו במהלך השנים לעדכנה לא הגיעו לידי סיום רשמי. כאשר זהו המצב המצער, החליטו היקבים חברי מועדון היין של מטה יהודה והמועצה האזורית מטה יהודה, להניע מהלך של הכרה רשמית באזור היין שלהם והגישו לרשות הפטנטים במשרד המשפטים בקשות לרישום האזור ככינוי מקור (על פי השיטה המקובלת באירופה) מצד אחד ולרישום סימן מסחר מאשר ליינות האזור (לפי המודל המקובל בעולם החדש של היין) מן הצד השני. גילוי נאות, כותב שורות אלו הוא בין מובילי היוזמה.

כפי שפורסם לאחרונה, סימן המסחר המאשר של יקבי יהודה אושר לרישום ובקרוב צפויים בקבוקי יין שיוצרו מענבים שגדלו באזור היין של יהודה לשאת תו מזהה וממתג מיוחד, בדומה למקובל באזורי יין רבים בעולם. גם הבקשה לאישור כינוי מקור מצויה בשלבי דיון מתקדמים.

יצוין כי אין זה המהלך היחיד המתרחש בנושא הגדרת אזורי היין בישראל. פורום הייננים הישראלים שקד אף הוא בתקופה האחרונה על יצירת מפת אזורי יין כללית לישראל, הייננים הגיעו להסכמות חשובות מאוד בנושא ושרטטו מפה עדכנית, אשר אף הוצגה לאחרונה לגורמים שונים הקשורים לענף, בתקווה שיינתן לה תוקף חוקי והיא תחליף את המפה המיושנת הקיימת. התקווה הגדולה עוד יותר, היא שמהלכים משולבים אלו יניעו את המחוקק הישראלי לבצע סדר סטטוטורי כולל גם בנושא אזורי היין שלנו ושנהפוך, לפחות בהקשר זה, לעם ככל העמים.

יין איכותי מתחיל בכרם

"תנו כבוד לכרמים" נכתב כאן לפני עשור. הגפן היא גידול נוח למדי מבחינת החקלאות המודרנית, בעיקר בהיותה חסכונית במים וגם תוצרתה – היין, יכול בהחלט להיות ענף מכניס, רווחי ומעורר כבוד. על רקע זה המלצתו של חיים גן היתה לטעת כרמים נוספים ובכלל, לתת יותר כבוד לכרם הישראלי, להשקיע בפיתוח תשתיות תיירותיות שיסייעו לכרמים לארח מספרי שיא של מבקרים, להקל על תקנות הרישוי המביכות, ההופכות את הקמתו של יקב בישראל, מחוץ לאזורי תעשייה, לבלתי אפשרית או בלתי חוקית ולהתגייס מעט יותר למען אחד הענפים הבודדים בארצנו הזוכה לשבחים מעבר לים, שם בדרך כלל עסוקים יותר בביקורת על הנעשה כאן.

בתחום הכרמים אפשר בהחלט להצביע על שינוי שהתרחש בארץ בעשור האחרון, אם כי לאו דווקא ביוזמת ובתמיכת הרשויות. לא מעט כרמים חדשים ניטעו אשר הרחיבו באופן משמעותי גם את פריסתם הגיאוגרפית של הכרמים. הקרדיט – בעיקר ליקבים המסחריים, כאשר שטחי כרם נרחבים ניטעו על ידי יקב ברקן, אשר הפך בשנים האחרונות ליקב הגדול בישראל מבחינה כמותית. הגידול בשטח הכרמים מסב גם יתרון לא מבוטל בתחום ההגנה על קרקע חקלאית, שבשנים האחרונות עומדת בתחרות עצומה אל מול תנופת הבינוי העצומה הפוקדת את ארצנו.

