צילום: ולדיסלב גורניך

כולם מתלוננים כל הזמן על הצרפתים, בעיקר בקיץ כשרבבות יהודים צרפתים נוהרים לישראל לחופשת הקיץ, הוואקאנס המקודש. ולמרות כל התלונות וההאשמות על עלייה במחירי הנדל"ן, על גסות הרוח ועוד "מחמאות" מלוא החופן, הצרפתים שעלו לישראל הביאו וממשיכים לייבא את הגישה התרבותית שלהם לעולם הגסטרונומי. מחד, אין זה מקרה שאחד מהיקבים האיכותיים בישראל כיום, דומיין סרור, הוקם בזכות שותפות של עולים מצרפת ומאידך מפתיע הוא באותה המידה שהיקב הזה הוא אחד מיני מספר זעום של יקבים בישראל שהקימו עולים מצרפת. עליתי לרמת הגולן לתהות על קנקנם ולשאול Quoi ?Qui ?Pourquoi?

בכל פעם שאני נוסע לרמת הגולן, יש בי ציפייה למשהו גדול, טבע פראי ואכן רמת הגולן מקיימת את הציפייה הזו בכל פעם מחדש, קצת ירוקה יותר, קצת צהובה יותר, אבל תמיד עצומה יותר משזכרתי. כשנסעתי ליקב דומיין סרור במושב אבנ"י אית"ן שבדרום רמת הגולן, ציפיתי למשהו גדול גם כן. במקום זאת מצאתי יקב בתוך מבנה זמני של בית אריזה. הייתי מתאכזב אלמלא ידעתי מיהם אנשי החזון העומדים מאחורי היקב ומי היינן של היקב ואלמלא הייתי רואה את עיניו הבורקות של יובל מצליח כשהוא צופה איתי על השטח עליו יעמוד היקב יחד עם "כפר" נופש יוקרתי במיוחד.

האמת היא שברק לא חסר שם. לא בעיניהם של העושים במלאכה ולא ביינות אליהם אתייחס בהמשך.

אז מיהם העושים במלאכה? בראש האופרציה הזו, עומד חקלאי, יובל מצליח שמו, שהעתיק את מושבו מגוש קטיף, שם גר משך 30 שנה עד לביצוע תכנית ההתנתקות אל מושב אבנ"י אית"ן. בגוש הוא עסק גם כן בחקלאות, או כפי שהוא מיטיב לתאר זאת "עשיתי כל מה שלא רגיל, כל מה שאמרו שאי אפשר, עשיתי. אני לא מאמין במה שכולם עושים". לטענתו, משום כך הוא גם פתוח לניסיונות בכרמים (כולם בבעלות היקב) ולצורות גידול פחות מקובלות. זה אולי מעט מוגזם, בכ"ז מדובר בחקלאות וסיכונים כלכליים, אבל כך הוא מעיד על עצמו.

יינן היקב, איתי להט, נדמה שאין צורך להציגו מלבד העובדה שהוא יינן מוכשר בזכות עצמו ובין היתר גם יינן יועץ למספר יקבים בישראל, מלווה את היקב מיומו הראשון (בציר ראשון של היקב התרחש בשנת 2011). לשאלתי על מעורבותם של בעלי היקב בעשייה, השיב להט כי היו שתי נקודות כאלה: האחת "ביום שנפגשנו. ערכנו טעימה גדולה, כל השותפים ואני. אתה קונה קבוצת כדורגל, אז אתה גם רוצה לאהוד אותה, אז כדי שהבעלים יהיו אוהד מספר אחת אתה רוצה שגם הפילוסופיה של היין תתבטא ושהם יאהבו את מה שאתה עושה. בטעימה המקיפה (יינות צרפת וישראל) אהבנו את אותו הדבר. הקו היה מאוד ברור – אנשים אלגנטים שרוצים יינות אלגנטיים. הם לא רוצים מתיקות, לא רוצים מתקפות של עץ ולא אלכוהול שמשתלט. הם רוצים יינות שהם חלק מהחיים שלהם. ברגע שגילינו שהאהבה משותפת, השותפות היא אמיתית".

המעורבות השנייה הייתה בהסכמת השותפים לייצור יין רוזה מענבי גרנאש. "התחלנו לעשות רוזה בבציר 2015 ויין לבן בבציר 2016. נתנו להם את מה שהם חלמו עליו". 