בנושא התשתיות התיירותיות, הייתה ההתקדמות הרבה יותר מינורית, אם כי מועצות אזוריות שבתחומיהם מגדלים כרמים ומייצרים יין הפכו הרבה יותר פתוחות לנושא ובהחלט עושות מאמצים לשפר את המצב, על פי מידת יכולתם. תקנות הרישוי "המביכות" השוללות את האפשרות למקם יקב בין הכרמים כמקובל בעולם, לא רק שעודם כאן לצערנו, אלא שקיבלו חיזוק במסגרת החקיקה להסדרת יקבי הבוטיק שנזכרה לעיל, כאשר יקבים לא מעטים מתמודדים כיום יותר מתמיד עם דרישה להעברה כפויה מן האזורים החקלאיים שובי העין והלב, אל מרחבי האספלט. 

חוליים טבעיים
ה"כוכב" השלילי של העשור האחרון הוא ללא ספק וירוס קיפול העלים (leaf roll), אשר פגע קשות בכרמים ברחבי העולם ולא פסח גם על כרמי ענבי היין של ישראל. הווירוס העיקש, אשר פגיעתו הורגשה כבר בעשור הראשון של המאה ה 21, ממשיך לפגוע ולהזיק וכבר הביא לעקירת אלפי דונמים של כרמים. למרות מאמצים לא מבוטלים שננקטו כאן על מנת להדבירו, מסתבר שהוא עודנו כאן ובגדול. למעשה, יש כבר מי שהשווה את פגיעתו של הווירוס על זניו השונים לזו של כנימת הפילוקסרה האגדית, אשר השמידה את מרבית הכרמים באירופה ובאזורים נוספים בעולם, במהלך המחצית השנייה של המאה ה 19, אם כי נראה שהשוואה זו היא מעט מוגזמת.

כיום רק חוות הגידול של יקבי רמת הגולן נמצאה נקייה מן הווירוס. במקביל, לנוכח המצב הבעייתי של כרמי ישראל והעדר כמעט מוחלט של חומרי ריבוי נקיים, אושר במועצה לגפן היין להקים בית גרעין חדש, תחת חסות המועצה. החומר לצרכי ריבוי יובא מדרום אפריקה והוא נמצא נקי ביחס לכל הווירוסים הנבדקים בגפן נכון להיום. ניסיונות שונים שנעשו לייבא חומר ריבוי נקי מצרפת, לא רק שהסתיימו בכישלון, אלא שאף הביאו עלינו וירוסים חדשים ולא מוכרים, כמו למשל וירוס פינו גרי.

מפיצים את הבשורה

לפחות על פי ה"Buzz" הקיים סביב הנושא, נראה שבשנים האחרונות ייצוא היין מישראל שובר שיאים ואם יש אמת מאחורי הנתונים שמפזרים הרשויות הרלבנטיות והיקבים, הרי שהדבר כמובן מבורך. לא מעט מניות בתנופת הייצוא מגיעות לממונים על תחום היין במכון הייצוא הישראלי. המכון מקיים סדנאות וקורסים לרבות לבעלי יקבי בוטיק, מפעיל תכניות ייצוא ממוקדות במדינות שונות בעולם ובתוכם יפן, סין ובעיקר, צפון אמריקה, לשם כוון פרויקט גדול של קידום היין הישראלי, בשיתוף לא מעט יקבים.

לצד הפעילות הממוסדת, סממן חיובי נוסף להתקדמות בתחום הייצוא הינו התארגנות של קבוצות יקבים לפעילות משותפת בתחום. בהקשר זה ראוי לציין במיוחד את ארבעת יקבי ה Quartet של הרי יהודה – קסטל, ספרה, צרעה ופלם, שנציגיהם ויינותיהם השתתפו לאחרונה בלא מעט אירועי יין מוצלחים בחו"ל.

עם כל זה? האם מצליחים היינות הישראלים לצאת אל מחוץ לנישה של "היין הכשר" ולמלא בחנויות היין בחו"ל מדפים של "יין ישראלי", או לכל הפחות "יין מזרח תיכוני"? נראה שאנחנו עדיין לא שם וכפי שיצוין בהמשך, בכלל לא ברור שחומת הכשרות תיפרץ בעתיד.

אגב כשרות, מגמה נוספת שניתן להצביע עליה בעשור האחרון היא יותר ויותר יקבים ובתוכם יקבי בוטיק, ההופכים להיות כשרים, על רקע התחרות והעדפותיו המובנות של הצרכן הישראלי. במקביל, ניתן למצוא כיום מספר הולך וגדל של יקבים ובתוכם איכותיים באזורי יין ידועים בעולם, המייצרים גם יינות כשרים וכך גם מספר היינות הכשרים המיובאים נמצא בעלייה מתמדת.

בחזרה לעתיד
העשור השני של המאה ה 21 כבר מאחורינו ולוותיקים ביותר שבינינו, בתחום היין ובכלל, נראה שהזמן "עף" בימינו מהר יותר מתמיד, כך שאוטוטו נעמוד בפתחו של העשור הרביעי של המאה. איך ייראה ענף היין בישראל בעוד עשור, לקראת סיומה של שנת 2029? ידוע לכל למי ניתנה הנבואה ואין בכוונתי להימנות על קבוצה זו, לפחות לא ביודעין. עם זאת, נראה שכמה מגמות, מקומיות ועולמיות, עשויות בהחלט להותיר חותם משמעותי על הענף.

אין ספק שאיכות היינות שלנו תמשיך ותעלה והרי זו גם מגמה עולמית. שאלה אחרת היא רמת התחרותיות. לתחום גידול ענבי יין וייצור היין נכנסו בשנים האחרונות מדינות ענק כמו סין והודו, שבין היתר בזכות כושר הייצור העצום וכוח העבודה הזול, כבר הצליחו להתברג חזק ללא מעט תחומים בכלכלה העולמית ולהוות תחרות קשה לשחקנים וותיקים יותר. אין סיבה שהדבר לא יתרחש גם בתחום היין. במקרה כזה, ובהנחה שמחירי היין שלנו אינם צפויים לרדת באופן דרסטי, תהפוך התחרות לקשה עוד יותר ויתכן שלמרות רצוננו לצאת אל מחוץ לתחום היין הכשר, נמצא שבפועל יהיה קשה מאוד לעשות כן.

הרגולציה כבר כאן ולהערכתי תוסיף ותטה יתד. זוהי מגמה השלטת כיום במשפט הישראלי ואשר מושפעת לא מעט גם מהצפת התביעות הייצוגיות. כפי שכבר צוין, באם הרגולטור לא יידע לבצע את ההתאמות הנדרשות, אפשר ותום העשור הבא יפגיש אותנו למרבה הצער עם מספר נמוך בהרבה של יקבי בוטיק ישראליים וההפסד יהיה של כולנו. בהקשר רגולטיבי אחר, אני רוצה להאמין שעד תום העשור הבא ובתקווה הרבה לפני כן, תהיה לנו מפת אזורי יין רשמית עדכנית.

כשמביטים אל העתיד, אי אפשר שלא להזכיר את ההתחממות הגלובלית, נושא שלא מרפה מלהעסיק אותנו, גם בתחום היין. מצד אחד, גם כיום ישראל הינה מדינה חמה (יש שיאמרו מדי) לייצור יין והתחממות נוספת בהחלט עשויה להשפיע על איכות יינותינו וגם לחייב עריכת התאמות, כמו למשל בזני הענבים. מאידך, יתכן שניתן גם להרוויח מהמצב. לאחרונה דווח על נציגים של יקבים אירופאים ובכלל זה הבכירים שביניהם, המגיעים לישראל על מנת ללמוד אודות גידול ענבי יין באקלים חם, על רקע התחזיות לפיהן המצב באזורי היין באירופה יהפוך מבחינה אקלימית להיות דומה יותר לזה הקיים היום אצלנו.

לקראת אמצע העשור הבא ימלאו 40 שנה לתחילתה של מהפכת האיכות של ענף היין הישראלי, שסממניה הבולטים היו יקב רמת הגולן ויקבי הבוטיק הראשונים, אשר שמו בראש מעייניהם את האיכות, לפני הכמות וסחבו אחריהם למעלה את הענף כולו. נקווה שבתום העשור הבא נוכל לומר בבטחה שהמהפכה נמשכת!