את הצד האדמיניסטרטיבי של היקב, מנהלת מארין סיקורל אותה אפשר לפגוש גם כפנים של היקב באירועי יין. יחד עימה ישנם עוד שני עובדים שהם גם משגיחים (נאמני כשרות). לאחרונה הצטרפו ליקב אילן זעפרני הזכור לטובה מיקב אורטל ושרון איפלח, גם היא זכורה לטובה מאותו היקב ותרומתם להצלחת היקב תהא ללא ספק בעלת ערך רב.

בעלי היקב הם ארבעה חברים: קלוד סרור, מיכאל גולן, ז'אן דוד בנשו וז'אק נאטאף. שם היקב השתנה מאז 2011 והיום הוא קרוי דומיין סרור ע"ש קלוד סרור, המשקיע העיקרי ביקב ובמקרה גם בן משפחה מצד רעייתו של יובל. קלוד סרור, לא בדיוק עולה חדש, הוא כבר 15-20 שנים בישראל ומחובר לקהילת העסקים המקומית. לדברי יובל "השותפים עושים יין מתוך אהבת ארץ ישראל ומתוך אהבת יין. בצרפת קלוד היה מושקע ביקב כלשהו, אבל חלום חייו היה להקים יקב. הוא מעורב בהכל, אך לא מתערב".

כשראיתי את המותג לראשונה ועוד בטרם הכרתי את היין, התפעמתי מעיצוב התוויות עליהם אחראית אנני סלבי עליה כתבתי בעבר. אבל בתחילה אי אפשר היה לשתות את היין כי אנשי היקב ייעדו אותו לייצוא בלבד ולחברי מועדון מצומצם. יומרני משהו ועובדה היא שהיום כשנעשה מאמץ לשווק את היין בישראל, נראה שהיין ויוצרו איתי להט זוכים לעדנה מקהל הטועמים וקהל השופטים בתחרויות. היקב מייצר כיום 30 אלף בקבוקי יין ואינו עתיד לגדול מספרית באופן משמעותי.

אם כך, כיצד תנוצל תנובת כרמיו של יובל? אני מניח שבשנים הקרובות תוכלו לשמוע יותר ויותר על יקב קנאטיר. להט, יינן דומיין סרור אמון גם על תוצרת קנאטיר, יקב שכבר קיים כיום, אולם מוכר חלק מתוצרתו ליקבים אחרים. קנאטיר קרוי ע"ש בית כנסת בשם זה שנמצא בהליכי שיקום ונראה כבר כעת כאתר יפהפה ושווה ביקור, יחד עם מרכז מבקרים הנבנה ממש לידו וצופה אל הכנרת. כעת עמלים אנשי היקב על בניית חוות יין שתכיל את היקב, הכרמים ומלון סוויטות, לא רחוק מהשטח בו גדלים ענבי גרנאש, שנין בלאן, סירה, פטי ורדו, גוורצטרמינר ועוד. אולי בעוד שנתיים נוכל לסייר בין מבנים וכרמים.

צילום: ולדיסלב גורניך

טעימת יינות (נערכה בחודש דצמבר):

סוביניון בלאן 2017 – L'Or Blanc טעימה למחרת הביקבוק – ישנו סיכון מסוים בטעימת יין יום לאחר שבוקבק, אולם אני בטוח בהצלחת יין לבן זה. בשלב זה היין מאופק מאוד וניתן להריח בו פרחים לבנים ולדר. מרקמו שמנוני, חומצה בינונית ומינרליות.

Do'er La trimte rouge 2015 – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ושיראז. 14.5% אלכוהול. באף פרי אדום רענן, יחד עם זאת עדיין אטום בעת הטעימה. פה עם טאנינים קשים. זהו יין שטרם התאזן ויהיה מוכן לשתייה בעוד כשנה.

דומיין סרור קברנה סוביניון 2015 – 100% קברנה סוביניון בשיעור אלכוהול 15% (גבוה אבל לא מורגש בחוויה הכוללת של היין). אף מדיף ארומות ירוקות במיוחד כשל פלפל ירוק ומשהו סגלגל ברקע. גוף בינוני, פלפלי ומאוזן עם פירות אדומים כשזיף ודובדבן. אם להאניש אותו היין אלגנטי ומלטף. סיומת בינונית (-) וטאנינים לא בולטים מדי.

דומיין סרור שיראז 2016 -  יין עם שיעור של 14.5% אלכוהול, אף אטום ואלכוהול תוקפני. פה שוקולדי מעט עם שזיף שגיב רענן ופלפל שחור. יין לשמור לפחות לעוד שנה.

כדאי לטעום את יינות היקב שנמצאים על המדפים היום, הם ראויים ואיכותיים מאד, אם כי עלותם גבוהה.